אתה שואל על פגישה ראשונה? 

בתקופת הקורונה כדאי לשים לב שאתה לא צריך בידוד 

עכשיו כבר הרבה אנשים מחוסנים והמשק מתחיל להיפתח אז גם הדייטים יהיו קלים יותר. 

בפגישה ראשונה - 

1. כדאי להתקשר מראש לבחורה ולקבוע איתה את הפגישה (מומלץ לא להאריך בשיחה ראשונה כדי לשמור את השיח לדייט) 

2. להגיע בשעה שקבעתם (אם אתה מגיע עם רכב ומתאים לך להציע לה טרמפ)

3. להגיע בצורה שמכבדת אותך ואותה 

4. בד"כ השיח יהיה עליכם באופן כללי - אין חוקים מה שזורם לכם לספר 

5. רוב הדייטים הראשונים נעים בין שעה וחצי- שלוש 
יותר או פחות זה גם בסדר

6. לזכור דרך ארץ ואהבת לרעך כמוך 

7. לבוא להנות 

מה כדאי לשים לב? שכיף לך, שאין פערים  אקוטים.. 

בהצלחה רבה שהחוויה תהיה קצרה ומהנה 

לכולם הסיטואציה יכולה להיות טיפה מביכה וזה בסדר גמור.

אין מה להלחץ (גם אם זה טבעי ;)), לא צריך לעשות משהו מיוחד אלא פשוט להיות שם ולהתנהג כמו שאתהמ מתנהג עם כל אדם חדש שאתה פוגש. לא לפתוח נושאים לא נעימים, רגישים ולדעת להתחמק אם יש צורך ;)

אצלי זה ממש שבר את הקרח וגם גרם לה 'לעזור' לי קצת בניהול הפגישה. היה מצחיק..

יצא לי כמה פעמים לשמוע אמירות כאלה 
(בסוף בנות מתחילות לרוב מוקדם יותר) 

וזה גורם לקרח להישבר ומקליל את האווירה

וגם גורם להסתכל אחרת על דברים שיכולים להתפרש בצורה שונה

אפשר לנצל את זה, אבל אם זה עוזר להרגיש נוח יותר בדייט נראה לי שזה יכול להיות שווה את זה

מתוך יוהרה כמו שאת הרגשת, או אולי מתוך עצה וניסיון

לא אמרתי לקבוע

שוב, תלוי מאיזה מקום זה מגיע. אם זה מגיע ממקום שלא מקבל את ההחלטה שלך- ברור שלא שייך.

אבל זה יכול לפעמים להגיע ממקום שכן מקבל, והוא פשוט מציע, מתוך הבנה שאולי לא קלטת לעומק את כל הענין בפגישה. קורה. קורה לכולם. הבחור לא יודע למה החלטת את ההחלטה, אבל הוא יכול להגיד אמירה נגיד- לא הייתי במיטבי, הייתי בהתרגשות או בלחץ, לא הצגתי את התמונה המלאה.

לדעתי זה מאוד תלוי במקרה...

אני מודע לזה שיש דעות שונות בעניין

אבל ממש מעדיף את אלה שכן

אני בעצמי עושה את זה רק אם אני מנחש שלא יפריע לה (תלוי בה ותלוי בי, היו תקופות שהייתי עושה יותר ופחות)

אם הוא לא עובר בדרך עם תנינים וכרישים ויחסית שעה בסדר, אין צורך..

קיצר, אם זה מלאכותי אין צורך לעשות פוזות.

אם באמת היה מאוחר ויש דאגה כמו לכל בנאדם, למה לא?

מרגיש לי שהמלאכותיות יותר מורידה מאשר מוסיפה. נטו תחושה אישית.

צודק לגבי התחושה לחבר..

זה מקרה רגיש יותר ולכן יש פה יותר מימד של דאגה.

עם חבר אין לך גם יותר מדי ציפיות בשאר דברים, פה כן.

זה יכול לתת לאדם תחושה טובה גם אם לא נובע מדאגה אמיתית אלא סתם נימוס

וזה בהחלט הגיוני אם זה נובע מדאגה אמיתית (דאגה אמיתית יכולה להיות גם אחרי ואפילו לפני דייט ראשון - הרי יש המון אנשים שלא יצאת איתם לדייט ראשון ואתה לא רוצה שיקרה להם משהו רע)

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת