לא להצליח במשו

זה לא פשוט חרדה?

בהתחשב בכל הסיחרורים והקשיי נשימה אחרי שבעים בבוחן (סורי לכל האנשים שרוצים לצחוק או לכעוס עליי כזאת אני)

אבל הלוואי עלי 70

"תגידי תודה ותסתמי" מבינה אותם לגמרי אבל מלעשות שהמינימום שלי (וזה אחרי דירדור החט"ב) הוא 80....

עד שהבנתי שזה משהו באופי שלהם , מאוד חושב להם שהם להוציא את הכוחות שלהם, והם לא הוציאו את כול הכוחות שלהם זה קשה להם באמת ממוקם אימתי! 

ולדעתי זה ממש ממש יתרון זה אדם שלא מותר לעצמו, !!!

אבל לפעמים מה שקורה שאנשים מרגישם שהם כיאלו יאוו קיבלתי 85 איזה באסה ומי שקיבל 30 מקבל כאפה לפרצוף שיש כאלו שמתבכינים עלזה אז בטבעי יוצא , תיגידי תודה ותסתמי" כי יש קנאה עליך! 

ככה אני קלטתי אל עצמי שבגלל זה הייתי כועסת על חברות שלי

אני ממש מבינה את הצד השני של הסקלה... כשאני מקבלת ציון "גרוע" אף אחד לא ידע מזה תאמיני לי... אני מתלוננת על הציונים שלי (שגם זה כמעט ולא קורה) רק עם חברות שאני יודעת או שהציונים שלהם מאד דומים לשלי או שלא אכפת להם מזה.... אבל אני לא ינפנף ויבכה על שבעים... זה יפריע לי כי אני לא השקעתי והנה הגיעה התוצאה אז אני כועסת מעצמי של השקעתי.... גם עם ציונים טובים אני לא מנפנפת... אם בנות ישאלו אותי כמה קיבלתי אני יגיד להם אבל אני לא יצעק את זה קולי קולות.... אני זוכרת בכיתה ז' (ממרום גילי (אני בח') קיבלתי תעודה טובה באו נגיד ככה (נראלי כבר הבנתם) אז הכנסתי אותה לתיק ורצתי לשחק מחניים כדי שלא יבקשו לראות... ואז חברה שלי ביקשה ממני לראות ומי אני שיסרב לה? אז הסכמתי לה וזה עבר בכל השכבה קיצר בנות אולי חשבו שאני מתרברבת אבל א הגעתי והם קלטו שלא ידעתי מזה כלום...

אבל כן זה מראה פושט דבר אחד שחושב לך להצליח!! וזה דבר מאוד משמעותי לחיים   בגלל שחושב לך להצליח את לא תוותרי בקולת שלא הצלחת איזה משהו... קיצר מעריכה!!

בחיים הכי גבוהה שלי זה 80 מינוס יאוו בחיים , איך עשית את זה איך?

עיינו בתגובתו של @מאן דאמר...
אבל ביסודי קיבלתי מאיות על ימין ועל שמאל, זה ממש לא קשה, אחרי זה במקצועות קודש גם קיבלתי מאיות ובמקצועות חול משתנה בין שנה לשנה ובין המקצועות, לדוגמא לשון תמיד קיבלתי ציונים ממש גבוהים ובאנגלית אני נחמד...
היסתוריה בדר"כ גם קיבלתי ציונים גבוהים...
גיאוגרפיה, של"ח, מדעים גם זה שטויות...(ומדע וטכנולוגיה...קיבלתי מאה במצגת על חוש הריח בכיתה י', הידד לי...)
בקיצור, קלטתם...

גאון אימתי!

מזה מאיות ככה בנחת הלוואי הכי גבוהה שלי 70-80 מזה?? איך ,איך? השקעת? אני משקעה!! במקצועת קודש מקבלים טוב!

 אבל היסטוריה? לשון? סיוטט לא שלא מעניין פושט קשה במבחנים ושחכת גם מתמטיקה

לשון קצת פוחת מענין, היסטוריה הרבה יותר מעניין אבל המבחנים קשים! בגריות!

ב"ה ה' חנן אותי בשכל ואני משתדל לנצל אותו לדברים טובים...("אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה חוננו מאיתך חכמה בינה ודעת"-איזו ברכה נפלאה...!!)
הבעיה שלי היא התרגול וההשקעה, וזה משתנה: מקצועות שאני מתחבר/אוהב/מתחבר ואוהב, אני יכול בכיף ללמוד אליהם ולהשקיע, מקצועות שפחות, לאו דווקא שאני שונא אותם, פשוט יותר למטה בסדר העדיפויות שלי, קשה לי לתרגל וכו'...(דהיינו שיעורי בית ותרגול, שיעורים אני משתדל להיכנס תמיד...).
לכן, מקצועות קודש אני אוהב ללמוד אותם(וגם אם קשה לי, אני מזכיר לעצמי שזה חשוב וזה...) ולכן זה מתכון בדוק למאיות, לשון אני ממש ממש אוהב, היסתוריה אני מתחבר מאוד ולכן בכולם אני מקבל ציונים גבוהים...
אנגלית אני די אוהב, ולכן אני מקבל ציונים יחסית גבוהים...
מתמטיקה אני אמנם חמש יחידות, אבל כרגע הציונים שלי לא משהו, מהסיבה הנ"ל, אני חייב להתחיל לתפוס את עצמי בידיים ולהוציא ציונים נורמלים...
זהו בעצם..
ספרות זה שטויות...
תנ"ך גם בקלות, ממש אוהב ללמוד תנ"ך...!!!
בקיצור, זהו בעצם...

גם אם לשון קשה, ואני מבין מאוד שאומרים שזה מקצוע קשה, למרות שלי הוא לא קשה, עדיין זה מאוד חשוב, זו השפה שלנו, וברגע שנבין את זה, אז הממוצע הארצי העלוב יעלה בעז"ה ובהשתדלותינו...!!
בהצלחה רבה...!!

מזה אתה חמש יחדות?? מזה הציון שלך 85 וזה הכי נומך יאווו  מזה הלוואי , טיוב בסדר אני דיסלקציית  קשיי לימוד , הפרעת קישב וריכוז וכו... אבל באמת הלוואי והייתי מצליחה להיכנס לשיעורים!! רק זה בקושי

ולשון זה קשה נקודה! במיוחד לדסלקצים ,וכן זה חושב שנלמד כי זה השפה שלנו וכו... אבל מזה משנה לחיים שלנו שזה נושא, נשוא , מושא.... ולא זוכרת.. מה עובר?? שיהיה משהו משומעתי בלשון לא יודעת אין לי רעיון איך מדברים נכון , לא יודעת.... לשון זה לא פרקטי לחיים...לצערי זה מה שאני מרגישה!

והיסטוריה כותבים עם טית ויש כאלו שכותבים אם תף כי הרב קוק אומר לכותב באות תף הוסתוריה ( או שאני טועה...)

היסטוריה זה מאוד מענין!!! אבל קשה ממש כי מורדים לך ציון רק איך שאתה כותב את התשובה 

קיצר מזה?? אתם מסתלבטים עלי? ככה מאיות ככה נהנה מלימודים חולם שלי ליהנות!! לא שאני לא נהנת אבל יותר כיף דברים אחרים... בואו נגדיר כך

 ואנגלית סיוט מה כיף מה נחמד? סיוט!!

ושיעורי קודש זה באמת כיף!! אבל זה קשה במבחנים בשיעור זה כיף!

אהה ודרך אגב קלטתי משהוו כול האנשים שבחמש יחדות , אומרים שהם לא מספיק טובים...וכולם ממש טובים רק מזה שהם בחמש יחדות!

 ואשכרה עברתי על זה איזה פעם פעמים ... אז יש טעיות כבר אין לי כוח לתקן... סורי אם לא מובן בכלל

תודה רבה...!!
וואו, באסה לגמרי...
לשון זה באמת קשה, אמרתי את זה, אבל זה כן ממש חשוב, כל הקטע של הכתיבה והבנת הנקרא וכו'.. זה דברים בסיסיים וחשובים שצריך לדעת(כולל שם ומספר...), לגבי תחביר זה באמת משהו שהוא לא דבר בסיסי אלא משהו קצת מעבר אך עדיין זה מאוד חשוב לדעת לחיים, אתה יודע לנתח משפט בעברית ויודע את התפקידים של המילות קישור, יודע לחבר משפטים בהקשר לוגי, יודע לזהות שגיאות תחביריות במשפטים, בקיצור, מאוד חשוב, אבל את צודקת שזה ממש קשה, במיוחד לדיסקלטים..!!
היסתוריה באמת כותבים עם ת', וכן, בגלל מה שהרב קוק אמר...
יפה, כל הכבוד שזה מעניין אותך...!!
לא, ח"ו, לא באתי לצחוק עלייך או משהו כזה, ממש מצטער אם הבנת שזה בא ממקום כזה, ממש ממש לא..!!
אנגלית...? לא יודע, זו שפה חדשה שהיא לא שפת האם שלך וזה די מגניב לדעת שפה אחרת ולדבר בה...
אשרייך ממש שאת אוהבת שיעורי קודש..!!! במבחנים, אם את אומרת...צריך פשוט להבין את השאלה וזהו..
אה, וואלה...? מגניב... לא ידעתי...יש סיכוי שזה נכון, אם את אומרת...
אה, כל הכבוד לך שאת עוברת על ההודעות שלך..!!! באמת מעריך מאוד..!!

תות"ח שמי, הלוא כן...?!

עניתי על זה בכ"א, אם אתה חפץ לדעת...
בכל אופן, זה הלחם של המילים תותח ות"ח(תלמיד חכם)...

מאוד מתוחכם

זה אני, מִתְחכֵּם...

סליחה כך זה יצא וכן שם ומספר זה חושב וכול החלק של הבנת הנקרא חשוב , אבל תחביר? לא הבנתי עידן למה זה חושב...

 וכן זה נכון שתי חברות ממש טובות שלי בחמש יחידות ואחותי ושכנות שלי , כולם כולם אומרת לי שהם לא ממש טובות... וכו  

ואת הודעה הקודמת כתבתי בטיל ואז פתאום קלטתי שיש לי מלא שגיאות , בגלל זה יצא שעברתי כמה פעמים... קיצר בדרך כלל אני כותבת לאט ועוברת רק פעם אחת

אבל מה שבאמת מיותר בעיני באמת!! זה אזרחות, וואלה אם יהיה לכם תשובה לזה אני באמת לא יבין מאיפה נפלתם לעולם....  קיצר אבל יש מצב שבעתיד אני יבין  אבל עכשיו  לא מצליחה הראש שלי תקוע בזה שזה סיוט!

תחביר זה חשוב כי אתה יודע לנתח משפט, ונגיד כשאני לומד חומש ואז רש"י פתאום אומר משהו על ניתוח המשפט או אפילו פשט רגיל אתה יכול לנתח את המשפט ולדעת כללי תחביר, זה ממש חשוב וטוב..!!(לדעתי..)
וזו בושה(לא חלילה מדבר עלייך או משהו..) שהממוצע הארצי בבגרות בלשון הוא נמוך משמעותית מהממוצע של הבגרות באנגלית, בעוד שהבגרות בלשון כוללת בסה"כ שתי יחידות ואילו הממוצע של מי שעושה אפילו חמש יחידות באנגלית יותר גבוה. נכון, זה לא אותו דבר, אך עדיין זו בושה...
אזרחות...?
מסכים איתך לגמרי...

מה קורה אחי

מבחן זה למורה החומר זה לי מה אני צריך לדעת מהציון????

א צחקתי

ב נכון

ג לא תמיד זה משקף

אתם אשכרה מחשבים ציוןןןן

הממוצע שלי השנה גם היה בסביבות הציון שלך ושל שנה שעברה ולפני שנתיים מחצית אחת 100 ובשניה 99.9999996...

ולא להצליח נחשב גם 85 במבחן

זה פוביה הכי אמתית שיש לא להצליח במבחנים לא להצליח בעבודה לא להצליח במשהו שלומדים ולא חסר הרשימה עוד ארוכה מאוד בקיצור כל דבר שעושים או שמשקיעים בו ויש חשש ופחד ענקי שלא תצליח

כמו להרמיוני לפני שהיא קיבלה את הציונים שלה אז היא חשבה שהיא נכשלה בהכל ובסוף היא קיבלה בהכל הכי טוב שאפשר... כאילו ככה אני גם בקטע של לקבל הכי טוב שאפשר....

איזו דוגמא....

בסדר, אז ב"ה את מהזרם הנורמלי שלא שייך לפורטל הארי פוטר וכל אסואציה שם מגיעה איכשהו לזה...

ב"ה...!

זה לא אישי, זה רק נגדך...

יכול להיות שאני פשוט מכינה את עצמי לגרוע מכל ואז קולטת שזה לא קרה... או שאני פשוט זוכרת דברים שהמורות בעצמן לא זוכרות.. נניח בשיעור אחד לא הספקתי לגמור מטלה אז המורה אמרה שזה יוריד לי ציון בתעודה (זה לא היה מקצוע כזה חשוב אז לא היה אכפת לי יענו זה לא שמדעים פחות חשוב מאנגלית (הכוונה היא שזה לא סדר עדיפויות בין מקצועות חשובים אלא פשוט מקצוע לא חשוב לדוגמא מוזיקה...)) אז כשחילקו תעודות ידעתי שלא תהיה לי תעודה מושלמת.... ואז כזה המורה אמרה לי שאין מה לדבר על התעודה שלי ולא הבנתי למה ואז התברר שהמורה הזאת יותר מידי אהבה אותי עד שהיא שכחה מזה...

אני פשוט זוכרת את כל הטעויות שלי שכנראה לא חשובות כל כך... (חיוך מיואש) כנראה זה כל כך חשוב לי...

אבל על הצד שאולי אולי יקרה זו דרך מצויינת להתמודד

אבל אני ממש נלחצת מול אנשים שאני לא מכירה...

זה יכול לקרות לי גם עם נגיד חברה חדשה שאני לא יודעת מה להגיד ואני ממש נלחצת וזה...

(במקרה הזה יש לי את שניהם, שברבות השנים נחלש) פחד במה הוא כשנדרשים לדבר להופיע להציג מול אנשים שצופים בך ואז מתחיל הפחד (לכל אדם זה משתנה הצורה שזה משפיע עליו) פחד קהל זה העובדה שעומד מולך מישו לא מוכר ואתה עדיין לא למדת אותו וצריך לדבר איתו.... זה קורה לי מלא אז אני פשוט מתלוות למישי שלא אכפת לה להציג את עצמה לאנשים שהיא עוד לא מכירה ואז היא גם מציגה אותי או שאני עושה את זה בעצמי... 

למשל אני יודעת שמישהי עכשיו בבית חולים הלכה ללדת , אני מתחילה ממש להיחלץ ולהיתפלל שהכול יהיה בסדר אבל שזה על עצמי אני שיא רוגעה רק אל אחרים אני נלחצת

יש לי מלא חרדות וכו' אבל במציאות היום הן רציונליות בהחלט..

זה להתבלבל בין פוביזם לפוטוריזם

חח סתם, זה של חברה שלי.

הפוביה שלי זה עכבישים

מפלצות בקטן

כאילו נגיד מזבובים גדולים מידי או מאטמור (מחמם מים חשמלי למקלחת) או מלישון על מזרון (כאילו בלי מיטה)

אבל נגיד בטיול שנתי שישנו בשטח ממש פחדתי ולא הייתי מסוגלת לישון אז בנות נתנו לי מקום באוהל שלהם

זה מונע מעכבישים לטפס לי על הפרצוף, למה מפחיד?

בחושך לבד!! עדיף עכבישים

אני לא מצליח למצוא שום הגיון בזה, עכביש הוא מפחיד, אוהל שומר.

גם בבית שלי יש חושך בלילה ואני לבד בחדר, למה שזה יהיה שונה באוהל?

הוא סוגר מסביבך מכול הצדדים!! ויש חושך!!

 בסדר הפוביה שלי היא מחושך שסוגר כמו למשל שקופצים עלי ומסתירים לי את עינים , אני מתחילה לבכות לצורח כול מקום שסוגר עלי אני מפחדת מוות  כשהייתי קטנה הייתי רבה אם אחים שלי ואז הם היו שמים עלי שמיכה כזה כיאלו אני מפלצת הייתי מתחילה לבכות,

ונפני איזה שובע הם קפצו עלי עם מזרון זה פיי מליון יותר מפחיד!!

חושך בחדר הוא גדול וזה לא רק מסביבך,  רק לדמיין את עצמי לבד באוהל עושה לי צמרמרות 

אולי אם זה לא היה מקצוע כל כך שמאלני הייתי לומד פסיכולוגיה

תהפוך את הפסיכולוגיה לימין! אבל באמת מה עובר כול המקצועות השווים, המרצים ,האווירה שמואל

אגב אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה

לא יודעת למה לא חשבתי על זה

א זה תופס מקומם שמיש

ב זה לא ממש נוח

ג יותר כיף בחוץ

זה ללא ספק מלחיץ אבל אני מתמלבט אם זה נכנס לגדר של לחץ ולא פוביה

פוביה

אם להכנס לעזה בלי שום מגן זה נקרא פוביה אז יש לי 

באמת אני מאוד אוהב חיות לא פוחד מחושך לא מג'וקים  לא מלקבל 80 במבחן ולא מכל מה שנאמר לעיל

בסגירת תא המיטען באוטובוס  תמיד  כשאני מוציא משהו אני פוחד שיסגר עלי

כי באמת גיסיתי סיפרה לי שלחברה שלה זה קרה... אז היא חיטטה בתיקים ומצא פלאפון ותקשרה....הוציאו אותה ומהר לקחו אותה לבית חולים כי אין שם אוויר ,

מאז אני בלחץ ממש מזה

קלסטרופוביה...

שאני לא יצליח להתמתח ולהזיז את הגוף

סוג של קלסטרופוביה..

גם לי יש כל מיני חששות שקשורות לחוסר אמון ביכולת של האנושות לעשות דברים כמו שצריך

בואנה זה מעניין

אין איזו חיה מסויימת שאני מפחד ממנה באופן בלתי מוסבר, לא חושך, לא גובה, לא מקומות סגורים וכו'...
מודה לה' שאין לי פחדים וחרדות, ב"ה...!!
אה, אולי פחד מלשקר ולשבור אמון...?
יש מצב, לא יודע...

לספר מה עובר עליי.
להיות לבד עם גבר כולשהו (במקום פתוח עם מישהו מוכר.. זה לא משנה)
כלבים

לאבד שליטה

ויש עוד המווון.

בזום פעם המורה חלקה אותנו לחדרים, אז כשקראתי את המשימה המצלמה של אחת הבנות הייתה על השולחן שלה ככה שהיא הסתכלה אילה מלמעלה, וביקשתי ממנה להקריא את התשובה שלה או משהו בסגנון והיא לא ענתה לרגע.

בשנייה הזאת הרגשתי שהיא שונאת אותי, מסתכלת עליי מגבוהה, לא עונה כי מה שאמרתי כ"כ מטופש שלא ראוי לתגובה.

ברור שרק לקח לה לשנייה לקרוא את המשימה והיא ענתה והמשכנו בתרגיל, והמבט שלה היה די ניטרלי, ובכלל היא אחת מהחברות שלי, לא סתם אחת מהכיתה. 

כל זה היה בראש שלי, וזה ממש לא היה מחשבות הגיוניות אבל התחושה הייתה נוראית.

פי אלף יותר גרוע בקבוצה. כשקבוצה של אנשים פשוט בוהה בי מרגיש כאילו בכל מבט די ניטרלי הם חושבים על כמה שונאים אותי ולא משנה עד כמה זה מופרך.

ביום שישי לפני שבת זכור מיד כשהגעתי חיפשתי איפה לשים את הדברים שלי, (ישנים על שק"שים בכיתות) מצאתי כיתה שבה היו 3 מהחברות שלי וכולן נגנו בחליל בגיטרה שירי שבת.

עמדתי עם התיק עליי, לא ידעתי אם אני יכולה לשים את הדברים בפינה מסוימת או שזה תפוס, ואני אצטרך לישון בחדר עם בנות שאני לא ממש מכירה.

ולא רציתי לשאול כי יבהו בי כי הפרעתי לנגינה שלהן וישנאו אותי וכל המחשבות האלו.

אז עמדתי איזה דקה עם התיק על הגב שלי, מתה מפחד לנשום כי כולן ישימו לב אליי ויבהו בי ככה. עד שמישהי (אותה אחת מהזום, למרות שהסיפור הזה קרה הרבה לפני הזום) עצרה, אמרה לי "שלום" ו"מה נשמע" ומשם זרמתי לשאול איפה לשים את הדברים והכל היה בסדר.

הרגשתי כאילו היא הצילה אותי מלעמוד שם לנצח.

אלו היו בנות שהן ממש חברות שלי, וברגע שפנו אליי הרגשתי בנוח, אבל הדקה הזאת הייתה אחת התחושות הכי נוראיות בחיים שלי.

לי כשהייתי קטן היה לי בקטנה קצת פוביה ששונאים אותי, אבל מה שאת מתארת נשמע הזוי...
וואו, זה נשמע מה זה באסה...
תקשיבי, זה בטוח קשור לטראומה או משהו כזה שעברת בילדות, אולי תדברי עם אמא שלך ותלכי לטיפול אצל מטפלת רגשית או פסיכולוגית, לא בקטע רע, זה פשוט יעזור לך להתמודד עם הפחד הזה פעם אחת ודי ולהשתחרר ממנו אחת ולתמיד...

יש עוד פעם אחת בשבת כיתה בחמישית שקרה לי משהו ברמה הזאת אבל רוב הזמן אני בסדר.

כל זה בראש זה בראש שלי, נמשך מקסימום דקה ואני מאוד מודעת לעובדה שזו ממש לא המציאות וממשיכה אחר כך כרגיל.

ג'ורדן פיטרסון (פסיכולוג ומרצה באוניברסיטת טורנטו)  אמר פעם שאפילו מטפלים מומחים נוטים להניח שכל הבעיות של הבן אדם זה בגלל טראומה בילדות, בעיה אחת ויחידה, אז הם משכנעים את המטופלים שלהם להיזכר בטראומה וככה יש להם בעיה ממוקדת וקלה לפתרון.

רוב הבעיות הפסיכולוגיות של אנשים הם ממש לא מטראומה וזה לא צריך להיות הניחוש הראשון.

ובכלל זאת פשוט מופנמות.

זה לא אומר שאני ביישנית או מפחדת לדבר. פשוט מרגישה יותר בנוח לבד ולהיות עם אנשים שורף אצלי אנרגיה נפשית ולהיות לבד ממלא אותה.

אני יכולה לדבר עם אנשים, ואני אפילו נוטה להיכנס לוויכוחים מיותרים כמו שבטח ראיתם בפורום.

בין שלושת רבעי לחצי מהאוכלוסייה כאלה, פשוט באולפנות (ואני מנחשת שגם בישיבות) אין מודעות לרעיון שזה מבנה אישיות לגיטימי שאין מה לנסות לתקן.

מופנמות ומוחצנות – ויקיפדיה

אוקיי, אם את אומרת...
אבל גם אם את צריכה להיות לבד לפעמים, אין זה אומר שאת נועדת להיות בודדה ח"ו, "או חברותא או מיתותא", בן אדם צריך להתחבר לאנשים ולתקשר איתם, לכן גם אם את לוקחת הפסקה ונמצאת לבד עם עצמך, אל תשכחי את חיי החברה וכו'.. ונשמע שכרגע את עושה את זה נהדר...
שכוייח על הניתוח העצמי, לא הרבה עושים את זה...!!

מהפיצוץ שלהם או בכללי?

אמממ טראומה שהפוצץ לי בלון בפנים בגיל שלוש בערך אולי לפני

שאני אבחר במשהו ואם הייתי בוחר במשהו אחר אז היה יותר טוב....
נגיד הדוגמא הכי מוחשית לזה זה לגבי הישיבה שנה הבאה...
פחד שלא יאמינו לי, אני די מפחד מזה...אחד הדברים שאי אפשר לחיות איתם זה שלא מאמינים לך...
אמממ....
זהו בערך...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות