אל דאגה, עבר הרבה יותתר משבוע מאז שהיא קיבלה את החיסון השני...

וגם חגגתי עם המשפחה שלי את התעודות 

לי היה היום יום ממש כייפי

החזירו לנו ציונים במ"מ ולמרות שהפסדתי בהתערבות עם אמא שלי היא הביאה לי מסטיק

ועכשיו אני לומדת עם חברה לבגרותת

הייליגער כותל! 

(כבו"ק האדמו"ר מסאדיגורה בכותל)

מרגש! לא הייתי שם יותר מחודש!
אני מאד אוהבת את הכותל בגלל הקרבה שלו להר הבית שאליו אני לא יכולה לעלות כרגע.
אני כ"כ אוהבת להיות בכותל, להתבודד ולהתפלל,
להסתכל למעלה ולצעוק לה' בלב- 'ה' למה אני עדיין למטה, למה אני לא יכולה לעלות להקריב קרבנות'?

כל עוד לא ניגאל גאולה שלמה- עדיין נהיה בגלות.

טוב שהיה קמתי מוקדם והתפללתי שחרית
 

אז היום ב"ה סידרתי עם  אחותי את החדר. נראה לי זה עונה על שתי ההגדרות סתם הוא באמת היה הפוךךךך גם שלשום אני ואח שלי עבדנו עם מלט (הכנו עציץ, יצא סביר..) אז כל החדר היה מלא בבלגן מלוכלך במלט וחול ושאר מרעין בישין... בקיצור, טוב שמידי פעם מתקרבת שבת ואמא לא נותנת לנו להכנס אליה ככה

דבר טוב-הייתי בישיבה ופגשתי חברים...
דבר רע-זה היה בגרות וכנראה שלא קיבלתי ציון טוב...
דבר טוב-הספקתי את האוטובוס האחרון ולא נתקעתי בישיבה...
עוד דבר טוב-עשיתי פעולה לחניכים על גוש קטיף...
דבר רע-התאכזבתי מתוצאה של מבחן כלשהו וקיבלתי את התוצאות היום...
דבר טוב-למדתי תנ"ך.

זהו בערך...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....