בס"ד
כבר לפני מספר שבועות נכתב כאן שכדאי לשים לב על מה שקורה במפלגת העבודה מאז בחירתה של מירב מיכאלי לראשות הרשימה. ממפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה שרבים הספידו והקדימו את מותה, היא עומדת בסקרים השונים שפורסמו בשבוע שעבר בין חמישה לשבעה מנדטים. אבל כידוע, ההצלחה של האחד באה על חשבונו של האחר, ובמקרה הזה של מפלגת מרץ.
באותו הסקר שקיבלה מפלגת העובדה שבעה מנדטים, מרץ נמחקה לחלוטין. שאר הסקרים מעניקים לה ארבעה מנדטים בלבד, למעט הסקר בישראל היום מיום שישי האחרון שבו הם עמדו על חמישה מנדטים. אבל האמת, הסיבה למהפך בשמאל זה לא רק מיכאלי. מי שמסתכל על רשימת מפלגת העבודה מתקשה למצוא את ההבדלים בינה לבין מפלגת מרץ, חוץ מהפנים החדשות שיש בראשונה. לעומת זאת ברשימת מרץ אין שום חידוש, אותה הנבחרת ואותם הפנים בדיוק. יוצא מכאן שמפלגת העבודה היא הפנים החדשות של מפלגת מרץ הישנה, זאת שהצהירה על עצמה בגאון שהיא מייצגת את השמאל הישראלי ולא מתביישת בכך. עכשיו זאת מיכאלי שמרימה את הדגל הזה.
למחיקה של מרץ יש משמעויות רבות. על פי אותו סקר של כאן חדשות, בפעם הראשונה לנתניהו יש אפשרות להקים ממשלת ימין יחד עם סמוטריץ' החרדים ובנט, ועל האחרון עוד ידובר בהמשך. בכלל, תוצאות הבחירות האלה יקבעו ככל הנראה על ידי מי שתהיה המפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה. אם זאת תהיה מרץ, או אולי כחול לבן, שלא יעברו את אחוז החסימה, נתניהו בדרך לממשלה נוספת. לעומת זאת, אם סמוטריץ', שאומנם ברוב הסקרים כבר מגיע לחמישה מנדטים מאז האיחוד עם עוצמה יהודית ונעם אבל עדיין הוא נמצא באזור המסוכן, לא יעבור את אחוז החסימה אזי הימין בבעיה. בבעיה גדולה מאוד, יש לומר.
אבל זה לא הזמן להספיד את מרץ. אחרי ניקוי הרשימות בשמאל ערב סגירת הרשימות, מצביעי המחנה לא יתנו לכך שקולות כה חשובים לא יעברו את אחוז החסימה וילכו לפח. לכן, ברגע האמת יתגייסו בשמאל להציל את מרץ ולא לתת לה להימחק. כך, כזכור, קרה גם בבחירות מועד א'. זה היה נראה שהעבודה ומרץ בדרך להימחק, אבל ברגע האחרון התגייסו בשמאל להציל את הקולות האלו ושתי המפלגות עברו את אחוז החסימה, כאשר המצביעים שלהם מצהירים בקול שזאת הסיבה שבגללה הם הצביעו להן.
לא כך המצב בנוגע לכחול לבן. בתחילת השובע פרסם הכתב הפוליטי של וואלה, יקי אדמקר, שעל פי סקרים פנימיים של שלושה מפלגות מרץ עוברת את אחוז החסימה, לעומת כחול לבן נמחקת. כך גם עולה מסקר פאנלס פוליטקס שפורסם אתמול (שני) ברדיו 103FM. את גנץ, בשמאל לא ימהרו להציל. הם כבר תלו בו בעבר תקוות והתאכזבו. גם עכשיו הם לא ממהרים לסמוך עליו, למרות ההצהרות הלוחמניות שלו נגד נתניהו, שהוא לא יפנה אליהם שוב את הגב וילך להיות זה שמשלים את לנתניהו לממשלה תמורת תיק הביטחון.
נקודה מעניינת אחרונה בנושא היא שבבחירות הקודמות נאלצו העבודה ומרץ להתאחד ביניהם יחד עם אורלי לוי על מנת לצלוח את אחוז החסימה, והם אכן קיבלו שבעה מנדטים. הפעם יהיה מעניין לראות האם שבעת המנדטים יגיעו כולם למפלגת העבודה ומרץ תמחק, או שמא הם יצליחו להגדיל את כוחם ושתי המפלגות יעברו את אחוז החסימה. ובאשר לאורלי לוי? היא לא דואגת למקומה בכנסת ששוריין לה על ידי הליכוד.
תרגיל הרוטציה?
לפני חודשיים, שגדעון סער עוד היה בליכוד ומספר המנדטים של בנט נסק, נשמעו לא מעט תדרוכים שבנט מתכוון לדרוש מנתניהו רוטציה ואף להיות הראשון בה תמורת הקמת ממשלה. מאז לא מעט התשתנה, סער נסק ובנט צלל, ואז גם סער צלל וכעת לפיד הוא זה שממקום על פי הסקרים כמפלגה השנייה בגודלה. בנט נמצא רק במקום הרביעי והוא מתקרב למספר חד סיפרתי כמו בסקר חדשות 13 שפורסם אתמול שימינה מקבלת בו 11 מנדטים בלבד.
זאת הסיבה שבשבוע שעבר החלו לחזור התדרוכים שבנט הוא יהיה זה שימליך מלכים. הסקרים האחרונים מראים שאומנם מצבו כבר לא מזהיר כפי שהיה בהתחלה, אבל הוא זה שמשלים את החסר לשני הצדדים, נתניהו ולפיד, להקים ממשלה. בזה אחר זה עלו הפרשנים הפוליטים ודבררו את התדרוכים העדכניים ולאחר מכן נשלחו גם חברי הרשימה להתראיין בנושא. זאת הסיבה שבריאיון לערוץ 20 בשבוע שעבר אמר נתניהו שיותר לא תהיה רוטציה על תפקיד ראש הממשלה ומאז הוא חוזר על כך גם בסרטונים שונים וכן בראיון אתמול בחדשות 12.
אבל האמת היא שככל הנראה נתניהו לא צריך לדאוג. בנט יודע היטב שרוטציה עם 12 או 11 מנדטים לא באמת עומדת על הפרק. אגב, גם חבריה ללפיד ולהקים איתו ממשלה יחד עם העבודה ומרץ לא באמת אופציה עבורו למרות שהוא מצהיר שהוא לא פוסל אף אחד, ציוני כמובן. בסופו של דבר הוא יודע שחבירה לממשלה שכזו תרחיק ממנו לא מעט מצביעים שכרגע נאמנים לו, ובהיעדר בייס טבעי זה משהו שלא כדאי לוותר עליו כל כך מהר.
אז מדוע בכל זאת הוא מתדרך שאלו כוונותיו? הסיבה לכך לדעתי היא פשוטה, נמאס לו לקבל אחרון את הטלפון מנתניהו שמזמין אותו לשבת בממשלתו, ונמאס לו להיות האחרון שאיתו סוגרים הסכם קואליציוני. הפעם, כך בנט חושב, אם הוא יאתגר אותו עם רוטציה ואיום ללכת למחנה השני, הטלפון הראשון של נתניהו יהיה אליו, ולא רק זה, אלא נתניהו יאלץ לסגור איתו בסיס להסכם קואליציוני עוד לפני שמגיע הרגע שבו מתייצבות המפלגות אצל הנשיא ומודיעות לו על מי הן ממליצות.
כך מקווה בנט להגיע להישגים ממשיים מבלי לבזבז זמן יקר. אבל מנגד, הוא גם דואג לשמור על יחסים פתוחים עם הצד השני. אם לנתניהו לא יהיה סיכוי להקים את הממשלה הבאה, אז הוא לא רוצה למצוא את עצמו שוב פעם באופוזיציה. היה נכון ללכת לשם פעם אחת בשביל לאתגר את הממשלה ולצמוח מחדש, כפי שאכן קרה, אבל זה לא משהו שהוא רוצה לעשות לאורך זמן.
ולמה לא רוטציה? ממשלת רוטציה זה רק במקרים שממש אין ברירה ושתי המפלגות הגדולות נמצאות במצב זהה שלא מאפשר להן להקים ממשלה. לכן חשוב לזכור שעצם העבודה שהדרישה לרוטציה מגיעה עכשיו ממפלגה שמגיעה לפחות מ-15 מנדטים, היא בעייתית ופוגעת בדמוקרטיה. אם לא יעצרו את זה עכשיו, אז גם מפלגה עם ארבעה מנדטים שהם אלו שמשלימים ל61 אולי גם תדרוש לעצמה שליש קדנציה. זה לא נכון לדמוקרטיה ולא נכון למשילות.
הערה לסיום
אתמול הגיע ראש הממשלה נתניהו לראיון אולפן במהדורה המרכזית של חדשות 12. מערכות הבחירות האחרונות הרגילו אותנו שנתניהו לא מרבה להתראיין לכלי התקשורת בזמן הקמפיין, אלא רק בשבוע-שבועיים האחרונים בלבד. רק אז חורש ראש הממשלה את כלי התקשורת הגדולים והקטנים, הכללים והמגזריים, ועושה בליץ ראיונות שבד"כ המסר שלהם זאת זעקת הגוואלד המפורסמת.
ואולי זו הסיבה לביקור המוקדם אתמול של נתניהו אצל יונית לוי. אחרי מספר מערכות בחירות בהם נתניהו שידר פחד מפני איבוד השלטון הפעם הוא לא צועק גוואלד, אלא ההפך – 'אנחנו מנצחים, בואו להיות חלק מההצלחה'. זאת הטקטיקה החדשה של קמפיין הליכוד, לשדר ניצחון, לשדר הצלחה ולא עוד פאניקה ופחד. יכול להיות שיש לזה קשר לקורונה שבו הפחד שולט ואנשים מחפשים תקווה, אבל מה שבטוח שהריאיון הזה הוא פתח של עוד ראיונות רבים שיהיו בחמשת השבועות שיש לנו עד הבחירות, ונה נה נה נה.