ואז זה מוביל ללעשות אותם בלחץ..

לפעמים מרוב לחץ

גם אם צרכים לעשות משהו ממש דחוף

פשוט לא עושים

כי הלחץ מלחיץ.. ולא מסוגלים להתרכז..

אם הלחץ לא היה מגיע מלכתחילה, גם הרווחה הכייפית הזאת אח"כ  לא הייתה באה

ואז בעצם טוב להיות בלחץ כדי שאחר כך תהיה רווחה?

זה עדיין לא שווה את זה

למה את צריכה לרעיונות למה טוב בלחץ?

לכן אני תוהה, מה טוב בזה.

אני בלחץ. לחץ שנברא במיוחד בשבילי

אני תוהה מה יוצא לי ממנו ומה אני אמורה לעשות איתו.

אאמ...
זה טוב לבריאות

מתברר שלחץ יכול להיות חיובי אם יודעים כיצד לנהל אותו נכון

()

קצת לחץ יכול דווקא להיות מועיל עבור המוטיבציה שלנו ואפילו יכול לספק לנו כמה יתרונות בריאותיים מפתיעים – זאת כל עוד יודעים כיצד לנהל אותו. הסוד הוא לשמור על רמת הלחץ כך שתעורר את גופנו, אך לא תתיש אותו, משום שאז מתחילות החרדות והבעיות הבריאותיות. על כן, כשאתם חווים לחץ רב, עליכם לדעת ראשית כיצד להפחית את רמותיו, ושנית - לא לחשוש ממנו, אלא לקבל אותו בברכה, משום שכך תזכו ב-4 היתרונות הבאים:

1. משפר את התפקוד הקוגניטיבי

2. מחזק את המערכת החיסונית

3. יכול להועיל לבריאות הנפשית

4. מחזק את הלב
 

🤷‍♀️

1. משפר את התפקוד הקוגניטיבי מחקר שנערך באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה הראה שרמה בינונית של לחץ יכולה לשפר את התפקוד המוחי, וזאת משום שהקשרים שבין תאי העצב מתחזקים בעזרתו. במחקר נמצא שאירועים מלחיצים ורגעיים אפילו עוזרים ליצור תאי עצב חדשים במוחם של עכברים. השינויים האלה במוח יכולים לשפר את הזיכרון שלכם ולהגביר את יכולת הריכוז, מה שיעזור לכם להיות יצרניים יותר. על כן, כשאתם מוצאים את עצמכם במצב מלחיץ, הרגיעו את עצמכם בעזרת שיטה לבחירתכם וזכרו שהלחץ שבזה הרגע חוויתם יכול להיות רק לטובתכם.

2. מחזק את המערכת החיסונית תגובת הלחץ אמורה להגן עלינו מפני סכנה, אפילו אם מדובר בחיידקים שתוקפים את גופנו. לפיכך, לחץ עשוי לעזור לנו להימנע מזיהומים, אך רק במידה והוא מתון. זאת משום שלחץ מתון גורם לתאי הדם הלבנים שבגופנו לשחרר חלבון שנקרא אינטרלוקין, אשר מחזק את המערכת החיסונית ועוזר לה להתכונן לקראת תוקף אפשרי. עם זאת, חשוב שתדעו שלחץ כרוני שאינו מנוהל כראוי עלול דווקא לעשות את ההיפך ולהפחית את כוחה של המערכת החיסונית, לכן חשוב שתשמרו עליו תחת שליטה.

3. יכול להועיל לבריאות הנפשית במחקר שנערך במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת  ניו יורק בבאפלו, נמצא כי אנשים שיש להם היסטוריה של התמודדות עם לחץ הם בעלי בריאות נפשית טובה יותר מאשר אנשים שלא חווים לחץ כלל, והם אף לומדים כיצד להתמודד עם מצבי לחץ ביעילות רבה יותר לאורך הזמן. לכן רמות מתונות של לחץ יכולות לחזק את החוסן הנפשי שלכם, ואף לעזור לכם ללמוד כיצד להתמודד עם רמות גבוהות יותר של לחץ כאשר אלו יופיעו בחייכם, למשל בעת מקרה מוות של אדם שקרוב אליכם. 

4. מחזק את הלב במחקר שנערך בשנת 2009 החוקרים עקבו אחר מטופלים שחוו רמות לחץ גבוהות, מתונות או נמוכות לפני שעברו ניתוח – אירוע שיכול להוביל למתח רב ולגרום ללב לפעום חזק יותר. מה שהם מצאו זה שאלו שהיו בעלי רמות הלחץ הבינוניות הם אלו שהחלימו במהירות הרבה ביותר אחרי הניתוח, ביחס לאלו שהיו בעלי רמות לחץ נמוכות או גבוהות. על כן זה בסדר להיות לחוצים ומתוחים מעט לפני אירוע חשוב, אך יש לשמור על התחושה הזו במידה כזו שלא תפריע למהלך היום שלכם.

5. מסייע להתפתחות העובר אמהות רבות מודאגות מכך שהלחץ שבו הן שרויות עלול לפגוע בהתפתחות העובר ולכן מנסות להימנע ממנו ככל הניתן, אך בעוד שלחץ כרוני אכן הינו בעל השפעות שליליות, לחץ יומיומי מתון אינו מזיק לעובר ואף עשוי להיות מועיל. במחקר שנערך באוניברסיטת ג'ון הופקינס ובו עקבו אחר מעל ל-100 נשים שהיו באמצע תקופת ההיריון שלהם עד לתקופה שילדיהם היו בני שנתיים, נמצא כי התינוקות שנולדו לאימהות שחוו לחץ מתון היו מפותחים יותר מאשר תינוקות שנולדו לאימהות שלא חוו לחץ כלל. כמובן שכדאי להימנע מהתחושה הזו במהלך ההיריון, אך אין צורך לחשוש ממנה יתר על המידה – כל עוד יודעים כיצד לנהל אותה היא תחלוף מאליה.

לסיכום כפי שאתם מבינים, לחץ הוא לאו דווקא דבר רע בחיים, ולמעשה יכולות להיות לו השפעות חיוביות, ומה שצריך כדי לזכות בהן זה ללמוד איך למתן את הלחץ ולשלוט עליו. קל יותר להגיד מאשר לעשות, אך אם מתרגלים את השיטות המומלצות לשליטה על לחץ, ניתן להפחית את רמותיו בחיים, ולא צריך לדאוג יותר מדי אם הוא מגיע ותוקף – העיקר שתתמודדו איתו כמו שצריך.

 

מסתבר שיש הרבה טוב בלחץ,

וזה באמת תכונה שבונה אותנו.

ראיתי לא מזמן את זה אבל לא עד הסוף

בכל מקרה לשנות גישה זה טוב 

אולי יעזור לי לעשות קצת סדר..

תודה.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים