בגלל ששני ההורים שלי עובדים בהיי-טק, הם ידעו טוב מאוד מה הסכנות של זמן מסך מרובה... 

עד כיתה ג' לא ידעתי איך להדליק מחשב, ושנה שעברה בניתי אתר לעבודה באנגלית... כל החברים שלהם אמרו להם שאני ואח שלי התאום לא נבין במחשבים בגלל שהתחלנו מאוחר, אבל העמדנו אותם על טעותם...

גם ספרים כמו 'פרסי ג'קסון' הם לא הסכימו לנו לקרוא, ולמרות שבהתחלה התעצבנתי כי חברות שלי כן קראו ספרים כאלו, היום אני מבינה למה...

והם יודעים לסמוך עלינו כשצריך, ולא תמיד ללחוץ, במיוחד אם הם יודעים שהם לא מבינים... לדוגמא בגלל שעלינו לארץ, ההורים שלי בקושי מכירים שירים ישראליים שלא כל כך מתאימים, והם סומכים עלינו שנדע לסנן בעצמנו את השירים, אבל גם זה רק אחרי שבכיתה ד' לא הסכמתי ללכת לחוג ריקוד מסוים כשהמורה שמה שירים של פלסטיק וברזל

בקיצור יש לי הורים מדהימיםםם

שלא יקרה כלום אם אני כם יכין ש.ב ואם הבית כם יהיה מסודר..

נראה בגלל שההורים שלי עלו מרוסיה יש לנו כמה הרגלים מאוד סטריוטיפים ליוצאי רוסיה, שמים נעלי בית, סלטים עם ביצים קשות ומיונז בשבת, ואנחנו קונים אוכל לחתולי רחוב. (היו לנו גם שטיחים, אבל גלגלנו אותם ושמנו במקלט לפסח, וכשהגיע החורף הבא לא היה כוח להוציא אותם, אז הם כבר כמה שנים)

אז נראה לי אני אאמץ כל מה שנוח בהם.

נעלי בית זה נוח, הרגליים לא מתלכלכות ולא חוטפים צינון מהרצפה הקרה, זה גם ממש נוח פשוט להחליק לקרוקס. למרות שזאת נעל ממש מכוערת ואני בחיים לא אצא איתה אפילו לא לשנייה, היא ממש נוחה.

ההורים שלי שמים מיונז אפילו במרק, כשהייתי קטנה גם עשיתי את זה בשביל לקרר אותו, אבל עכשיו זה כבר מוגזם לדעתי. אבל סלטי ביצים ומיונז זה ממש נוח, מבשלים לשבת 10 ביצים, 4 על סלט כזה, 3 על סלט כזה, ועוד 3 על סלט אחר וכמעט כל העבודה על הסלטים גמורה.

אני מאוד שונה מההורים שלי בכמעט הכל

אבל אם יש משהו שאני כן אקח מהם שזה מאוד קשור לזה שאני שונה מהם זה לכבד את ילדי גם אם הם יצאו שונים ממני.

אני ייקח את הסעודות שבת והמשחקי קופסא שבערב שבת, את הקבלות שבת שעשינו ביחד בבידוד המשפחתי

אבל אני ממש חושבת שאני יעשה משו אחר... אין לי איך להסביר... אני כאילו לוקחת רעיונות מכל מיני משפחות כזה..

אממ תאמת שאני ממש ממש שונה מהם אבל אני ייקח את זה שלקבל כל ילד באשר הוא גם אם בסופו של דבר הם יוצאים שונים ממה שחינכת אותם גם את ההקפדה על זמני מסך וכדומה אצלנו יש שעה בשבוע ותאמת זה ממש מספק כשאנשים מספרים אופפ וזה אתמול הייתי שעות במחשב ואתה מספר הייתי שעה זה נותן הרגשה טובה אממ ועוד כל מיני דברים שלא כאן המקום לפרט טוב חפרתי

את הביטחון...את הטאקט והחכמה..

ממ יש עודדד

אקח מאמא שלי את היכולת להכיל את הדרך של כל ילד ולהעריך אותו על האמת הפנימית שלו.
הלוואי ואצליח לקבל את הדרך של כל ילד, ומקווה שאצליח לשחרר אותם לעשות כרצונם בגיל צעיר.

אקח מאבא שלי את הדבקות במטרה.
אלמד את הילדים שלי לעבוד קשה בשביל יעד שקבעו לעצמם.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....