כשהייתי בהריון ראשון, באיזה שלב דיברנו חזק מאד על 'בוק' צילומי הריון.
חייבת להוסיף רקע:
התחתנתי בגיל [ממש-ממש] מבוגר. שיערנו שמן-הסתם זה הריון ראשון ואחרון, או כמעט אחרון... מניחה שהיחס שלנו, בגילנו, לדברים רבים שונה מהיחס של אחרות/אחרים - ובכלל זה גם ה'שגעון' לצלם אותי הרה.
כמובן דובר שנלך לצלמת. ובעלי דן בינו לבינו וגם איתי האם להשתתף איכשהו בשוליים, ואם כן, איפה הגבול שהוא צריך להציב לעצמו כ'שותף' לסט הצילומים. עבדתי על עצמי להרגיש בנוח אם וכאשר, והייתה התרגשות לא מעטה סביב הנושא.
חיכינו וחיכינו שהבטן תתפח... והדבר שלא היינו מוכנים לקראתו - אי-שם באמצע חודש שמיני - שייווצרו 'סימני מתיחה'.
לאחריהן, לא רציתי לשמוע בכלל מכל הנושא הזה. לא ריטוש ולא כלום. פשוט נגמר מבחינתי.
זה המקרה שלנו. והאמת, שמעולם לא עניין אותי ולא חקרתי כמה זה נפוץ והאם בכלל נשים 'במגזר' מצטלמות בהריון.
אשמח לשמוע מאחיותיי. האם מישהי עשתה. ואיך זה נראה לה ממרחק של זמן.
ואם נתתי למישהי את הרעיון המקסים הזה [בעיניי] אולי כבר עשיתי מספיק.
)