מנחם להיזכר ב- בי של אז.

אז תזכורת לי:

"מי יודע איך נופלים?

אני לא מתכוונת לשפוך כאב בלי מטרה
לא מתכוונת להשפריץ אותו סתם אז תישארו דקה לקרוא
פשוט, חשוב לי לדעת שכתבתי את זה

מי שלא מצפה לא מתאכזב נכון?
נכון??

לא נכון.
זה ממש נוראי לחשוב ככה
זה בערך היה המוטו שלי אבל אסור לחשוב ככה, אני תוהה איך לא ראיתי את זה, אני תוהה איך לא אמרו לי.

מי שלא מצפה לא מתאכזב, לא כואב, לא שונא, לא אוהב, לא רוצה, לא מסרב, לא כועס, לא חושב...
הוא לא מרגיש. הוא הופך את עצמו מיום ליום בשיטתיות לרובוט כזה שנתקל בחיים כל יום מחדש, במקום לצמוח הוא שובר לעצמו את המפרקת והוא לא מת, הוא מתכופף, מרים את הראש וממשיך לצעוד חסר תקווה לחיים חסרי משמעות.
כי אי אפשר לצפות, אי אפשר להיות מוצף תקווה אז אין שום דבר שמרים אותך
אין שום דבר שגורם לך ללכת לישון ולחשוב מחר יהיה יותר טוב
כי אם לא יהיה יותר טוב אנחנו עדיין נצטרך לקום בבוקר ולחיות..
לחיות ולמות כל פעם מחדש, להפסיק לאבד את עצמך כל פעם שהחיים נתקלים בך
ולקום כי אסור למות אלא כי חייב להמשיך

יודעים מה
למות זה כואב
אבל כואב יותר כשאתה לא יודע למה אתה מת, כואב יותר למות בלי תכלית ולחשוב שהחיים רעים וקשים ובאנו כדי לבדוק מי חזק מספיק כדי לשרוד

מה האופציות,?
לפתח ציפיות, לתלות אותם ככה בשמש יפים לראות אותם מתבדרים ברוח
וכשהם עפים עם הרוח ואתה חושב שהחיים דפקו אותך אתה צריך לחשוב רגע על אלוקים ועל רוחות להתאכזב כמה שפחות ולשמוח ש, וואלה, השנייה הפכתי להיות בנא טוב יותר מעצם ההבנה שהקב"ה שלח לי את ההתרסקות הזו
ולאהוב ולצפות ולקוות ולשמוח וליפול וליפול וליפול וליפול עם החיים האלה כמה שישלחו לי עד שאני אבין שלא מכניסים את עצמי למערבולות הרוע כי בד"כ שם נופלים יותר
עד שאני אבין למהה נפלתי

לא כדי להרגיש עוד קצת את הרוע שקיים בעולם, אלא כדי להפסיק להסתכל בו ולהבין שחיים גדולים נבנים בכאב, ואתה הולך להיות הדבר הגדול הבא
עם שקט פנימי כזה שהפסיק ליפול והתחיל לשמוח מהאופציה שניתנה לו לראות בכ"כ הרבה אנשים קצת אור
שניתנה לו האופציה לצחוק לחיים בפרצוף כל פעם שהם מפילים אותי ולראות את המבט המתוסכל של אנשים חסרי חיים שחיים בשביל מישהו אחר.. בשביל מטרה נעלמת...

אני אדם גדול, אני בטוחה, ואולי עד עכשיו לא ידעתי איך לבנות את עצמי באופן שלא מחריב את היסודות
אבל הכאב נשאר
חייתי אותו כל יום מחדש ועכשיו יש לי את האופציה ליפול, להרים את הראש,

ולדעת לראות לעבר מה אני צועדת, לדעת שאני יכולה ללכת לשם עם עוד נפילה במאגר הנפילות ולדעת שבנקודה הזו שום דבר לא ישבור אותי.

יש שיגידו שאיבדתי את הגישה הראלית ונפלתי לפח של אנשים עם אופטימיות יתר וניתוק מהמציאות
שטויות, פשוט מצאתי את הדרך האידאלית איך לא נופלים יותר
יום אחד הם לא יוכלו להתקיל אותי ואני אוכל להיות מופתעת, כי הם ניסו הכל עלי.

ובמקום להמשיך בקצב המונוטוני של חיים חסרי פשר הפכתי אדם חזק יותר
אני אוכל להיות מופתעת כי אני נותנת לעצמי להרגיש
לכעוס, לאהוב, לרצות, להאמין, לקוות, לסרב, לצפות.
לצפות לאלוהים שמסתכל איתי בפינה על עשרות שעוד לא הבינו את הפואנטה
לחכות לו כי הוא כאן לעזור לי לגרום לו להפסיק לחכות לבת שלו

וליפול.

פשוט ליפול

ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן (:

בוקר טוב אנשים אהובים
סליחה אם זה נשמע לכם קלישאתי מידי, רק תרגמתי את הצלקות שנחרטו בבשר שלי בימים ולילות כל כאב
מי שלא יודע לקרוא צלקות מוזמן ללכת ולשכוח מכל מה שכתבתי
הוא מוזמן גם לשכוח מהמדרגה ביציאה מכאן
אופס, too late, נראלי שהוא שוב נפל
לא נורא

אבל אתם,

אתם יודעים מה לעשות?"

?

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

המחשבות המחשבות המחשבות

שמישהו יעצור את המחשבות

שמישהו יעצור את זה

אי אפשר לנשום

הכל כבד

הכל מציף

כמה מחשבות

אין דקה של שקט

שמישהו יעצור

להקיא

למות

מה מאמי?

למה את ככה?

תדברי אהובה שלי

תדברי

מנסה להבין מה פשר הניסיון הזה?

אפשר הסבר, הוראות הפעלה, כיוון, יעד, משהו??

הו התסכול