אני לא חייבת, נכון?
אוף.
מעניין אותי אם זה כי אני אני או איך שאנשים רואים אותי
העניין הוא שאני אף פעם לא מאמינה, לכלום. לכן תמיד קופץ לי לראש שזה לא בגלל מי שאני אלא עניין שטחי ורדוד.
אז מגניב לדעת שאני בחיים לא אמצא מישהו.
בטח עם בנות זה אחרת
אולי
ואני הייתי לא מאמינה לכלום. לאף אחד.
אבל לא. הייתי נאיבית וכנראה גם אשאר.
כולם טובים, אף אחד לא ירצה לעשות לי רע בחיים
תמימה. שתאמין לכולם. ותכיל את כולם.
או בקיצור, סתומה.
ואת, את תמצאי מישהו
ואם לא תהיי נאיבית כמוני
אולי גם תפגעי פחות
בע"ה כמה שפחות
אף קיצוניות לא טובה, עדיף להיות מאוזן.
אמנם אמון זו לקיחת סיכון, אבל לחיות בלי אמון בכלל זה יותר גרוע מסיכון.
אז לוקחים סיכון, אבל מחושב. להאמין למי שראוי להאמין לו, ולו בערבון מוגבל.
והזכרת לי משהו שרבי נחמן כתב:
"טוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר
דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין אֲפִילּוּ בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים
כְּדֵי לְהַאֲמִין גַּם בְּהָאֱמֶת
מִלִּהְיוֹת חָכָם וְלִכְפּר בַּכּל חַס וְשָׁלוֹם
דְּהַיְנוּ לִכְפּר בִּשְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַכּל לֵיצָנוּת אֶצְלוֹ וְכוֹפֵר גַּם בְּהָאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם
"וּמוּטָב שֶׁאֶקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי וְאַל אֶהְיֶה רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם" "
(אמירה שאני לא מסכים איתה, כי הוא לקחת קיצוניות שנייה)
הייתי צריכה להתנסח אחרת.
הלוואי שאני אמצא איזון ואדע להפעיל שיקול דעת נכון. ולא אתנהל בעיקר על ידי הרגש. לפקוח עיניים גם בזמן אמת ולא רק בתאוריה. כל כך מהר אני נותנת את הלב והוא קצת חלש..
אני נורא אוהבת לשמוע כל פעם מחדש את האמירה הזאת
אבל אולי כי יש בה הרבה ממני.
עדיין זה נראה לי יפה
למרות שהיא קצת קיצונית.

זו תכונה טובה, בעולם אידאלי היא אפילו היתה הדבר הנכון.
היא רק מסוכנת, כי העולם הוא לא אידאלי ויש בו סכנות.
לדעת לתת את הלב זה נהדר, וגם היכולת לתת אמון.
נכון שצריך שיקול דעת ועיניים פקוחות כדי להיזהר,
אבל זה לא אומר שיש משהו שלילי באמון עצמו.
לכן קל להתחבר לאמירה הזו,
שבעצם אומרת שיש כאן צד אידאלי.
ועם זה שיש בה עצמה בעייתיות מסוימת,
זה לא מבטל את העיקרון שהתכונה עצמה היא טובה.
(לכן ציטטתי אותה, למרות שאני לא מסכים איתה בשורה התחתונה)
מדוייק מאוד.
תודה ימ"ל
יפה ממש!
אומרים שצליל זה רטט של אויר או תדר
זה לא נכון
צליל זה הגעגוע לשקט.
רגע אחרי שהשקט מופר יש צליל שהוא בדיוק הגעגוע הזה.
כלי נגינה לא מייצרים מוזיקה הם רק מפרים את הדממה, פוצעים את השקט.
הדם שנוזל מהפציעה הזאת זאת המנגינה.
כשמישהו מנסה לדחוס מוזיקה לקבצים או למדוד אותה בתדרים זה חילול הקודש.
חילול המנגינה.
החטא לא באוזן החטא בזה ששוכחים שהמוזיקה לא נמצאת בצלילים היא נמצאת ברווח שביניהם.
בשקט
בחלל
עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו
ועלו
ונמתחו במתח מטריד
לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.
אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.
עכשיו יש שקט
ומתחיל הצליל הבא.
כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא
מה נשמע
מה נראה
מה יהיה
מי ינגן
אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.
פיזיקה של צלילים
לקחת קצת חופש
לרדת לסיני
אולי לחלק המערבי שלה
באזור חנוכה, קצת לפני
לסיני יורדים
אחר כך עולים בחזרה
מסע של חורף
למכרות הטורקיז
הצבע שלא מתאים לכלום
עם כלום
גם לא עם עצמו
כמה סמלי.
כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה
שניה לפני חנוכה
רגע לפני האור
יורדים מערבה
צבעים
טעמים
צורות
צלילים
מים
חול
שמים
בעלי חיים
עננים
רוח
כן כן
עכשיו.
מממממ
יש שם עבודה זרה
לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם
סגור?
😂😂
מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….
הצבעים הריחות... החופש
באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם
זורמת גם לסיני
מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.
(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)
לכו להצביע!
גם בגשם!