מבחינתי, למרות כל הסיבות שהיו לזה לא להצליח, הייתה זו אהבה ממבט ראשון.
הכרנו לפני 7.5 שנים, דווקא במקום הכי לא צפוי, כשלא חשבתי שהלב שלי יכול להיפתח ככה.
בהתחלה היינו נפגשים פעם בשבוע, בכל שבוע. לא הייתי מוותר על המפגשים שלנו, ולא משנה למי הייתי צריך להבריז לשם כך.
בהמשך התחלתי לדבר עליה עם חברים שלי, והם כולם הבינו שמשהו בראש שלי השתבש מרוב אהבה... שאני כבר לא מדבר בצורה רציונלית, כבר לא האדם הרציני והשקול שהם הכירו.
גם כשהיו הפסקות ארוכות, היא תמיד הייתה במחשבות שלי. הייתי מחכה ומצפה לכל מפגש איתה. הייתי מזכיר אותה בכל הזדמנות, עד שהמכרים שלי כבר התחילו לחשוב שאני ממש מגזים עם האהבה שלי. אבל לי, לי זה לא היה אכפת.
בחודשיים האחרונים התקרבנו כמו שמעולם לא היינו קרובים, שמתי אותה במקום הראשון מבחינתי. הקשר שלנו הלך והעמיק מדי שבוע, ולא יכולתי להוריד ממנה את העיניים.
לצערי, זה לא עזר.
היי שלום,
סדרה אהובה.
(נכתב באווירת חודש אדר. בבקשה לא להרוס עם הכותרת של התגובות!).
)