שבתחילת שנה אחת, שהיה לי באותה תקופה צורך באיזה דמות להשראה, דמות שאני אעריץ. אז זרקתי את זה על הרב החדש שהתחיל לחנך אותנו. (בכלל היה לו פונטנציאל לזה, הוא היה אוהב לעשות פרצופים מהורהרים וקדושים כאלה... וכתב בלי סוף במחברת).  קיצער, התחלתי להחזיק אותו כצדיק יסוד עולם וכו' וכו' וכו'.

בסוף זה התנפץ בפעם הראשונה שהוא התפוצץ על איזה ילד בגלל שהוא הפריע 

יותר מידי...

חברים שלי, רק החודש זה קרה לי 3 פעמים בערך...

אבל כבר אין לי בטחון באף אחד ואפילו הידידים שלי זה ממש קצת..

בסביבתי שיש להם את אותם תחומי התעניינות שלי...

ואז גיליתי שהיא בן אדם אחר

זה המחיר שמשלמים על קשר חברתי, כל הדרמות והאכזבות והקשיים.

ופתאום גיליתי שהוא חזר בשאלה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....