יש לנו כבני אדם , שתי נפשות , נפש בהמות שהיא קושרה לחומר, ומורידה אותנו  לעולם ולמה שקורה פו

ויש לנו נפש רוחנית שהיא מעלה אותנו למעלה לה' לרוחנית 

ושתיהם קיימים בתוכנו , בספר בראשית כותב פעמים על בריאת האדם כי יש לנו את שתיהם ואנו חיים במלחמה בכול המובן! בין הרצון, לרוח לחומר אנחנו חיים את זה יום יום, ונלחמים!!!ולכן את מרגישה כך ולא רק את כולם , כולם !!! אנחנו צריכים לחיות באיזון בין שתיהם ולראות מהי לנו יותר טוב בין שנהיים!! ולא רק על אחד

ואז זה מכאיב?

אם נספק לעצמנו את היצר איך שנרצה משהו מיד ניקח  לא נחשוב אם זה טוב לי או לא קח אנחנו ניפול בקולת, אבל אם נפני כול דבר שאנחנו ,אנחנו חושבים למשל  וואלה באלי עכשיו שוקולד באמת באמת , אני מתפתה ויגיד טוב לא נורא...  (זו דוגמא בקטנה אבל לכול אחד יש דוגמאות הרבה יותר מורכבות...)אז אני ייפול אבל אם  אני חושבת ומחשובת וחושבת נפני כול דבר  אז קח אני יותר מצליחה!! וכן זה מלחמה יום יום יום ,זה לא באה בפושט וכולם כלול כולם נלחמים , אין אחד שלא! רגע, רגע, רגע נלחמים זה לא פושט אבל אפשרי ה' ברא אותנו כך ויודע שאנחנו יכולים וכן צריך להתאמץ!

השכל אינו הנפש הבהמית.

וכן הרגש.

זה שני דברים שונים.

ההבדל בינהם לדעתי הוא בגלל שהשכל הוא צריך להיות אובייקטיבי ללא נגיעות עצמיות, והרגש בדיוק הפוך, הוא צריך להיות סובייקטיבי כי הוא עצמו הנגיעות העצמיות ומושפע מכל דבר אפילו ללא היגיון, לעומת השכל שהוא בעצם היגיון. 

לפעמים הם סותרים אבל לא תמיד.

הרגש (כי אנחנו פחות מבינים) ולכן...

ככה זה בני אדם, מורכבים מהמון דברים.

תחשבי שהיה לנו רק שכל- לא היה אפשר ליהנות

או רק רגש- לא היינו חושבים לפני המעשים.

הם נמצאים בשני קצוות קיצוניים כדי לאזן אחד את השני.

היה רב אחד גדול ששאלו אותו מה אתה עושה בחיים

אמר- אני בנאי

שאלו אותו מה אתה בונה?

אמר -גשרים.

 כל החיים אני בונה גשרים בין המוח ללב.

זה קשה הניגודיות הזאת, אלו שני כוחות חזקים שנמצאים באדם,

ולנו נותר לאזן ביניהם.

כתוב שהעין והלב הם שני סרסורים של החטא, שני אמצעים של הגוף להגיע לחטא...
התורה מצווה אותנו: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", לא להימשך אחר הרגש יותר מדי, לזכור שזה רק רגש וזה לא באמת מה שטוב לנו...

נכון, ברור שלהיות שכלי לגמרי בלי רגש, זה לא דבר טוב, משום שאז בן אדם לא באמת חי, לא באמת חווה את הדברים, והרבה פעמים גם יכול לאבד את עצמו מרוב שכליות, כמו במשל התם והחכם, מי שמכיר....
לכן, צריך לזכור, המוח והלב מאזנים אחד את השני, אך צריך תמיד לזכור שצריך הרבה איזון מהמוח ללב...
יצרים וכאלו זה בחינת הלב, וכתוב: "ואהבת את ה'' א-לוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" והמשנה במסכת ברכות דורשת: "בכל לבבך-בשני יצריך-ביצר טוב וביצר רע", זאת אומרת שצריך לקחת את היצר הרע לטוב. איך...? ע"י השכל, ע"י לימוד התורה הקדושה, ע"י העלאת המידות והבאתן למקום טוב ולקיחתן למקום טוב, ורק כאשר מדובר במצב קיצון ואי אפשר לקחת אותם למקום טוב, לא משתמשים בכוחות הרעים, אבל רק במצב קיצון, הולכים לשיטה הקיצונית שאומרת ש"מזכירים לו יום המיתה" וזה מה שידחוף אותו לעשות מעשים טובים, לא הפונטנציאל הטוב הגלום בכוחות הללו, אם הבנתם...
לכן גם הגבר והאשה משלימים אחד את השני(אחת הסיבות...), הגבר הוא יותר שכלתן, האשה יותר רגשנית, ולכן החיבור ביניהם יוצר את המצב המתוקן שכל אחד משלים את השני...
מקווה שהסברתי מובן ועזרתי, אשמח מאוד לשמוע אם יש הערות/הארות...

עזרת ממש..

אשרייך על השאלה...!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....