לא מתוך הכחשת החג אלא סתם מחוסר חשק.

את אולי מוותרת על מצווה אבל לא עוברת עבירה.....

אם אני לא שם על עצמי ציצית אני לא עובר עבירה (בהנחה ושאר הבגדים לא חייבים בציצית). אני לא מבטל את המצווה, פשוט מוותר עליה.

אם אתה לא לובש בגד של ארבע כנפות - אתה מראש לא מתחייב.
אם אדם לא מניח תפילין, לעומת זאת, הוא מבטל מצווה.

סעודה את לא חייבת לעשות אם לא בא לך.

להשתכר גם את לא חייבת אם לא בא לך.

משלוח מנות ומתנות לאביונים את גם לא חייבת.

להתחפש זו לא מצווה.

שבי בבית ותנוחי בפאנן. לא רואה בזה בעיה.

מניח שכל אדם אוכל משהו במשך היום הרי היא לא תצום נכון? אז הטוסט שהיא תאכל בבוקר יהיה הסעודה שלה. מה הבעיה?

מביאים משלוח מנות לשנים שלוש חברים/חברות ויאללה הולכים לחגוג.

ברור שתמיד יש למי לתת משלוח מנות, אם הייתי נותן לכל מי שאני מכיר לא הייתי מסיים עם זה &-|

אני מבין שאת כמו הרבה נכנסת לבלאגן הזה של חוסר נעימות ונתינה למלא אנשים.

כמה שזה מצווה וסבבה לתת לאחרים, אבל אין זמן וזה טרחה מרובה.   תתני לשניים שלוש וזהו

אני אישית מכין אוכל שיאכלו באותו יום, ושתיה כמו קולה או בירה  -תלוי מה השני אוהב

וזהו מביא לשני חברים שאני גם ככה פוגש.

וואלה לא יודע איך זה הולך אצל בנות, אבל למה אי אפשר לקבוע בחצר/גג/מרפסת של אחת החברות

ולחגוג שם?  אני אגב כל פורים עושה כולה עם עוד 4 חברים ונהנה מאד. 

האמת שגם לא הבנתי מה לא כיף במגילה, אבל אולי זה המיקום של עזרת נשים וגברים.. לא יודע.

אבל סך הכל נחמד לשמוע איך ה' הושיע אותנו, לעשות רעש בהמן וזהו.  לא אמור להיות משהו כבד מידי

עצות איך לאהוב את פורים? - צוציקים מגודלים ועבדקנים

ועוד לפני (ובקישור נוספה עוד שנה לפני):

יש כאן איזה פשע מאורגן? - צוציקים מגודלים ועבדקנים

יש לי איזה כיוון מסויים של רעיון.

הלוואי היה שבועיים פורים..

אתה גבר

שים לב שאת שני השרשורים הנ"ל פתחו בנות.. 

מאוד יכולה להבין למה זה מתסכל. נכון שיש מקומות לבנות, אבל בסופו של דבר לא לכולן יש איפה לחגוג בצורה דתית..

לא כולן היו במדרשה..האולפנה כבר עברה...

קיצר. איטס קומפליקייטד. 

יושב עם חברים ועושים על האש וצוחקים ורוקדים ושותים קצת עד שמקבלים ראש טוב.. לא מסטולים מתים.

בנות לא יכולות?

הכרת הטוב על ניסים.. וזה לא דבר קל.

אחרי שירת דבורה על הנס כתוב "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה' וכו'..." - לא כמו תמיד שהיה כתוב "ויוסיפו"

לכן רש"י מסביר 

"עד כאן נאמר ויוסיפו שהיה נצבר חטא על חטא אבל בשירה זו נמחל להם כל אשר עשו"

אמונה שה' תמיד יכול להושיע, זה חיים אחרים לגמרי

משלוח מנות ומתנות לאביונים.. נתינה, להרבות שלום.  איזה כיף אם כולם היו רגילים לתת אחד לשני

לפחות יום אחד מחזקים את האהבה.  זה כיף לקבל משלוח מנות להרגיש שחושבים עליך.. ואני רואה כמה אחרים שמחים לקבל.

זה לא יפה?? זה אחלה עניין!!

אבל רק לכאורה

חח אין לי ראש לכתוב כרגע.. הלוואי שתגיע בת שתתמלל אותי כראוי

לעשות דברים לבוגרות.. 

אבל מן הסתם שלא כולן.. ומן הסתם שגם לא כולן מתחברות.. 

וכנראה גם כשזה אחרי כמה שנים טובות אז פחות מרגישים בנוח לבוא.. (מה שנניח לדעתי פחות קיים בישיבה..אברכים תרח מסוגלים להגיע למסיבות פורים בערב נראה לי..אבל אולי אני מכירה מקומות מאוד מסויימים)

זה פשוט חג עם תסמיני שמחת תורה בגדול

כמו גם בהושענא רבא..

כנשואה + ילדים זה קצת פחות אולי רלוונטי.. אבל מדברת על רווקה

שדווקא הציווי או הציפייה של רגש מסויים - שמחה, מכניסים ללחץ שמא הם לא יתממשו, והכל מתחרבש, והפער בין הרצוי למצוי, או בין איך שאחרים נראים לבין איך שאני, אוכל.  

תובנה שהגעתי אליה לפני כמה חגים..

הציפיה הזו שיהיה 'הכי הכי'..

קצת כמו ביום כיפור.. שאם לא בכית והתרגשת בונתנה תוקף אוי ואבוי לך..

אני צריכה לעשות אוסף קישורים לכל התגובות המבלחות שלך.. מעניין כמה יצא

(מבלחות מלשון גורמות להיות בלח, לא מלשון בחילה.)

אולי יהיו עוד כמה דברים שתחשבו עליהם בצורה דומה

אני לא יודעת אם זאת הנק' אצלך אבל אני חושבת שזה גם קשור לגיל ולסטטוס. (לפחות אצלי..) יותר קל לחוות חלק מהחגים שנמצאים במסגרת כמו אולפנא/ ישיבה/ מדרשה.. גם מבחינה רוחנית. 

או אם כבר נשואים עם ילדים, וחווים את ההתרגשות של החג דרכם. 

אבל סה'כ זה חג נחמד, וגם קצר.. (ולגבי המגילה, יש מקומות שקוראים שם 4 פעמים, אז יצאת בזול..)

אם רלוונטי לך אז ממליצה לך כן לנסוע לאחים/ חברות, שיהיה לך מקום עם אנשים שכיף לך להיות איתם...

ואם זה מעודד, אז השנה בכ"מ פורים יוצא ביום שישי אז ממילא הכל זריז יותר.  

טוב אז מאחלת לך שיעבור לך החג בטוב ובסבבה...

תחשבי על זה.

באופן כללי, חבל להתבעס.. תשני גישה לחיים, הרבה דברים יכולים להראות לא נוחים, אבל אם מקבלים את מה שיש ושמחים בו אז מוצאים ממה לשמוח דווקא מהמצב הזה... זה לא חדש אבל זה דבר חשוב שלא מזיק להזכיר לעצמנו

גמלי אין כוח וחשק לפורים אבל אפשר פשוט להניח את העצב בצד ואת כל הבעיות והקשיים לזרוק תשכל ופשוט לשמוחח.

לשים חיוך על הפנים בהתחלה זה יהיה מזוייף אבל אחכ בעזה השמחה והחיוך יהיו אמיתייםםם!!!

זה קשה אבל שווה!

אבל אפשר לנסות להחליט לשמוח ולהנות גם אם הניסיון לא יצליח

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה