אל תשכח שיש נפילות בחיים.

וצריך לתת מקום לרגש.

אבל כן להרים את עצמך אחרי זה..

זאת דעתי...

זה מן פרדוקס; כי באמת - כמו שאת כותבת - אסור להדחיק רגשות. אבל מצד שני בספרים כתוב שכל עצבות היא מיצה"ר - העצבות שלי בינתיים היא מנפילות רוחניות. אז כביכול עצת היצר היא ליפול לעצבות כדי לא להמשיך להתקדם.

הדילמה מובנת?

הכל זה איזונים

(יש את זה למישהו בחתימה)

עצב זה לא רגש?

אבל רגש הוא לאו דווקא עצב

ברור.

אבל אם יש לי רגש - עצב-צריך לתת לו מקום.

לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.

צריך להילחם בה ולגרש אותה בכל דרך כי לעצב אין מקום. הוא רק מזיק 

יש נקודות קרובות לו שלהם צריך להשאיר מקום (במידה כמובן) כמו צער ולב נשבר. אבל עצבות היא רק רוע!!!

אתה קצת סותר את עצמך...

עצבות לבין צער ולב נשבר.

ובקצרה - עצבות - כדיכאון. צער - נפטר למישהו אבא - הוא בצער. (חשוב לראות שזה לא מביא לעצבות). לב נשבר - תשובה (ושוב - חשוב לראות שזה לא מביא לעצבות)

עצב הוא רגש.

וזה לא טוב להדחיק רגשות.

להדחיק רגש - לא טוב.

כשבאה עצבות זה לא טוב אז מה שצריך זה לטפל בזה על ידי כל דבר שאינו חטא. אסור להישאר בעצבות. זה לא נקרא להדחיק

זה גבול מאוד דק שאני לא באמת יודעת אותו.

אזז...

שוב ושוב.

המסקנות הוסקו. והכל בא על מקומו בשלום...

אבל לזוכר לקום כמובן , למשל לי היה זמן שהייתי שבוע ואז קמתי ולפעמים זה חמש דקות לפעמים יום אבל חייב! כי אם לא המועקה נשארת בפנים ואתה ממשיך ךהיות עצוב יום יום בלי לשים לב חייב לתת לזה זמן 

להתרומם

אבל מבחינת הרציונל. 

רבי נחמן אומר - כל היום תהיה בשמחה- אבל תקדיש 5 דקות לעצבות .

שמחה זה ממש חשוב , אבל צריך להקדיש גם זמן לעצבות והתבוננות ( אע"פ שלא בהכרח צריך להיות עצובים בשביל להתבונן , אבל זה חלק מהחוויה בעיניי)

ולדעתי חשוב גם מאוד לשים לב למה העצבות מביאה אותך - כי אם היא מורידה אותך , עדיף להימנע ממנה בכלל ...

"לב נשבר ועצבות אינו עניין אחד כלל, כי לב נשבר הוא בלב, אבל עצבות הוא בא מן הטחול והוא סטרא אחרא והקדוש ברוך הוא שונא אותה, אבל לב נשבר הוא חביב לפני השם יתברך ויקר מאד בעיניו יתברך. והיה טוב שיהיה להאדם לב נשבר כל היום, אך אנשים כערככם אין יכולים לקיים זאת כי יכולים לבוא מלב נשבר לעצבות, חס ושלום, שזה אסור להאדם לגמרי. על כן צריכין לייחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר, דהיינו להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך אבל שאר כל היום כולו יהיה רק בשמחה." 

מודה ומתוודה - עצבות לא טוב , אך לב נשבר מותר ואפילו זה טוב !

כשכתבתי למעלה עצבות - כוונתי היתה ללב נשבר ...

וכמאמר הקוצקער "אין דבר שלם מלב שבור".

אבל את הגבול הדק הזה אני לא בטוח שכולם מסוגלים לשמור.

ולב נשבר שמביא לעצבות זה לא טוב לכן צריך לב נשבר במידה

(תקרא עליו)

אבל יש הבדל בין תחושת חוסר שביעות רצון תמידית שמדרבנת לפעולה, לבין עצבות שגורמת להפך הגמור.

ו

עצבות זה הדבר הכי נורא שקיים בעולם. שורש כל החטאים.

צריך להתרחק משם מאוד מאוד!!

רבי נחמן אומר שאם אדם נקלע לעצבות צריך לעשות הכל כדי לצאת משם (חוץ מעבירות) דהיינו בדיחות, צחוקים וכו

כמו שצריך לתת מקום לשמחה, צריך לתת ללב גם מקום לעצב במידת הצורך

לרגשות שלנו יש שני קטבים

ויש מצבים שהבנאדם צריך לחוות רגש כלשהוא בין אם הוא ירצה ובין אם לא
הכלל הוא לא לעצור את הרגש הטבעי - בין אם זה לשמחה ובין לעצב

זה לא אומר שמותר

זה בסדר, זה טבעי

אבל צריך לשים לב שזה לא ימשך וימשך

כי זה גם מאוד קל להתפס לדיכאון, וכו... ולהמשיך ככה לנצח

אז צריך להיות מודע לעצמך

ו..... לשים טרנסים ולרקוד

כי שימחה היא תרופה להכול, גם לעצבות ולדיכאון

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...