אז מה אני מחפש בעצם – ומה אני יכול למצוא
*הכתוב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד אך פונה לשני המינים כאחד*
לאחר כזמן מה שאני נשוי, ובעקבות כל מיני אירועים משפחתיים קשורים לנושא, בחרתי לכתוב תובנה מסוימת שעלתה לי, אפילו שהיא לא כל כך "פוליטקלי קורקט", ושצריך קצת בגרות כדי לקבל אותה.
דומני, שאף כי האדם צריך לחפש אשה יפה, ושאשתו תהיה יפה בעיניו,[1] מובן הדבר שאין הוא צריך לצפות להשיג את האשה היפה היותר בעולם. זה בלתי אפשרי, כי "הכי יפה" יש רק אחת. אדם מתחבר לסוג מסוים של מראה, ומסגנון זה הוא צריך לחפש (ולמצוא בעז"ה), אבל אל לו לצפות שאשתו תיחשב בעיניו היפה ביותר. לפחות לא בשלב הראשון של הנישואים, עד שהאופי שלה ישפיע לגמרי על ההסתכלות שלו עליה.[2] אותו כנ"ל גם לגבי הערכה. אדם צריך להעריך את האשה שהוא בוחר להקים איתה בית. זה ברור. אבל ייתכן שהוא יעריך גם את האישיות של בנות אדם אחרות שהוא מכיר או פוגש, בעבודה, ברחוב או דמות ששמע עליה בתקשורת ומעשיה מוערכים בעיניו. כן הדבר גם לגבי חכמה. אדם לא אמור לחשוב שאשתו היא האשה הכי חכמה בעולם, ולחפש את האשה הכי חכמה שהוא יפגוש. במיוחד לא אם הוא מחפש על הדרך שהיא תהיה גם הכי יפה...[3]
אמנם, אחרי שאמרנו את כל זאת, האדם אמור לחפש ולמצוא את האשה שתהיה הטובה ביותר עבורו. מישהי שתהיה מוערכת בעיניו, יפה בעיניו, חכמה בעיניו, אבל בעיקר שאיתה הוא יוכל לחיות את החיים הטובים ביותר בשביל עצמו ובשבילה. ביחד. מישהי שהוא יוכל להיות איתה ביחד. לא רק הוא יהיה שם. לא רק היא תהיה שם. שניהם יוכלו להיות שם, וירצו להביא את עצמם, בשביל עצמם ואחד בשביל השני.
הערה יפה שמעתי מהרב יוני לביא: כאשר אדם מתחתן, אשתו היא האשה היחידה שנשארה בעולם.[4] כל שאר הנשים והבנות, הן בני אדם. זהו. וככאלה, ישנם בני אדם יפים יותר ויפים פחות,[5] טובים וחכמים יותר או פחות. וכך גם ביחס לאשתו. אבל בעזרת ה' השאיפה היא שאדם ירגיש שאשתו היא האדם הטוב ביותר בשבילו. האדם הנכון במקום הנכון. איתה הוא רוצה לחיות את חייו, להקים עימה בית, ולהעמיד תולדות והמשכיות. כדי להרבות את הטוב הזה שקורה ביניהם.
נכון, לא תמיד קל להודות בזה, ולומר את זה, אבל נראה לי שמצד האמת זו ההסתכלות הנכונה. שיכולה להציל הרבה אנשים נשואים מתסכול הנובע מהשוואות, ובחירת נקודת מבט אחרת, וכן לשנות את מוקד החיפוש בבן הזוג הפוטנציאלי למי שמצוי בשלב זה.
[1] קידושין מא, א: "אסור לקדש את האדם עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו" (לא כתוב על מנת שיראה שהיא הכי יפה בעיניו בעולם, אלא שלא ימצא בה דבר מגונה..)
[2] ואז "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל" – ביופיה. הגר"א במשלי.
[3] יופי וחכמה לרוב לא הולכים ביחד. הקב"ה מחלק את מתנותיו. כן במעשה רבי יהושע בן חנניה ובת הקיסר.
[4] או בלשון הרב פרומן: "ביחס לאשתי, כל הנשים הן כקוף בפני אדם".
[5] וכפי שמצינו על אחד מהתנאים, מגדולי חכמי ישראל, שאמר "מה רבו מעשיך ה' על אשה יפה שראה (שנקרתה לפניו באקראי), אף שאסור להביט ביופיה של אשה כלל ואפילו בזרת (ברכות כד, א וכן פסק בשו"ע ). כך מובא בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ', עמוד א'. ובתלמוד ירושלמי פרק הרואה סוף הלכה א' מובא אפילו שבירך עליה "שככה לו בעולמו". זאת משום שהוא ברך את הקב"ה על כך שברא בנ"א יפים, אך וודאי שהוא שמר אמונים לאשתו. אכן בימינו כנראה שאיננו במדרגה הזו וודאי שאין כאן כוונה לעודד להביט ביופיים של אחרים, שכן ברור שהחיצוניות אינה הפרמטר החשוב והקובע, ו"אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו" שייך בכל תחום בחיים, בין ביחס לגברים ובין ביחס לנשים..
