אז כבר פעם שנייה שאני שומע ביקורת על המילים האלו שזה צורם ולא תחבירי, ואז את ההתנצלות שזה עיוות מכוון הלקוח משפה ילדותית. ואז מתווכחים אם זה תקין או לא לעוות ככה בשירה.
ורק אני חושב לעצמי "זה דווקא נשמע לי די סביר", אז חיפשתי בתנ''ך תקדימים ומצאתי. ואז את ההסבר (שימו לב לסוף, הוא חזק במיוחד):
"בשיטה דומה יתפרשו שאר כל המושאים הישירים של פעלים עומדים, כדוגמת "ויבך אתו אביו" (בראשית לז, לה), "ולבכתה" (שם כג, ב), "ואת מי דאגת" (ישעיה נז, יא), "אני דואג את היהודים" (ירמיה לח, יט), "חלה את רגליו" (מלכים א' טו, כג), "לא חסרת דבר" (לעיל ב, ז), "הצום צמתני אני" (זכירה ז, ה) ומקומות אחרים. וכן גם לשון "ירא את". שכן "ירא" הוא מעיקרו פועל עומד. בכל הביטויים האלה המושא הישיר מציין את החפץ שהוא התכלית או העילה או מוקד ההתייחסות של תנועה חיצונית או פנימית או של מצב או של פעילות שאיננה עוברת, והיחס הזה הוא הדוק הרבה יותר מזה שהיה מובע על ידי פועל הקשור למלת יחס"
יום נגמר
ושוב לבד ואני שרה לירח
ואין לי מנוחה
תיתן לי כוח לעבור
את כל הלילה
מתגעגעת אותך
וזה חוזר בלילה
איך שהיום נגמר
אני חושבת רק אותך
כולם אמרו לי תעזבי
אבל מי בכלל יכול לשכוח
מתגעגעת אותך
כל היום אני מחכה
אתה קרוב כל כך
גם כשרחוק ממני
למצוא אותך בכל פינה
גם בעיניים עצומות
בכל מילה בכל רחוב
תמיד נשאר קרוב
בכל מילה בכל רחוב
אני רוצה אותך קרוב
יום נגמר