וככל הנראה צריך לומר שהבחירות שלנו תמיד יובילו אותנו לרצון ד' ולמסלול שהוא התווה לנו. (כלומר יהיו לנו נקודות בחירה בדרך, שאולי יהפכו את המסלול לקשה/ קל/ מאתגר יותר, אבבל בסוף נגיע במדויק למקום אליו מכוון אותנו ד')

אשרי המאמין.

שבעצם תלויים במעשיו ובמקרה שכזה- אז גם במעשיהם של המדוייטים?

ניקח את זה למישור אחר:

נגזר על מישהו להרצח ל"ע. זו גזירה. אבל היא מבוצעת ע"י אדם שהוא בעל בחירה חופשית. אז לכאורה הרצח היה יכול להמנע אם הרוצח היה בוחר אחרת?

כנראה שלא. הוא פשוט היה מתגלגל ע"י מישהו אחר.

טוב. אני לא באמת מבינה מה אני כותבת לך כן?

אישית אני חושבת שבכל מה שהוא באחריותו של האדם הוא צריך להתייחס אל עצמו כבעל בחירה חופשית לחלוטין, ובדברים שהם למעלה ממנו לתלות בקב"ה. (כופרת?)

כי הנחת היסוד השניה שלי היא שהקב"ה מכוון את המציאות במקביל למעשיו של האדם. אז על מעשיו במקרה הזה הוא ייענש, אבל זה גם רצון ה'. איך? יש את הרמב"ם המפורסם על בחירה וידיעה.. אפשר להסתדר.

אני בכוונה שואל איך אנחנו מסדרים את זה בתפיסה- כשיש גם בחירה לא רק של האדם הזה, אלא גם של האדם השני, בעצם יש כאן תוצאה שמכוונת ע"פ בחירה של שניים, וכך ה' רוצה שיהיה ('שמא יקדמנו אחר' וכו'- כלומר זה נתון לבחירה). איך צריך להתייחס למקום של ה' בתוך כל זה? או איך אתם מתייחסים לזה?

וואלה נראה לי שכמעט תמיד יש את מי להאשים מלבד את ה'🙈

מה שבכוחתיי-בחירה

מה שקורה מסביב- אין עוד מלבדו, הכל זה ה', לא בשליטתי, אין לי בחירה

אז זה בא בדמות מדוייטת שלא רוצה

או שדכנית לא יוצלחית

הכל זה ה' בסוף

מה שבכוחתיי בחירה

לא ככה?

כאן יש משהו שהוא לא בכוחותיי, אבל אולי הוא בכוחות אנשים אחרים...

איך אני מדייק את המקום של הבטחון בה' ביחס לזה?

לכאורה זו מצוה, ולכן זה נכנס לגדר 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', לא?

אני שומע את הכיוון שלך, אבל מעניין אותי לשמוע מהכיוון שכן הולך בדרך של ההשתדלות.

בכל מקרה טוב לשמוע גם כיוונים נוספים

ואם הייתי נניח נותן דוגמא שונה-

אותו אדם לא הצליח להתחתן בסוף. עשה את כל ההשתדלות, וההשתדלות הנכונה.

זה היה רצון ה'?

אולי הבעיה היא מישהי שהוא נפגש אותה והיא לא עשתה השתדלות נכונה ופספסה אותו? ומבחינת ה'- היא היתה אמורה להיות אשתו?

אז איך אפשר להגיד שזה רק רצון ה' בלי השתדלות?

פה צד של בחירה זה 'שמא יקדמנו אחר ברחמים', כי אם אין שום צד של בחירה- אז אין שום חשש שזה יקרה..

לכן הבאתי את זה כדי להבין איך זה מסתדר

ההתייחסות למקרים כאלו, בהם יש אחריות לא רק לאדם עצמו אלא לאנשים נוספים

באופן כללי - ומתי שהיא מתאפשרת שיש גם רצון לאדם.

התחושה שלי לתשובה - הקב"ה מתערב בדרך הטבע.

הוא לא גורם לנו להחליט דברים אבל הוא מאפשר לנו להפתח לכל מני אפשרות שהוא רוצה שנפתח אליהם.

כשאדם מחליט החלטה כלשהי זה לפי סדר הערכים שהוא גיבש לעצמו.

לכן הגיוני שאם אנשים בעלי ערכים זהו יפגשו אז הם ימשיכו, לצורך העניין.

העניין הרצון של הצד השני - איננו רצון א-להי אלא אנושי לגמרי. אך א-להים משתמש ברצון האנושי וע"י כך שהוא גורם לו להתפתח, בזה שהוא מאפשר לנו להפתח לדברים שונים שיעזרו לנו, הוא מפתח את עולמו. זכור לי שעל דרך זו הרב קוק בעולת ראיה מפרש את "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". ע"י 'רבות מחשבות בלב איש' - 'עצת ה' היא תקום' (תסכל בפנים כדי להיות בטוח שזה זה). 

יוצא לי לשמוע הרבה שיעורים על זוגיות (יחסית).  

יש רבנים שהגישה שלהם היא בד"כ תעשה את כל ההשתדלות, כמובן צריך לבטוח בה' וכו' אבל ההתעסקות היא בהשתדלות. והם מדגישים שאפשר לפספס זיווג, ושצריך לחשוב בשכל ישר וכו'.. בקיצור. לעשות הכל על מנת שלהתחתן עם הבחורה הכי טובה עבורך, ושאתה הכי טוב עבורה. (בד"כ הכיוון שיותר מזוהה עם הדרך של הרמב"ם).

לעומתם, יש רבנים שמדגישים מאוד את הנחת- כלומר תעשה השתדלות כמובן, אבל בנחת, יש הקב"ה בשמים שדואג לעניינים, ובת פלוני לפלוני וכו', וצריך פשוט להתמלא בבטחון בה'. הדגש הוא פחות על ההשתדלות, כי זה משכיח ממנו קצת את זה שה' פועל בעולם. (אולי באמת הכיוון של המקובלים יותר).

עכשיו באמת שני הכיוונים הכלליים האלה (בתוכם יש הבדלים כמובן בין רבנים)-  באמת אני מזדהה עם שניהם מאוד.

השאלה איך מחברים את הדברים, והאם ניתן לחבר. או שמדובר בשתי דרכים נפרדות-

או שההשתדלות 100% ואז הביטחון 50%, או שהבטחון 100% ואז ההשתדלות 50%.

יש דרך שמשלבת את הביטחון וההשתדלות כך ששניהם יהיו 100%?

פרפקציוניזם לשאיפה לשלימות.

כרצון מקסימלי להצליח שמלווה עם לחץ, ולעיתים גם עם הלקאה עצמית כזאת.

שאיפה לשלימות- הכוונה שאני שואף לשלימות, וחותר לשם, אבל לא מתוך לחץ ותסכול. אלא מתוך נחת והרווחה

אולי זה עניין סמנטי,

בכל אופן אני התכוונתי הבדל בין אדם ש'עקב' שאיפתו לשלימות

פוחד מלהיכשל/מחסרון/מלטעות,

לבין אחד ששואף לשלימות ועם זאת שמח ומרוצה גם במקום שנמצא.

אולי ההבדל בין שאיפה לשלימות לבין פחד מחיסרון/צורך במושלמות.

ההשגחה יוצאת אל הפועל לפי הבחירה החופשית של האדם.

והבחירה להתחתן תלויה בשני בני הזוג.

גם סה"כ, כל עוד לא מדובר בצדיק גמור או רשע גמור, אין כאן דרך אישית.(לפחות בגישה שאני נוקט)

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?