אותם אז אני אשאל שוב... יש כל מיני פיוטי אהבה של חכמי ספרד, או שירת חול. ואני לא מבינה למה הם כתבו את זה מבחינת צניעות, לא הפריע להם? לפעמים זה נראה שהדמות התורנית שלהם מנותקת לחלוטין מהדמות הפילוסופית, המשכילה, המעורה בגויים... הם ידעו הרבה שפות, ספרות, פילוסופיה יוונית... והיה להם יד וחלק בכך בעצמם. אז האם זה רק בגלל הדור השונה או שזה באמת בסדר בפועל?
(אם הם יודעים פיזיקה, חשבון, כלכלה וכו' זה לא מוזר לי.. אבל כשהם מעורבים בתרבות בלי שינוי כמעט זה די מוזר, אני צריכה להזכיר לעצמי שזה רב שכתב את הדברים). מצד אחד פיוטים קדושים, פרשנויות לתורה, ומצד שני שירת חול ותרבות זרה. בנוסף לשירים לא צנועים כביכול, לרשב"ג יש שירים אישיים שהוא נשמע מהם בדיכאון ובתרעומת וסרקזם כלפי בורא עולם... וזה לעומת שירי הקודש שלו ששם יש ענווה גמורה. בקיצור, לא ברור לי מה התפיסה הזאת ואיך שני הדברים הולכים ביחד.
