בילבול שבת דיכאונית ומוזרה מליון שאלות 

הרב אמר לשאול ולא היה לי חשק כי ידעתי מה יענה 

נמאס לשמוע "שעכשיו התשובה להאמין שהכל לטובתינו אנחנו לא רואים אתזה ובטח שלא בתוך הכאב ,

ואפשר לשאול למה, עכשיו התשובה שנקבל תהיה רק שכלית ולא תתקבל בלב רק שהמשיח יבוא נוכל לשאול אותו למה והיו תשובות שישבו על ליבנו.."

אז איך אפשר להאמין עם אין תשובות וכלום לא מתישב על הלב ממ עלזה נאמר במקום שנגמר השכל מתחילה האמונה די אבל קשה קשהה לראות איך לבנות הכי טהורות וקדושות ששומרות על הצניעות ועל עצמן ורוצות רק אותו ולהתקרב ולשמח אותו אז נדפקות אמ לא נדפקות אבל תמיד אכשו הם היו הנפגעות המתות הסובלות למה ילדה קטנה וטהורה צכה להיפע כלכך קשה אחרי שהיא מתחזקת והולכת בצניעות ולמה למה הוא לוקח תאלה שהכי מחזקים והכי עוזרים אז הם סיימו תשליחות טוב אבל מה עם כל אלו שנשארו לסבול בזה העוילם כן יגידו שירדנו לעולם של נסיונות .. שיש תכלית וצריך להקשיב להוראות יוצר..אבל אבל הוא גם אמר

 ש"ה' צדיק יבחן הקב"ה לא מנסה בנסיונות אף אחד מאיתנו אם אנחנו לא נוכל להתחזק מהנסיונות האלה עם לא נוכל להתמודד איתם עם הוא לא היה בטוח שלכל אחת מאיתנו יש כח לעמוד בנסיון כח לילמוד מימנו כח ליצמוח!

הקב"ה מאמין בנו שאנחנו נצמח שאנחנו נתחזק שאנחנו נחזק.."

ממ אז איך לילדה כלכך קטנה היה כח להתמודד עמדבר כלכך גדול אני לא מצאתי תכוחות לעמוד בנסיון רק נפלתי מימנו לאבנתי איך ילדה בת שלושרה צכה לצמוח מדבר כזה זה רק הפיל אותי וסגר אולי זה היה הכח לעמוד מול המראה ולנסות לחייך אבל להרגיש איך באלך לצרוח ולבכות וזה לא יוצא וגם החיוך לא יוצא וזה נמשך יותר משנה ובחוץ המשחק ממשיך ואפחד לא קולט ושקולט כבר נהיית סגורה ואחרי שנים שנפתחת למישי בום כנראה הכבדתי עליה אוף וסליחה לא התכוונתי ככה ואז נסגר שוב אבל לפני בת אחת הספיקה לחלוב מימני ואז להשתנקר ואז בלאגן חפירות חפירות

אוף מתי התחלתי להיות כזאת ילדה חרא מתי 

די די הכל שטויות הכל שטויות זה היה עבר נגמר כן יכול להיות שאני קצת מצולקת ויאבאלה עכשיו לשמוע תאנשי אמונה האלה מה אני מולם כולם גורנישט טאטעע איזה אמונה זה בלתי נתפס 

ואני יודעת שהוא רוצה אני יחזור לרצון להתחתן להקים בית דוס ככה חתן שרוצה תורה עבודת ה' בשימחה ארץ ישרואל זיכוי הרבים שרוצה למסור תחיים שלו על לעמ"י לתורה הקדושה
הוא רוצה שהרצון לשים מטפחת בחתונה להתחתן  מוקדם להמשיך עם הצניעות והחסד והעזרה בבית גם שקשה גם שאמא קצת תרולולו להמשיך עם אמונה לא לעצור לא לתת ליצר להשטלת לא פשוט לא .רוצה לחזור לעצמי שלפניי לילדה טובה ירושלים שחיכו לה הרבה שנים ושבא עשתה רק נחת הייתה אחות טובה בת טובה תלמידה למופת עוזרת מקשיבה עושה הכל טוב רוצה טוב מאמינה בטוב בתמימות בפשטות מתי זה הפסיק מתי ? שנפגעת מתי לא לא מתי שהמורה אמרה לך אחרי הנסיעה הזאת לירושלים אולי את טובה יותר מידי זה לא טוב להיות טוב יותר מידי שאלתי אותה למה היא מתכוונת אבל הבנתי טוב מאד וזה עשה לי כלכך אווצ' בלב כי שאני לא טובה יותר מידי שמילה אחת יוצאת לא במקום אז זה לא נגמר חפירות צעקות היא אמרה לי פעם את יודעת מזה אמא עצבנית אמא שמכבה תסיגריות שלה על הילדים שלה.. ומה אמרתי שאולי צריך לדבר אלי הפחות בעצבים והיא תקשיב לא רציתי לבקר ואמרתי אתזה כלכך יפה אסור להגידכלום 

וכמו שאני נפלתי גם הבדודה הזאת שכל הזמן עזרה בבית והייתה ילדת בית יעקב דבש ואחות מושלמת בסוף בום העיפו מהסמינר הבגדים השתנו הרחוב נהיה הבית זה משקרה לכל הטובות יותר מידי או שבסוף הם מתות הכי תרגי בשאי הצמיחה והטוב שלהם

ואת צכה לחזור לטוב הזה חייבת דברים פה קורסים

והכל שטויות כלום סתם רשמתי מלא סתם סתם 
סופו שלדבר הכל שטויות וישלי מלא בילבול ונמאס מימנו תלך קישטה

שלמסע הזה

יהיה סוף

טוב

🙏🏻

זר לא יבין

אני לא יודעת כלום יותר

אני צריכה את החיבוק הזה אלוהיםם אני צריכהה

וזה טוב וזה רע

ואני רוצה ומפחדת ונגעלת ומשתוקקת

אבל הוא נפסיק לדבר ופשוט חיבוק

בוא ננשום את זה

פשוט חיבוק של נצח

להרגיש את הלב פועם ביחד

האיפוס הזה

הרגיעה

הוויסות

הנשימה שחוזרת לקצב סביר

ההרגשה הבטוחה והמוגנת

אני חייבת את החיבוק הזה דחוף

חייבת ואסור לי בו זמנית

מי יודע מה יוליד מחר

לא יודעת מה לקוות

עזוב הכל

פשוט תביא חיבוק

תן להרגיש אותך 

כיפחיים ככה כיפכוף של יום

אעאעאע טאטע תושיע אותי

ואני לא יודעת אם סיימתי והכל טוב

או שיבוא עוד גל

ואז שוב

לבכות

לנסות

להתפלל

להיוושע

רק שבסוף תהיה ישועה

מי יכול להבטיח דבר כזה

לחיות על הקצה

האדרנלין

הריגוש

לשחק בגבול של מותר לאסור

אני עושה את זה לעצמי

זה בסדר

רק לא לשכוח

זה היה מביך. ברמות אבל

ועברתי את זה

כל הכבוד לי או משהו כזה.

זה ככ קשה לי שהוא *

אופ.

הייתי בחרדה של החיים

עזר לי קצת לצלם את הטבע אבל ישר אחכ חזרה החרדה

יהיה בסדר נכון?

היה לילה קשוח ברמות.

הזום הזה ריגש אותי ואני מעריצה אותה והיא השראה אבל אופ למה זה טירגר אותי והחזיר אותי לשם

ואז בלילה פלאשבקים ובכי ואופ

אני עייפה. פיזית ונפשית

יום מורכב ועוד יש פגישה איתה

קמתי בחמש והלכתי לישון אחרי שתיים עשרה

טאטע תהיה איתי טוב?

בבקשה תבינו,
אנחנו לעולם - בשום נקודה - לא בעתיד הנראה לעין ולא בעתיד הרחוק - "נשב ונצחק על זה".
לא ניזכר בעבר הטראומטי ברגשות שחרור או רגשות נוסטלגיה, ונהיה "אסירי תודה שעברנו את זה".
לא יימלא שחוק פינו.
זרענו בדמעה, אין ספק, אבל רק מעטים (אם בכלל) יזכו "לקצור ברינה".
כל הצפה שלכם מחדש של הדברים שעברתי, אפילו של הדברים שעברנו ביחד, נתפסת אצלי כזילות נוראה באותו כאב שלי.

ואולי זה לא נראה ככה, אולי אתם לא יודעים (אני רוצה דן לכף זכות),
אבל גם כשהכאב הזה לא משתק אותי, או שולט בי, הוא מאוד נוכח, מאוד חי.
כל יום מחדש אני מקבל בעל כורחי אינספור תזכורות לכמה שהוא נוכח, לכמה שהוא חי.

בבקשה, אל תחמירו את המצב.
כי אני לא אומר לכם את זה, אבל בפנים אני מפחד, אני מת מפחד.
זה לעולם לא "פשוט יחלוף", אני ביסודי תמיד אשאר הרבה מאוד מאותו ילד מלא חרדות.

אם הייתי יכול להשתפך בכנות מוחלטת, הייתי מספר לכם עד כמה (!) יותר משאכפת לי מעצמי אכפת לי מכם.
אני לא רוצה לפגוע בכם, לא לצער אתכם, יותר ממה שכבר גרמתי לכם עוגמת נפש.
ואני לא יכול להפסיק לתת לכם להרגיש שאתם הולכים בין הטיפות איתי.
אני שומר על עצמי, על הנפש הקרועה הזאת.
בבקשה תבינו.