וככל הנראה צריך לומר שהבחירות שלנו תמיד יובילו אותנו לרצון ד' ולמסלול שהוא התווה לנו. (כלומר יהיו לנו נקודות בחירה בדרך, שאולי יהפכו את המסלול לקשה/ קל/ מאתגר יותר, אבבל בסוף נגיע במדויק למקום אליו מכוון אותנו ד')

אשרי המאמין.

שבעצם תלויים במעשיו ובמקרה שכזה- אז גם במעשיהם של המדוייטים?

ניקח את זה למישור אחר:

נגזר על מישהו להרצח ל"ע. זו גזירה. אבל היא מבוצעת ע"י אדם שהוא בעל בחירה חופשית. אז לכאורה הרצח היה יכול להמנע אם הרוצח היה בוחר אחרת?

כנראה שלא. הוא פשוט היה מתגלגל ע"י מישהו אחר.

טוב. אני לא באמת מבינה מה אני כותבת לך כן?

אישית אני חושבת שבכל מה שהוא באחריותו של האדם הוא צריך להתייחס אל עצמו כבעל בחירה חופשית לחלוטין, ובדברים שהם למעלה ממנו לתלות בקב"ה. (כופרת?)

כי הנחת היסוד השניה שלי היא שהקב"ה מכוון את המציאות במקביל למעשיו של האדם. אז על מעשיו במקרה הזה הוא ייענש, אבל זה גם רצון ה'. איך? יש את הרמב"ם המפורסם על בחירה וידיעה.. אפשר להסתדר.

אני בכוונה שואל איך אנחנו מסדרים את זה בתפיסה- כשיש גם בחירה לא רק של האדם הזה, אלא גם של האדם השני, בעצם יש כאן תוצאה שמכוונת ע"פ בחירה של שניים, וכך ה' רוצה שיהיה ('שמא יקדמנו אחר' וכו'- כלומר זה נתון לבחירה). איך צריך להתייחס למקום של ה' בתוך כל זה? או איך אתם מתייחסים לזה?

וואלה נראה לי שכמעט תמיד יש את מי להאשים מלבד את ה'🙈

מה שבכוחתיי-בחירה

מה שקורה מסביב- אין עוד מלבדו, הכל זה ה', לא בשליטתי, אין לי בחירה

אז זה בא בדמות מדוייטת שלא רוצה

או שדכנית לא יוצלחית

הכל זה ה' בסוף

מה שבכוחתיי בחירה

לא ככה?

כאן יש משהו שהוא לא בכוחותיי, אבל אולי הוא בכוחות אנשים אחרים...

איך אני מדייק את המקום של הבטחון בה' ביחס לזה?

לכאורה זו מצוה, ולכן זה נכנס לגדר 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', לא?

אני שומע את הכיוון שלך, אבל מעניין אותי לשמוע מהכיוון שכן הולך בדרך של ההשתדלות.

בכל מקרה טוב לשמוע גם כיוונים נוספים

ואם הייתי נניח נותן דוגמא שונה-

אותו אדם לא הצליח להתחתן בסוף. עשה את כל ההשתדלות, וההשתדלות הנכונה.

זה היה רצון ה'?

אולי הבעיה היא מישהי שהוא נפגש אותה והיא לא עשתה השתדלות נכונה ופספסה אותו? ומבחינת ה'- היא היתה אמורה להיות אשתו?

אז איך אפשר להגיד שזה רק רצון ה' בלי השתדלות?

פה צד של בחירה זה 'שמא יקדמנו אחר ברחמים', כי אם אין שום צד של בחירה- אז אין שום חשש שזה יקרה..

לכן הבאתי את זה כדי להבין איך זה מסתדר

ההתייחסות למקרים כאלו, בהם יש אחריות לא רק לאדם עצמו אלא לאנשים נוספים

באופן כללי - ומתי שהיא מתאפשרת שיש גם רצון לאדם.

התחושה שלי לתשובה - הקב"ה מתערב בדרך הטבע.

הוא לא גורם לנו להחליט דברים אבל הוא מאפשר לנו להפתח לכל מני אפשרות שהוא רוצה שנפתח אליהם.

כשאדם מחליט החלטה כלשהי זה לפי סדר הערכים שהוא גיבש לעצמו.

לכן הגיוני שאם אנשים בעלי ערכים זהו יפגשו אז הם ימשיכו, לצורך העניין.

העניין הרצון של הצד השני - איננו רצון א-להי אלא אנושי לגמרי. אך א-להים משתמש ברצון האנושי וע"י כך שהוא גורם לו להתפתח, בזה שהוא מאפשר לנו להפתח לדברים שונים שיעזרו לנו, הוא מפתח את עולמו. זכור לי שעל דרך זו הרב קוק בעולת ראיה מפרש את "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". ע"י 'רבות מחשבות בלב איש' - 'עצת ה' היא תקום' (תסכל בפנים כדי להיות בטוח שזה זה). 

יוצא לי לשמוע הרבה שיעורים על זוגיות (יחסית).  

יש רבנים שהגישה שלהם היא בד"כ תעשה את כל ההשתדלות, כמובן צריך לבטוח בה' וכו' אבל ההתעסקות היא בהשתדלות. והם מדגישים שאפשר לפספס זיווג, ושצריך לחשוב בשכל ישר וכו'.. בקיצור. לעשות הכל על מנת שלהתחתן עם הבחורה הכי טובה עבורך, ושאתה הכי טוב עבורה. (בד"כ הכיוון שיותר מזוהה עם הדרך של הרמב"ם).

לעומתם, יש רבנים שמדגישים מאוד את הנחת- כלומר תעשה השתדלות כמובן, אבל בנחת, יש הקב"ה בשמים שדואג לעניינים, ובת פלוני לפלוני וכו', וצריך פשוט להתמלא בבטחון בה'. הדגש הוא פחות על ההשתדלות, כי זה משכיח ממנו קצת את זה שה' פועל בעולם. (אולי באמת הכיוון של המקובלים יותר).

עכשיו באמת שני הכיוונים הכלליים האלה (בתוכם יש הבדלים כמובן בין רבנים)-  באמת אני מזדהה עם שניהם מאוד.

השאלה איך מחברים את הדברים, והאם ניתן לחבר. או שמדובר בשתי דרכים נפרדות-

או שההשתדלות 100% ואז הביטחון 50%, או שהבטחון 100% ואז ההשתדלות 50%.

יש דרך שמשלבת את הביטחון וההשתדלות כך ששניהם יהיו 100%?

פרפקציוניזם לשאיפה לשלימות.

כרצון מקסימלי להצליח שמלווה עם לחץ, ולעיתים גם עם הלקאה עצמית כזאת.

שאיפה לשלימות- הכוונה שאני שואף לשלימות, וחותר לשם, אבל לא מתוך לחץ ותסכול. אלא מתוך נחת והרווחה

אולי זה עניין סמנטי,

בכל אופן אני התכוונתי הבדל בין אדם ש'עקב' שאיפתו לשלימות

פוחד מלהיכשל/מחסרון/מלטעות,

לבין אחד ששואף לשלימות ועם זאת שמח ומרוצה גם במקום שנמצא.

אולי ההבדל בין שאיפה לשלימות לבין פחד מחיסרון/צורך במושלמות.

ההשגחה יוצאת אל הפועל לפי הבחירה החופשית של האדם.

והבחירה להתחתן תלויה בשני בני הזוג.

גם סה"כ, כל עוד לא מדובר בצדיק גמור או רשע גמור, אין כאן דרך אישית.(לפחות בגישה שאני נוקט)

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.