בום!
רצפת החדר רעדה; אמברידג' מעדה ותפסה בשולחן שלה כדי להתייצב, והארי ניצל את ההזדמנות ורוקן את ספל התה הכמעט-מלא שלו באגרטל הפרחים המיובשים הקרוב אליו. הוא שמע קולות ריצה, צעקות ושירים שבקעו מאחת הקומות מתחתיו.
"חזור לארוחת הצהריים, פוטר!" פקדה אמברידג'. היא הרימה את שרביטה ויצאה בריצה מהמשרד. הארי נתן לה כמה רגעים להתרחק, ומיהר בעקבותיה לבדוק את מקור המהומה.
הוא לא התקשה באיתורו. קומה אחת מתחתם שררה אנדרלמוסיה גמורה. חצי מתלמידי בית הספר התרוצצו שם ברכבת אנושית ארוכה, בהובלת פרד וג'ורג', ושרו בקול: מִישֶׁ מִישֶׁ מִישֶׁ מִישֶׁ משנכנס אדר! בהמשך המסדרון פוצץ מישהו (להארי היה חשד די מבוסס מי) ארגז גדול של זיקוקים, והם יצרו כתובת אש גדולה: חודש אדר שמח, שביעתשנ"ה שולטתתת.
(כה"ש לג'ק"ר, גילי בר הלל ואברהם אליצור)
