״כולנו צמאות לקבל אהבה״.
בילדות חינכו אותנו שכדי לקבל אהבה אנחנו צריכות להיות ״ילדות טובות״.
כי אחרי ציון טוב מגיע חיבוק ודברי שבח, ואחרי נכשל במבחן מגיעה ביקורת..
והיום כשגדלנו אנחנו עדיין הולכות לפי הנוסחא הזאת, ש״כדי להשיג אהבה צריך לרצות, להיות טובה״.
בשביל לקבל אהבה, אנחנו נפרסם תמונות ונעקוב אחרי כמות הלייקים,
אנחנו נבריק את הבית גם כשאנחנו ממש עייפות, כי החמות צריכה להגיע,
אנחנו נעסוק במקצוע שנחשב בעיני הורינו או מניב משכורת מכובדת,למרות שאנחנו בעצמינו לא אוהבות.
אנחנו נחיה אורח חיים שכל כך רחוק ממה שאנחנו מאמינות בו, כי זה מה שמקובל במקום מגורנו,
אבל כשאנחנו מנסות לרצות, אנחנו מסתבכות. הרבה פעמים אנחנו מתאכזבות: ״אני עושה כל כך בשביל בעלי/ ילדים/ הורים / מעסיק והם לא מעריכים אותי.
ואנחנו גם נאשים אחרים שלא קיבלנו מהם אהבה.את ההורים שלא נתנו לנו אהבה, בגלל מחסור בזמן או אופי מופנם מדי. את הבעל שלא דואג/מכיל/מבין. את חברה שלא מקשיבה לבעיות שלנו ורק משתפת אותנו בבעיות שלה.
נאשים ונרדוף את עצמנו שעוד לא מצאנו בן זוג בגלל החסרונות שלנו, שלא מגיע לנו שיאהבו אותנו.
אבל הגילוי הוא, שלכל אחת מאיתנו מגיע שיאהבו אותה. ולא משנה מה עשינו או מה נעשה. זה לא משנה אם נרוויח וכמה נרוויח ,נתחתן או לא, נביא ילדים או לא, נביא אחד או עשר, נהיה מלאות או רזות. כדי שיאהבו אותך את לא צריכה להיות משהו מיוחד. את כבר מיוחדת. ייחודית ואין כמוך בכל העולם.
ואהבה כבר נמצאת אצלך בפנים.
ויש כח עליון שהוא ברא את העולם, שהוא כולו רצוף אהבה, ממנו תשאבי את הכוחות, את האהבה. תתחברי אליו כי הוא אוהב אותך כמו הבת שלו, אפילו יותר.
וכשתאהבי את עצמך ותהיי שמחה בעצמך,תהיי כל כך מלאה שתוכלי לחלוק מאהבה שלך גם לאחרים. לחלוק אהבה טהורה, נטולת אינטרסים ולא תלויה בדבר. תגיעי לדייט עם בחור מרצון להקים בית ולדאוג ולאהוב ולתת מעצמך.
את תבריקי את הבית, תגהצי את החולצה של בעלך ותעמידי סירים מאהבה שלך למשפחתך.
תוכלי לענות ״לא״ לבקשה של אדם קרוב גם אם זה לא ימצא בעיניו, כי לא תפחדי שיפסיק לאהוב אותך בגלל זה.
ואת הבת שלך גם תחנכי אחרת. גם אחרי מריבה, תלחשי לה באוזן ״זה לא משנה מה עשית או תעשי, תמיד אוהב אותך״.
כי כולנו צמאות לאהבה.
באהבה..
בילדות חינכו אותנו שכדי לקבל אהבה אנחנו צריכות להיות ״ילדות טובות״.
כי אחרי ציון טוב מגיע חיבוק ודברי שבח, ואחרי נכשל במבחן מגיעה ביקורת..
והיום כשגדלנו אנחנו עדיין הולכות לפי הנוסחא הזאת, ש״כדי להשיג אהבה צריך לרצות, להיות טובה״.
בשביל לקבל אהבה, אנחנו נפרסם תמונות ונעקוב אחרי כמות הלייקים,
אנחנו נבריק את הבית גם כשאנחנו ממש עייפות, כי החמות צריכה להגיע,
אנחנו נעסוק במקצוע שנחשב בעיני הורינו או מניב משכורת מכובדת,למרות שאנחנו בעצמינו לא אוהבות.
אנחנו נחיה אורח חיים שכל כך רחוק ממה שאנחנו מאמינות בו, כי זה מה שמקובל במקום מגורנו,
אבל כשאנחנו מנסות לרצות, אנחנו מסתבכות. הרבה פעמים אנחנו מתאכזבות: ״אני עושה כל כך בשביל בעלי/ ילדים/ הורים / מעסיק והם לא מעריכים אותי.
ואנחנו גם נאשים אחרים שלא קיבלנו מהם אהבה.את ההורים שלא נתנו לנו אהבה, בגלל מחסור בזמן או אופי מופנם מדי. את הבעל שלא דואג/מכיל/מבין. את חברה שלא מקשיבה לבעיות שלנו ורק משתפת אותנו בבעיות שלה.
נאשים ונרדוף את עצמנו שעוד לא מצאנו בן זוג בגלל החסרונות שלנו, שלא מגיע לנו שיאהבו אותנו.
אבל הגילוי הוא, שלכל אחת מאיתנו מגיע שיאהבו אותה. ולא משנה מה עשינו או מה נעשה. זה לא משנה אם נרוויח וכמה נרוויח ,נתחתן או לא, נביא ילדים או לא, נביא אחד או עשר, נהיה מלאות או רזות. כדי שיאהבו אותך את לא צריכה להיות משהו מיוחד. את כבר מיוחדת. ייחודית ואין כמוך בכל העולם.
ואהבה כבר נמצאת אצלך בפנים.
ויש כח עליון שהוא ברא את העולם, שהוא כולו רצוף אהבה, ממנו תשאבי את הכוחות, את האהבה. תתחברי אליו כי הוא אוהב אותך כמו הבת שלו, אפילו יותר.
וכשתאהבי את עצמך ותהיי שמחה בעצמך,תהיי כל כך מלאה שתוכלי לחלוק מאהבה שלך גם לאחרים. לחלוק אהבה טהורה, נטולת אינטרסים ולא תלויה בדבר. תגיעי לדייט עם בחור מרצון להקים בית ולדאוג ולאהוב ולתת מעצמך.
את תבריקי את הבית, תגהצי את החולצה של בעלך ותעמידי סירים מאהבה שלך למשפחתך.
תוכלי לענות ״לא״ לבקשה של אדם קרוב גם אם זה לא ימצא בעיניו, כי לא תפחדי שיפסיק לאהוב אותך בגלל זה.
ואת הבת שלך גם תחנכי אחרת. גם אחרי מריבה, תלחשי לה באוזן ״זה לא משנה מה עשית או תעשי, תמיד אוהב אותך״.
כי כולנו צמאות לאהבה.
באהבה..
