לפנים עם הנקודה הזאת את פשוט מתיקות 

אוף, מקנא בך...
רציתי לצאת להתבודדות היום ובסוף לא יצא...

ואז זה חוסך את הזמן ולפעמים לא יכולים...
אבל בעז"ה השבוע אהיה ביישוב ביהודה ושומרון, שם אוכל לעשות התבודדות קטלנית..!!
נ.ב. נדלקתי על התבודדות(נדלקתי, אחרי זה לא כ"כ צלחתי לעשות את זה באופן קבוע, לצערי...) כשהייתי בכיתה י' בטיול שנתי בדרום והייתה לנו התבודדות כזאת עם מדריך והיה מה זה טוב..!!
הוא גם סיפר איזה סיפור מ"איגרות" ודיבר על מלא דברים מעניינים, היה טיל...!!!

זה באמת היה קצת מוזר...
אגב, אני נזכר עכשיו שסיפרתי את הסיפור המורחב פעם אחת בבלתי על ההתבודדות הזאת, אם את זוכרת...
וואו, מגניב, כיף לכן..!!(אגב, איפה האולפנה שלכן נמצאת..?)
אה, הבנתי..
כן, אנסה..(חבל שאמרת לי את זה רק עכשיו, מכיתה ז' עד י' כולל הייתה לי כל יום נסיעה צד אחד לפחות שעה...)

הבנתי, תודה רבה על העצה...!!!

נערך

באישי...

נו, פליזז....????

אני לפעמים מרגיש ככה אבל אבל לפעמים אני מרגיש שכל זה סתם עוד הרמה להנחתה לכאפה הבאה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....