לפי מה שידוע לי רבי נתן באחת השיחות שלו דיבר על כך שכשזועקים להשם יתברך ארבעים יום לפני פורים,
שיציל אותנו מקליפת המן עמלק, זוכים להארת מרדכי ואסתר בעת קריאת המגילה.
אבל אין לי מושג לגבי המקור המדויק של המילים הנ"ל שנוהגים לומר אנ"ש.



 

 רבי נתן כתב תפילה נפלאה בליקוטי תפילות ח"ב תפילה ל"ז (אם אין לך כח לקרוא הכל- אות תכ"ד מדברת על מה שאמרתי).

שרים את זה במנגינה של מש.. מש.. משנכנס"

אחחחח, בקידוש החודש שרו את זה...
 

אם יש לך ספקות, במקום להתמודד ולפתור אותם,

תדחק אותם בלי להתייחס אליהם ותזכור שאי אפשר לטעות כשזה נותן לך הרגשה טובה.

להעלות את הרגש מעל השכל.

כל פעם פעם שאני נתקלת ב"חיזוקי חסידות" יוצאים לי כאלה ניתוחים, אבל לא יוצא לי לשתף אותם עם מישהו, אז תודה רבה על האפשרות.

ואת זה אני לא אוהבת.

ליקוטי מוהרן ח"א תורה קכ"ג

שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי פרשת שופטים): 'אפילו אומר לך על ימין שמאל' וכו'. ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות, ואינו מקושר להצדיק"

הכוונה שבן אדם צריך תמיד להכפיף את דעתו לדעתו של הצדיק משמע "זרוק את השכל".

כי נראלי שכל אחד מבין אחרת.

@בחור נאה, מפני מה הבנת שרבי נחמן הזהיר?

אבל נגעת פה בנקודה שקשורה גם להאם ללמוד ספרי חקירה או לא. ישנם הרבה שיטות שלא לומדים (עולים לי עכשיו כמה התבטאויות של מוהרא"ש זי"ע נגד (בשיחות מוהרא"ש כמה וכמה פעמים), ויכול להיות שזה גם בכל ברסלב (אני לא ברסלב'ר)). 

אבל מצד שני יש את העניין של "דע מה שתשיב לאפיקורס", או שיש שצריכים להאמין מתוך שכל ולא מתוך אמונה פשוטה (לא כולם מסוגלים להאמין ללא כל שכל - למשל אני).

אבל יש מקומות שהשכל כבר לא מספיק בשביל להאמין, ואז מה? פשוט נאבד את האמונה כי לא קיבלנו תשובות?


אני משתדלת להיות ברסלבית, והרב שלי כן ממליץ על לימודי חול כדי להבין באופן ממשי את פלאי הבריאה.

אבל חיים ע"פ אמונה זה דבר שמצריך הקרבה גדולה. אז סתם להאמין בלי שום סיבה זה קשה. הלוואי שהייתה לי את התמימות והפשיטות (אבאל'ה, אני מדבר כמו ברסלבער) של היהודי הספרדי הפשוט של פעם (אשכנזים, ואני בתוכם, הם קליפה אחת גדולה, כל דבר צריכים להבין, אין תמימות) אבל זה לא אני, אני לא מסוגל...

אגב, גם לגבי האמונה הפשוטה יש מעלה בלהשיג בשכל; פי', ע"י שמשיגים יותר ויותר בשכל יש מקום להאמין בדבר יותר גבוה, וכאשר מבינים את האמונה היותר גבוהה אפשר להאמין בדבר שיותר גבוהה. (נכתב מובן?)

אני מאד שכלית, ואני חושבת על כל דבר אלף פעם.
גם על אמונה אני חושבת, אני רואה הרבה חכמה בלחשוב, אבל יש גבול מסוים שכבר אין מה לשאול כי אין תשובות.
וכשמגיעים לגבול הזה צריך להיזהר מאד ולא להגיד לעצמינו שאם אין תשובה אז אין סיבה להאמין בה'.
ולכן רבי נחמן אמר לזרוק את השכל, ולמיטב הבנתי הוא התכוון ל2 דברים:
לחוכמות חיצוניות מן התורה,
לשאלות שאין עליהן תשובות (תשובות יש להכל, אבל לא תמיד הן מתאימות למוח האנושי).


התמימות הכי גדולה היא לשאול, לחקור, לחפש תשובות, ולעצור כשמבינים שלשאלה הנוכחית אין תשובה שתתאים למוח שלי. ההכנעה הזו שבהפנמה שלא הכל נמצא בשליטתי ושלמרות שממש באלי תשובה- אין אחת שתספק אותי, זה הדבר הכי תמים וטהור בעיני.

אני לא יודעת מה יש לשני התחומים האלה שאנשים, גם כאלה שייכים אלהם (אשכנזים וכאלה שהגיעו לאמונה דרך חקר) משום מה יוצאים נגדם כאילו זה דבר רע.

משום מה מותר להיות גזעני לאשכנזים, ולזלזל בדרך מחשבה ואמונה של אנשים.

אני אומר שאני מקנא במי שהוא תמים, עם אמונה פשוטה.

דבר שני לחקור כל דבר ולחשוב שכל העולם רע ומרמה אותך - לדעתי זאת קליפה (ולזה התכוונתי, ולאו דווקא מדובר על  אשכנזים...)

אדם טיפש שלא מתעניין במה שקורה סביבו, ומקבל הכל כמובן מאליו, או אדם חכם שבוחר להאמין למרות שלא הצליח להבין הכל?

מצד השכל אני יבחר את החכם שבוחר להאמין.

אבל מצד הרגש אני רוצה להיות טיפש! פתי! להסתכל על אחרים בצורה טיפשית - על הטוב שלהם. לחיות בפשיטות, בטיפשות. ככה כתוב שצריך - זה מה שאני עושה בשמחה.

אין לזה שום הצדקה, גם נוצרים, מוסלמים, ובודהיסטים מאמינים "כי ככה" והכנסייה היא ארגון שלם שנועד להשאיר אנשים בורים ולא לשרוף ספרי מדע (ומדענים) שאומרים אחרת ממנה.

יש לנו ראש יהודי, אנחנו מאמינים כי זאת האמת ע"פ הוכחות, אין שום דבר יותר נכון וצודק ואם נאמין רק "כי ככה" במה אנחנו שונים מכל יתר האמונות?

צריך לחזק את עצמו באמונה, ולבלי ליכנס בחקירות כלל, ולבלי לעיין כלל בספרים של מחקרים, רק להאמין בהשם יתברך באמונה לבד בלי שום חקירות כלל.  . .  אבל באמת צריך כל אחד ואחד ליזהר מאד להרחיק החקירות מלבו, ולהשליכם מלבו לגמרי, לבלי להיות חס ושלום שום חקרן כלל רק להאמין בה' ובצדיקים אמתיים באמונה לבד בלי שום חקירות כלל. כי כבר זכינו לקבל תורתנו הקדושה על ידי משה רבנו עליו השלום, וכבר היה לנו צדיקים רבים גדולים ונוראים בכל דור ודור, וראוי לנו לסמוך עליהם בלי שום חקירות ולילך בעקבותם להאמין בהשם יתברך בפשיטות, ולקיים תורתו ומצוותיו כאשר מסרו לנו אבותינו הקדושים:  עיי"ש.

חשבתי על הדברים הללו הרבה והגעתי למסקנה:
אני לא מבינה איך ספרים של רבנים שמנגישים לעם את דברי ה' יכולים להיות חקירות שליליות שמהן צריך להיזהר ולזרוק את השכל מפניהן, כי אם אני מאמינה בה' וסומכת על רבנים אז אקרא למשל את מורה נבוכים כי יש לי שאלות באמונה ואני מקבלת עליהן תשובה מפי הרב (הרמב"ם במקרה זה), הרי זה מה שרבי נחמן אמר לעשות, לא?
הוא אמר לשאול רבנים ולהאמין בה', אז אין הגיון בלא לחקור כלל כי הרמב"ם שהיה רב חשוב- חקר.
אלא יש כנראה משמעות אחרת לחקירות, ואני מבינה שרק פילוסופיות חיצוניות לתורה אלו החקירות שהוא הזהיר מפניהן.

 

על חסידים שכשהיו לומדים את הכוזרי היו קודם לומדים את התשובה ולאחמ"כ את השאלה...

(ייש"כ על הארת העניין)

ובכלל לא מומלץ לאדם שאין לו שאלות לפתוח כוזרי או מורה נבוכים- שלא יקבל 'השראה' לכפירה...
מי שיש לו שאלות שיחפש תשובות, ומי שאין לו שאלות שיקרא רק את התשובות (או שלא יקרא בכלל).

אבל רציתי שהוא יגיב- בשביל שיבין שחכמות חיצוניות הן לאו דווקא מקצועות חול.
כי כל החוכמות שמסכימות/מבוססות על התורה הן לא שליליות ולכן לא צריך להיזהר מהן,
אך חוכמות חיצוניות כגון פילוסופיה זרה אסור 'להחכים' בהן- כלומר לזרוק את השכל מהן.

 

את בהחלט עם בטן על החסידות, אבל תיקחי בחשבון ששלשת רבעי מעמדותייך - נובעות מחמת ההיכרות שלך איתה - שמסתכמת בכמה ווארטלע'ך ומעשיות...

"בוערת אש"... נותנים הרבה מקום לרגש. ולאו דווקא שזה שלילי, (אני גם מאוד מתחבר לדרך של ברסלב למרות שאני מחוג אחר..) אבל למשל שיטת חב"ד היא הפוכה; השיטה היא להוליד רגש ע"י השכל, ע"י התבוננות. 

בכלל חסידות הכניסה רגש לעבודת ה', אבל זה לא אומר שיש לנהוג רק ע"פ רגש (את כל המצב שהיה לפני גילוי החסידות אפשר לקרא בספר הזכרונות). 

וזו הסיבה שאני מקשיבה לרוב העצות של רבי נחמן- אבל לא לכולם.
ואפשר לחיות ברוח חסידית ולקיים הרבה דברים, אבל לא חייבים הכל.
אני לוקחת את מה שטוב לי.



רגע, ואת חושבת שזה ש'הדחקתי' את הספיקות אומר שלא חשבתי על מידת הסבירות שלהם?
ממש לא! חשבתי, וחשבתי יותר מידי עד שזה גרם לי לערער ולהרהר.
ובשלב כזה אני בהחלט צריכה לעצור ולראות האם טוב לי, האם אני כן מאמינה בהם/רוצה להאמין...
ואם כן, עדיף שאפסיק לחשוב יותר מידי.


מנסיון, היו דברים שהפסקתי לחשוב עליהם באובססיביות, זה שחרר לי חלק במוח והרבה כאב ראש.
לפעמים יותר חכם להפסיק לחשוב ולפקפק במשהו מאשר להתעסק בזב כל היום. 
 

אחת הסיבות שאני שמח בזה שנולדתי במגזר הדתי לאומי זה בדיוק זה.

אפשר לקחת מהכל ולא להרגיש מוזר.

(אני לדוגמא נורא מחובר גם לברסלב ותולדות אברהם יצחק מצד אחד ומצד שני לזילברמן למרות שמדובר בהפכים לגמרי)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....