אל תתווכחי ואל תריבי איתו,זה מצוי בהמון בתים שאחד רוצה להתחסן והשני מסופק,
לא מומלץ לריב,כדאי לערב אדם שהוא מקבל ממנו ככה יהיה לו יותר קל לקבל,לפעמים
קשה לקבל מהאישה,שוב יקרה אל תריבי ואל תתווכחי זה רק מוסיף לחץ ויותר מתח
לזוגיות,בהצלחה יקרה שלנו.
על כוס קפה,ושכל אחד יגיד את דעתו
הוא חייב להבין שלפני הכל,זה הגוף שלך,ויש לך קדימות,אבל את מעונינת לשמוע את דעתו
הויכוח לא יביא שום תןעלת
בתקשורת או בהבנה חברתית, ולכן הילדה לא משתלבת טוב?
מדובר בילדה בת עשר. היא שכנה שלנו ובגיל של הבת שלי. היא נראית ומתנהגת כילדה צעירה יותר, מאז שהיתה קטנה היתה נראית לי קצת חריגה, אבל לא משהו שאפשר לשים עליו את האצבע. היא לומדת בכיתה עם הבת שלי ואני יודעת שמקבלת הרבה שיעורים פרטניים וכו', למדה לקרוא באיחור וכדו'. לי אין בעיה עם זה, אבל הבת שלי לרוב לא אוהבת לשחק איתה ואני לגמרי מבינה את זה. זה כמו שהבת שלי לא מעוניינת לשחק עם ילדות מכיתה א'-ב'. היא יכולה לומר דברים לא קשורים, לצחוק מבדיחות שכבר לא מצחיקות את הבנות בגיל הזה, היא כאילו לא מבינה את הדינמיקה. אגב אני כן רואה אותה משחקת עם ילדים צעירים יותר לפעמים.
הבת שלי בדרך כלל סבלנית ונעימה ואני שומעת עליה מחמאות, בעבר למשל המורה אמרה לה לשבת ליד הילדה הזו, ולהיות בת זוג שלה בעבודה בזוגות, כדי לעזור לה, וגם היתה תקופה שהבת שלי הזמינה אותה להצטרף למשחק קבוצתי בהפסקות.
אבל בזמן האחרון הבת שלי פחות ופחות רוצה איזשהו קשר איתה. ואמא שלה כתבה לי לא מזמן שלדעתה הכיתה לא מגובשת ויש קבוצות בכיתה, ויש ילדות שאמרו לבת שלה שהיא לא יכולה לשחק איתן. והיא חושבת שצריך לעשות פעילויות גיבוש לילדות.
עכשיו, אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מבינה שזה כואב לילדה לא למצוא חברות בנות גילה בכיתה, וכמובן כואב לאמא. אבל מה אני אמורה לעשות בתור אמא לילדה באותו גיל שגרה קרוב? אני כמובן כל הזמן אומרת לבת שלי שחושב לשים לב למי אין עם מי לשחק, וחשוב מאוד לא להעליב ולפגוע. אבל בתכל'ס נשמע לי לגיטימי שהבת שלי בוחרת חברות שיש לה איתן יותר במשותף.
האמא מנסה להשקיע ולהזמין בנות לפעילויות שוות, כשיש עוד בנות שבאות הבת שלי גם שמחה להצטרף. אבל לא יודעת כמה זה עוזר כי היא לא מעוניינת להמשיך לשחק איתה אחר כך לבד.
אני חושבת שאולי כדאי לנסות לקדם את הילדה מבחינה חברתית, אולי קבוצה חברתית, אני באמת לא יודעת. אבל תוהה האם יש טעם לדחוף לזמן משותף כשבאמת נראה שבבסיס הן פחות מתאימות?
מה אני אמורה לעשות?
בנוסף, נראה שהילדה מטופלת, מניחה שכבר היתה באבחונים שונים( למרות שלא שאלתי ישירות), יש טעם לומר משהו בכיוון לאמא? או שהיא ממילא יודעת כבר...
אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף
ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני
שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.
פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.
סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.
אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).
אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.
אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.
לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).
דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.
בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.
לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️
כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.
גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.
אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.
אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!
שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.
במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,
ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..
אחרת ולא על הבת שלי.
לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..
והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..
בע'ה הצלחה גדולה.
לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו
ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..
את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה
(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)
זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...
בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.
ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.
ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.
ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.
תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...
היא נשמעת מקסימה ממש!
ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.
ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.
נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?
זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.
אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.
אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.
אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.
וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.
מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים
ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)
ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.
אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"
למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.
בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,
כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.
ואם לא, אז לא.
בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.
מאנונימי כי התייעצתי הרבה בסביבה
יש לי ילד מתוק בן שנתיים עגול, וסיוט השינה איתו הוא שגרה אינסופית שמפרקת אותנו. הוא מגיע לסך הכל של אולי 5–6 שעות שינה בממוצע בלילה, למרות שבפועל הוא שוהה במיטה סביב 10–12 שעות.
בצהריים הוא ישן בדרך כלל שעה בערך, קצת יותר (למשל מ-11:45 עד 13:00), ובערב ההרדמות פשוט בלתי נגמרות. הוא יכול לשכב שעתיים רצוף במיטה עד שהוא נרדם, ואנחנו מנסים הכל בסבלנות, בלי כעס ובלי מאבקים, אבל המוח שלו פשוט מסרב להיכבות. הוא מפריע נורא לאחיו הגדול להירדם. הבית פיצי, להפריד לא עוזר..
החלק שהכי שובר אותנו קורה באמצע הלילה – מעבר לזה שהוא מתעורר המון פעמים (חופשי 20 פעמים), יש לילות שבהם הוא מתעורר, שוכב ער לגמרי איזה 20 דקות, מבקש בקבוק (שותה רק מים) או שישבו איתו, ולאט לאט זה מידרדר להתקף צרחות היסטרי. הוא נכנס למין אמוק כזה, רץ בהיסטריה במיטה מצד לצד, צורח בלי הפסקה, דוחה כל מגע ואי אפשר לגשת אליו או להרגיע אותו בכלל. מופע כזה יכול להימשך שעתיים שלמות עד שהוא פשוט קורס מותש ונרדם שוב לכמה שעות בודדות עד הבוקר.
מבחינה פיזית ונשימתית הוא נושם חלק לגמרי, בלי נחירות ובלי פה פתוח.
מישהי חוותה משהו דומה בעוצמות האלה בגיל שנתיים ויודעת להגיד ממה זה נבע? כיוונים של בדיקות דם שחידשו משהו, או אולי מלטונין שעזר לשבור את המעגל הזה? אשמח לכל תובנה או שיתוף, אנחנו כבר ממש קורסים. תודה מראש לכולן!
במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?
נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה
במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.
הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.
הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.
הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.
קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!
יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.
הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה
וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...
וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור
אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום
או בטיפת חלב.
אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.
או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.
במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?
תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.
בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.
שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.
הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.
הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.
הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.
אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.
נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.
אולי ימליצו על דברים כגון שמיכת כובד או טיפול בתרפיה.
בכל מקרה נשמע שכדאי להתייעץ עם רופא זמין ולהתחיל בדיקות
ואם מנפנף אז לחכות לרופא בנובמבר.
מוסיפה עוד כיוונים פיזיים שכדאי לוודא:
טמפ' מותאמת (לוודא שלא חם לו) יש ילדים שחייבים מזגן כדי להירדם
שהוא לא צמא
שהטיטול לא מפריע לו (בין אם בגלל שמלא או שהסוג מציק לו)
שהוא לא מתאפק בלילה מעשיית צרכים
שהתאורה מותאמת
שאין/ יש רעש (יש ילדים שרעש לבן עוזר להם)
אולי יעזור לו לשלב במהלך היום משהו בסגנון של ניע-נוח, לא מנסיון, נשמע לי שעשוי לתת מענה למגע של חיבוק והרגעה (וגם פריקת אנרגיה) שווה להתייעץ.
לפני כמה חודשים הייתה מלחמה, אם ילדת סמוך אליה, אולי התחברו אצלו שני האירועים וגרמו לקושי רב ומתמשך. שווה לברר גם על זה.
בכל אופן נשמע שאת מנסה לתת לו הכל, מה שמחזק שיש משהו ספציפי לאתר ולכן לא להסכים לקבל נפנוף אלא שיפנו אותך לבירורים.
רפואה שלמה!
וזה עזר מאוד
אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת
הבנתי שזה יכול לגרום יקיצות באמצע הלילה, כאילו שזה מה שחסר לנו...
לחשוף לאור שמש על הבוקר, לעמעם אורות לקראת הערב, לדבר בקול שקט, פעילויות רגועות
להתייעץ עם יועצת שינה מנוסה
ויסות חושי- נראה שיש קושי בתחום? תזוזתי מאוד, מחפש המון מגע, לגעת ולהתעסק במרקמים/או להפך נמנע ממגע במרקמים, כל מיני בגדים מציקים.
אולי לנסות לשחק עם שעות השינה לנסות וריאציות שונות כל פעם לכמה לילות רצוף ולראות אם עוזר- להשכיב יותר מוקדם/ יותר מאוחר/ להוריד שנצ אם אפשרי.
ונשמע סיוווווט!!!! בהצלחה!!! הלוואי שתמצאי משהו שיעזור!
מאז שהוא נולד יש לנו קשיי שינה איתו. הוא לא ישן נורמלי אף פעם.
ניסינו מלא דברים, כולל כל מה שהצעת, לא ראינו קשר ישיר של כלום.
לא רואה איתו בעיה במרקמים... בכללי במהלך היום הוא נראה לי ילד רגיל לחלוטין, לא רואה קושי.
תודה!
אצלי בדר"כ מי שהיה קשוח איתו בלילות זה היה מגיל 0 ועד גיל גדול (9) , ומי שהיה נרדם בקלות בתור תינוק זה המשיך איתו עד גיל גדול.
ניסית להביא אותו כשמתעורר בלילה למיטה לישון יחד איתך?
בכל אופן כמו שזה נשמע כדאי יועצת שינה מקצועית. אמאל'ה זה קשה ממש!! חיבוק והמון כח
הוא לא ילד ראשון, וגם לא אחרון
הילדים שלפניו גם לא היו ילדים שישנים לילה מגיל 0, והתחילו לישון רצוף רק בגיל 3
אבל איןןןן השוואה. קמו בלילה, לקימות הגיוניות וסבירות וחזרו לישון.
לא מתקרב למה שאנחנו חווים איתו. ומהרגע הראשון זה היה ככה.
היתה תקופה לפני איזה שנה שבה הוא בא אלינו למיטה כל לילה, למשך כמה חודשים. אבל עכשיו הוא לא בעניין. ניסינו להציע... וחוץ מזה שיש תינוק אחר במיטה שלנו.
הייתי אצל יועצת שינה עם הילד שלפניו, וזה די עזר לנו... ניסיתי ליישם את הכלים שהיא נתנה לי אז, ולא הרגשתי שיפור בכלל.
תודה!
הסנדלר הולך יחף
בגדול אם אין שום גורם אחר פיזיולוגי וכו' -
התעוררויות מרובות בלילה הרבה פעמים מעידות על בהלה. אבל צריך להסתכל על המכלול.. אין לי ככה לשלוף. זה נשמע מאד קיצוני הפער בין המופע ביום למופע בלילה.
אגב גם יועצת שינה מסתכלת על הסיפור של כל ילד בנפרד, כך שאם ניסיתם את מה שהתאים לילד הקודם זה לא בהכרח רלוונטי. ואם זו יועצת שינה התנהגותית (אימוני שינה) - בכלל לפח.
או שזה לא קשור לנושא הזה 😄
או לא רלוונטי לגיל?
חשבתי בגלל שהפותחת אומרת שזה מאז שהוא נולד אז אולי זה קשור איכשהו.
הקטנה שךי היתה לא רגועה בכללי, לא רק סביב שינה.
ועד היום קשה לו להרדם( כשהיה קטן גם היה מתעורר המון בלילה ובא לישון איתנו והיה לו קשה להרדם חזרה אחרי שהתעורר. עכשיו ב"ה כבר גדול וישן רצוף, אבל עדיין קשה לו להרדם)
נשמע באמת שאתם במעגל קסמים של חוסר שינה שמביא מעצמו לחוסר שינה.
דבר ראשון אצלנו בגיל הזה שנת צהריים כן הפריעה להרדמה בערב, אפילו הפריעה מאוד.
ניסיתם בשבת או כשיש חופש לא להשכיב אותו ולראות א נרדם בערב יותר בקלות?
דבר שני אצלנו כן עזר מלטונין. אבל זה תלוי רופא יש רופאים שממש לא נותנים.
אם יש לך ממי לקחת רק כדי לבדוק, הייתי מנסה, אבל אני לא רופאה, לא לוקחת אחריות.
הייתי גם מנסה באמת שמיכת כובד. לא מנסיון, כמה פעמים כבר כמעט הזמנתי ובסוף לא, אבל במצב הקשה שלכם נראה לי כן הייתי מנסה למרות שזה לא זול.
(אבל בלי ההשתוללות במיטה מצד לצד- שזה אולי כדאי לבדוק ם משהו מציק לו נפשית או גופנית)
הקימות בגיל הזה לא אמורות להיות, אבל די הגיוניות. מתוך כל ילדיי הייתה לי בת כזו שמיום היוולדה היה לנו רק בלאגן איתה בלילות ובשינה.
גיל שנתיים- ישנה מאוחר, קמה הרבה בלילות, ינקה וציפתה לנידנוד בעגלה עד שתירדם ואם לא- סיוט של בכי.
ולמי יש כוח בשלוש לפנות בוקר לנדנד אותה שעה?
עד שהגעתי למסקנה-
היא בנאדם שלא זקוק להרבה שעות שינה!!! יש מבוגרים כאלה וכנראה שגם תינוקות ופעוטות.
לא יודעת אם מסתדר לך, אני הורדתי לה שנות צהריים כבר מגיל שנתיים, הוצאתי אותה מוקדם יותר מהמעון- בדיוק בזמן השינה שם.
הילדה לא הייתה עצבנית ולא הראתה סימני עייפות במהלך היום, מה שגם הוכיח לי שהיא לא זקוקה לשינה הזו...
בלילות היא נרדמה מהר יותר מן הסתם כי היא הייתה ללא שנת צהריים, אבל עדיין קמה במהלך הלילה, אבל חזרה מהר יותר לישון מבעבר כשישנה צהריים.
מציעה לך עכשיו בחול המועד לנסות לדלג כמה ימים על שנת צהריים ולראות אז איך הלילה מתנהל...אם הרבה יותר טוב, כנראה שהוא לא זקוק לשנ"צ הזו.
האם נרדם כשצמוד אליכם פיזית?
(יושב עלייך על כסא נדנדה, או צמוד אלייך במיטה)
אם כן הייתי מתחילה להרדים אותו ככה, בשעה קבועה.
ממש יוצאת איתו לסיבוב ברכב להרדמה, או מרדימה איתי גם במחיר של לישון במיטה שלך / לישון על ספה.
כדי שלפחות יהיה הרגל של שעת שינה,
של לילה,שמגיע בסוף יום.
ובמקביל בודקת את כל הכיוונים שהציעו לך בשרשור...
זה לא פשוט בכלל
משבש את כל הבית
שולחת הרבה כוחות!
זה נשמע מעגל עייפות שמזין את עצמו.
היו לנו לילות דומים עם הבת שלי בסביבות הגיל הזה (לא קיצוני כמו שאת מתארת, אבל הרדמות מאוחרת מאוד, קימות בלילה וכזה) וזה הצליח להסתדר אחרי שהצלחנו להרדים אותה מוקדם כמה לילות...
גם לא ישנה מגיל 0 בערך
ועד גיל מאוד גדול היו אתה ענייני שינה (עכשיו היא מתבגרת והולכת לישון מאוד מאוחר ומתקשה לקום בבוקר..)
בתור תינוקת בקושי הייתה ישנה. זה קשוח ממש ממש!! הייתי מתחננת במעון שלא יתנו לה לישון וזה לא עזר לי בכלל..
הייתי מנסה בחגים לא להשכיב צהריים ולראות איך זה משפיע על הלילה.
בנוסף בערך בגיל הזה גם היו לה התעוררויות בלילה בבכי והיסטריה, ולמרות שביום היא דיברה מגיל מאוד צעיר לא הצלחנו להבין מה הבעיה (חשבנו אולי צליאק, כאבי בטן..)
בסוף כשגדלה קצת הבנו שיש לה כאבי רגליים מאוד חזקים והיינו עושים עיסויים / כרית מתחת לרגליים / אקמול
היו תקופות ששמרנו ממש שתלך עם גרביים בעונות מעבר, שלא תתאמץ מאוד ביום ושלא יהיה לה קר ברגליים וזה עזר ממש. עד היום היא שומרת על עצמה כדי שזה לא יקרה. והבנתי שיש את זה לעוד ילדים…
אולי תנסו לשאול אותו ביום אם כואב לו משהו בגוף בלילה… .
בהצלחה וחיבוק!! זה ממש מאתגר
שתפו איך עבר אצלכם
שעתיים אחרונות היה קשההה
חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה
והייתי לבד עם הילדים
ולא היה לי איך לקרוא לבעלי
איך היה לך?
בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)
איך עכשיו את מרגישה?❤️
כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר
לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות
אבל מניקה חלקית
איך עבר עליכן הצום?
סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)
חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷
איזה מלכההה
האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...
כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️
ממש מתחשב העוברוני
קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.
אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי
יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח
זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔
אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..
בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי
יש לי בחילות וכאב ראש
זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב
אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה
חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.
עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.
ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.
אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!
יום רביעי שעבר ב"ה ראינו דופק, עובר תואם שבוע 6+3. הריון ראשון שלנו, ולצערי קראתי יותר מידי גם פה ובכללי, וממש נכנסת לסרטים.. נהרסה לי קצת התמימות. נרגעתי קצת אחרי שראינו דופק, ויום אחרי כבר הרגשתי שאני שוב לא יודעת מה קורה
וגם נרגעו קצת הבחילות מאז יו"כ וזה בכלל מגביר את החרדה. וממש לא באלי לעבור ככה את החודשים הבאים
בתכלס אי אפשר לדעת, אלא אם כן אני אעשה א"ס כל יום😏 איך אפשר להרגע קצת??? דופק ראשוני זה סימן טוב?
אוף עם החרדות האלההה
יש דופק! וזה ממש מרגש!
ובטח שזה סימן טוב!
ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....
הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,
אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,
את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.
ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.
טכנית-
מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.
להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.
רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....
לי זה עשה פלאים,
תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.
במילים שלך
והחזרת לי את הנשימה
אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור
תודה רבה! ❤️👸
לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.
אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)
ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)
ממש מרגיע
מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?
וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו
מבינה אותך ממש ממש
בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )
אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי
ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית
בהצלחה
הסיכוי להפלה נמוך
לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי
באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!
אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..
מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..
לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..
פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.
רב ההריונות שורדים יופי!
ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️
מה שלומכן יקרות איך עבר הצום?
הקטנה שלי בת 2.5 עם קצת שיעול במהלך כל היום, לעיתים יבש ולעיתים עם ליחה, הבעיה בלילה השיעול טורדני מאוד מאוד
יש שעות בלי שום שיעול ויש שעות של שיעול בלי סוף כל כמה דק', כבר כמה ימים ככה (אם בלילה שקט אז ב 5 כבר תקום משיעול לפחות שעתיים -3
ככה מיום שבת, עושה לה משאפים,בצל ליד המיטה, הגבהה, טיפות אף אבל אותו דבר
שבוע שעבר הייתה עם חום כמה ימים ועבר לה, גם נבדקנו היה תקין כולל משטח גרון. יש סיבה להיבדק שוב בגלל השיעול? נניח עכשיו שקט ורגוע אבל אין לי ספק שזה יחזור , זה ממש בא בגלים של כמה שעות ואז נרגע
בגלל שמחר המרפאה פה עובדת חצי יום רק בבוקר ואז רביעי , אני צריכה להתארגן מראש בבוקר כי יש לי עבודה
צהרים נניח היא לא הצליחה לישון בכלל בגלל השיעול
עשינו לפני כמה חודשים ניתוח שקש שלישי ושקדים בגלל חסימה מלאה והבנתי שזה אמור לפתור את השיעול הלילי
יכולה לתת בטניזול /אזניל יש לי בבית אבל לא רוצה לתת סתם
מצד שני תמיד הרופאה אומרת היא נשמעת טוב כי אין שום שיעול שאנחנו שם
אולי זה משהו אלרגי
ואיך היא מרגישה בכללי? כי לדעתי יש קורונה מסתובבת
אז אולי היא עם קורונה ואז אמור לחלוף תוך כמה ימים בעז"ה
היא יושנת עכשיו ולא תיקח מתוך שינה
אני כבר כמה ימים בלי שינה נורמלית לא בצהרים ולא בלילה וכבר עייפתי
לדעתי זה בסדר, אם את רואה שלא, תבקשי מרופא שיראה אותה, עדיף כדי שתהיי רגועה, אני עברתי לילות של שיעולים עם הילדים, זה לרוב היה ויראלי
כי בדכ היא מגיבה למשאפים פה בלילה כאילו כלום
ביום היא בסדר, אוכלת כרגיל ומתנהגת בסדר
אולי זה עדיין המשך המחלה משבוע שעבר?
כן גם שיעולים בלילה יכולים להיות ויראלים , הם יכולים להיגרם מליחה שנתקעת להם, למרות שיכול להיות שלא, ואם ממשיך, תמיד כדאי לבדוק כדי לשלול, את מכירה את הילדה שלך הכי טוב ואם משהו מרגיש לך לא תקין , לכי לבדוק לפני שניכנס לחג .. בכל אופן מקווה שעבר עליכן לילה יותר רגוע, זה אחד הסיוטים, הם פשוט לא ישנים, וגם אנחנו .. רפואה שלמה ♥️
כנראה זה סגולת הפורום חחח
מקסימום מחר נפקוץ לרופא
אם זה בלילה או ביום, על שיעול בלילה הוא נותן את האזניל או הסטרואידים ששכחתי עכשיו איך קוראים להם וזה עוזר אחרי כמה פעמים.
הרופאה לא צריכה לשמוע את השיעול כשאתם שם, אם יש לילדה ליחה או חסימה היא תוכל לשמוע בהאזנה לריאות עם הסטטוסקופ בלי שיעול. אם היא רק מחפשת שיעול הייתי עוברת לרופא שבודק🙈
יש לי בבית גם אזניל סגור וגם בטניזול אבל ככ לא אוהבת להשתמש בזה
נראה איך נעבור את הלילה...
היה עם וירוס 5 ימים של חום שיעולים ושלשולים.
נשאר לו שיעול כבר מעל שבוע.
איתך בסירה.
היינו פעמיים אצל הרופא אמר שהריאות נקיות.
הוא מקבל משאף פוסטר כמה פעמים ביום.
השיעול נמשך.
לדעתי אקח אותו ברביעי או חמישי מתי שהרופאה שלנו תהיה בע"ה
יש לי חרדות משיעולים שלו מאז שחטף לי לפתע פתאום התקף סטרידור ממש קשה באמצע הלילה.
בעקבות זה גילינו שהוא אסמטי אז מקבל טיפול מונע.
מאז אני ישנה כמעט כל לילה לידו על מזרן בחדר ילדים.
כולל בליל טבילה שהיה לי השבוע🤦♀️
ברגע שנעלמים השיעולים אני חוזרת למיטה שלי.
עד לפעם הבאה😥 (שלא תהיה בע"האמן!!!) אני מקווה שעם הגיל זה יפחת.
משירשורים קודמים
היא בסדר בלי אסתמה לכן היה לי מוזר (יש לי בבית ילד בן 3 וחצי עם אסתמה ושם באמת כל הטיפול שונה)
אני קיבלתי הנחיה אם השיעול יוצא משליטה כבר ושום טיפול לא עוזר (מה שקורה בדכ) להתחיל אזניל
כמובן בטניזול מרגע שהוא מתחיל משהו כדי לנסות למנוע החמרה
יש לי בבית קופסאות סגורות כל הזמן
ניסינו גם טיפול מונע של מוקסיפן למשך תקופה ארוכה , וגם אזניל מניעתי
כך שיש מה לעשות איתכם עוד....
רק כשיש סטרידור. זו ההנחיה שקיבלנו.
אגב הוא התחיל סטרידור בשבת בבוקר ונרגע לו ללא בטנזול אז ויתרתי.
משתעמם מאוד מאוד בשיעורי קריאה וחשבון...
*בנושאים תורניים- משנה או הלכה נגיד...
*בנושאים מדעיים
*אולי אם יש תחומי דעת נוספים...
חוברות שיוכל לעבוד בהן עצמאית בגדול ויהיו מסקרנות...
יש למישהי המלצה??
נשמח מאודדדדד!!!
יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.
התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...
ותודה יקרה על התגובה!
כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?
היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם
יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..
אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.
תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים
ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)
וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.
לק"י
אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.
או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?
מחפשים המלצות לספה נוחה שנפתחת למיטה.
מחיפוש ברשת ובחנויות רב הספות שנפתחו הן מבד רחיץ, מעדיפים מעור או דמוי עור.
לא קונה את ההמלצות של "בד רחיץ" בסופו של יום הן מתלכלכות ועדי לנקות אותם יסודי יש צורך להביא חברת ניקיון או שנספה רטובה כמה ימים עד שמתייבשת.
חשוב גם שהמזרנים יהיו נוחים כי יתכן וזה היה לשינה לעיתים קרובות.
תודה להמלצות
זה בד שלא מאוד נח לישון עליו כי הוא מתחמם מאוד במגע עם העור שלנו
אני רוצה ספה שנפתחת וישנים על מזרון, לא על הריפוד
זה לא תמיד שישנים גם על הספה עצמה?
יש אפשרות לפתןח מיטות כמו במיטת חבר או לפתוח מיטה ע"י משיכה של חלק הישיבה שמתהפך אבל השינה על גבי מזרון ממש, הספה הופכת כמו למיטה זוגית
שהיא מאד נוחה.
יש לגיסתי, אז לא יודעת כמה עלה אבל זה ממש נוח וקל לפתיחה וסגירה.
אצלם זה בד אבל אולי אפשר לבחור גם כיסויים אחרים
בכל אופן., אני מחפשת משהו בתקציב נמוך יותר ממה שיש להם להציע.
השבת הקטנה כל הזמן הורידה לעצמה את הטיטול - לא רק בלילה, אלא גם במשך היום. והיו כמה שלוליות בעקבות זה...
בשבת כמובן אי אפשר להדביק סלוטייפ על הטיטול כדי שלא תצליח להוריד אותו, ונשארנו אובדי עצות...
יש לכן רעיון לפתרון אחר?
מכירות למשל אוברלים עם רוכסן מאחורה? (למרות שמבאס להלביש את זה בשבת, ואולי גם עדיין חם בשביל זה)
משהו אחר?
אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?
אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.
היא עדיין מצליחה להוריד?
גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..
היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).
תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.
עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?
(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)
חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?
הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.
אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼♀️)
תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻
וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈
מתואמתאבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...
אלא כמו מכנס קצר.
בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים
ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..
אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)
צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי
מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי
ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.
הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)
מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.
אבל אולי אני טועה🤷♀️
בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...
לא אומר שהיא לא מבינה
(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)
בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.
כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...
אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)
גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.
כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,
אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.
ולגבייך
אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...
אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).
ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.
מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..
גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.
כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,
אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.
לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)
בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.
תוך 3-4 ימים הילדה הייתה גמולה פיקס
והייתה לי גמילה בגיל שנתיים ושלושה חודשים, ועד היום שנה אחרי עוד יש פספוסים.
נראה לי שזה תלוי ילד ולאו דווקא תלוי גיל
וגם את קצב ההתפתחות שלה.
כדי שאדע אם יש סיכוי שזה יעבוד אצל הקטנה שלי...
היא ילדה בכורה. אחראית כזו, מאד מסגרתית, אוהבת את השגרה.
היא גם יודעת להיות מאד עקשנית אבל מרגיש לי בגמילה שפשוט ברגע שהיא הבינה את הקטע אז זהו, היא הבינה מה מצופה ממנה ועמדה בזה. בפעמים בודדות ממש שהיא פספסה אחרי הגמילה היא הייתה בהלם מעצמה כזה..
והיום כשהיא כבר קצת יותר גדולה (5) אז אני יכולה להגיד שהיא גם מאד חכמה, מבינה דבר מתוך דבר, מסיקה מסקנות.
מבחינת ההתפתחות שלה היא הייתה די רגילה ובתוך הטווח.. התהפכה ב4 חודשים, זחילה ב7 חודשים בערך.. הליכה קצת אחרי גיל שנה.
כאילו מרגיש לי שהגמילה מאד תואמת את האופי שלה
וגם אצל השניה זה מאד תואם. היא תזזיתית מאד, כל היום רצה ממקום למקום, ההתפתחות שלה הייתה מהירה ומרגיש לי שגם בגמילה זה השפיע פשוט כי אין לה את הסבלנות.. לפעמים מרגיש שהיא מפספסת פשוט כי היא הייתה עסוקה מידי וכששמה לב שצריכה זה כבר טיפה מאוחר מידי
אז הבת שלי גם תזזיתית מאוד וגם היה לה (ויש לה) עיכוב בהתפתחות.
נראה לי שאלה שני נתונים לא לטובתה🤭 (גם לא מפריע לה להיות רטובה או מלוכלכת... להפך, היא חוקרת את הממצאים שלה בעניין רב🙈😅)
הרקולסיתבת שנתיים זה לגמרי בת הבנה
הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק
היא סוג של גמלה את עצמה
אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...
ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...
ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...
כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק
גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.
הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.
אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.
הוא עושה את זה בתור משחק...
זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת
(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)
