לא סובלת מה שאני עושה ..הלכתי לעשות תואר כי חשבתי על הנוחות שבזה וכי אני טובה בזה אבל לא נהנית מזה...
בחרתי בתפקיד חסר תכלית. שבלונו. משעמם ומתיש
אני מרגישה שאני תקועה.
אני רוצה ללמוד משהו אחר. אני מרגישה שאני פי כמה ממה שלמדתי.
בעלי ממצה את עצמו. למד מה שחלם. הוא מפרנס עיקרי כרגע אז צריכה להתחשב גם בזהכי יש ילדים בבית... הוא חוזר מאוחר לא נמצא הרבה.
ואני אני אני פשוט לא יודעת מה ללמוד.. פשוט מבולבלת
כל שבוע יש לי רעיון אחר.
כל שבוע מתלבטת.
ומלאת חששות מה יהיה עם הילדים.
מי ידאג להם ויטפל. יש לי שניים יחסית גדולים.
ממש לא יודעת.
אולי שמישהי תתן לי עיצה או טיפ.
למה אין לי אומץ להחליט?
למה כל שבוע בא לי משהו אחר?
או חושבת שמתאים לי משהו אחר .
אני בכלל לא פרפקציוניסטית. אני שמחה בחלקי.
אבל מבחינה מקצועית אני עומדת במקום.
אני לא נהנית. לא עושה משהו חשוב
גם שאחזור מהחופשה לידה רוב הסיכויים שיוציאו אותי לחלת. כי את כל שאר העובדים כמעט הוציאו.
הבעיה הנוספת היאמשיש לי בעית קשב אמנםלא מאובחנת. אבל אני בטוחה שיש לי
אני מצד אחד חכמה וחריפה ומצד שני קופצת מדבר לדבר לא מצליחה להתרכז. וזה יקשה עלי בלימודים אם אלמד... אשמח לטיפים ועצות.
מקום שאוכל לקבל הכוונה להמשך מבעלות הניסיון
תודה לכן
