לפינה נידחת בלב. 

צריך להבין שהייתה אכזבה ומתוכה לקום. לא לומר "לא היה כלום, אני ממשיך כרגיל".

כן כן. מדובר כאן בבעיה שמיימית שבאה כדי להזכיר לך שאת בת מלך נפלאה ושאת יכולה עוד הרבה יותר והנה עובדה- את עוד תתגברי על המשבר הזה (אם רק לא תתייאשי) ועוד תצאי מחוזקת באמונה בעזרת ה'...

משבר הוא גם מלשון שבר אבל ככה היו קוראים גם לכסא שעליו יושבת היולדת בלידה, לרמז שדווקא על ידי השבירה יוצאים הדברים הכי מופלאים שהם התינוקות המתוקים ובשבת שמעתי רמז נפלא מצדיק אחד ש"תינוק" אותיות "תיקון" שלעתיד לבוא כולנו נדע להתחדש כל שניה כתינוק שנולד.

לגבי אכזבה ועלבון- כדאי (בהמלצת חז"ל ונפסק ברמב"ם) לא לשמור בלב. ללכת לפוגע/ מאכזב ולהגיד לו בלי בושה אמנם אבל גם בלי לתקוף, פשוט לדבר על התחושות שלך כלפי האירוע ושנפגעת. בזה גם קיימת מצוות עשה של "הוכח תוכח את עמיתך" וזכית לאל שמור בלב ובזה זכית לא לעבור על "לא תשנא את אחיך בלבבך" וגם יש לזה המון תועלת להתמודדות בריאה. ממש בחסדי ה' למדתי את זה על בשרי שבוע שעבר וזה הוכח כיעיל מאוד.

בהצלחה רבה!!

בסופו של דבר נמצה את הרגש הזה והוא פשוט יתחלף לרגש הבא.
אבל ברגע שמדחיקים הוא יכול לצוף, אז חבל...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....