טוב אז..

בכיתה ג' הכתרתי אני וכיתתי 

את חברתנו , חח שמיסכנה, בכל לא הבינה מה אנחנו רוצים מחייה

ל..............

'חברתנו הטובה'

חח אוי זה היה הורג מצחוק

היינו סרוטות של החיים

פשוט היא הייתה באמת נשמה טובה

וכולם אהבו אותה

והיא פשוט הייתה כול כך מאמי, צנועה כזאת

לא הבינה שכולם נמסות ממנה..

עד היום.

כפרע עלייה

לנו היה את השנואה... שכולם שנאו לא הכיתרו אבל השורות כולם ידעו שאותה לא אוהבים

אבל היה לנו ילד שרצה צומי והוא היה הולך אומר שהוא התאבד מישהי מהבית ספר הלכה קנתה לו ממתק או משחק קטן והוא היה יורד מלא פעמים ככה

אז היינו קצת מחכים אותו וקצת משתמשים בזה כמו שנגיד חבר היה אומר משהו שאתה יודע שהוא לא יעשה היינו אומרים לו מה אתה הוא

ההורים שלי אמרו לי לא לחצות כביש לבד

כשחזרתי שאלו אותי עם מי חציתי ואמרתי שפגשתי עוד ילד שגם לו אמרו לא לחצות לבד וחצינו ביחד...

כשהייתי בן שנה נשענתי על קמין (תנור גז) ונישרף לי המכנס והחצי התחתון של החולצה

לחיילים לבקש ממתקים , כדורים, כדורי גומי, סטקליטטים , מכסה לשעון מללא דברים!!

תמיד אבל תמיד יש לחיילים ממתקים תמיד!!!ישנים , חדשים אבל תמיד יש להם!

פעם אחת ריאתי ילד קטן משחק אם חייל והחייל כזה אתה אוהב סמי הכבאי? והילד  אתה יודע שמשה רבנו היה חזק!! והיה ככה וכו...והחייל שוב אתה אוהב את סמי הכבאי ... וילד לא מבין חח בסוף הוא כזה שואל מי זה סמי הכבאי וממשיך לספר לו כמה משה ריבנו צדיק וחזק שהרים את הידים וכו... ואני מצד מתפאקת לא לצוחק

זה שאני מספרת הכי הרבה פעמים הוא לא נחמד אז קצת יהרוס את האווירה:

במשמרות זה"ב בכיתה ו' אני הייתי המפקדת ולא ממש הסתדרתי עם החוליה שלי.

לא היה מה לעשות שם, הילדים שהלכו דרך הכניסה מהכביש באו ברכב ואף אחד לא חצה את הכביש הזה חוץ ממורות מבית הספר החרדי שליד שפשוט חצו בלי לשים עלינו קצוץ.

אז היה מאוד משעמם, ותנקנו לעשות כל מיני דברים מטופשים כמו לצעוק בהתרגשות סיום משמרת כאילו זאת זכות מיוחדת ולסובב ביד את תמרור העצור.

אז בתור מפקדת לא היה לי תמרור ועוד יותר השתעממתי לשבת ולא לעשות כלום, והרגשתי הפרה של המעמד המיוחד שלי כשבנות אחרות צעקו סיום משמרת במקומי, ועוד כל מיני דברים קטנוניים.

אז ביום רביעי מתוך השבוע שבו המשרת שלנו אמורה להיות, פשוט לא הגעתי.

הגעתי ללימודים ישר ולא למעבר החציה.

בסוף היום נאלצתי ללכת כי כל הבנות של המשמרות משתחררות 10 דקות מוקדם יותר.

ביום חמישי גם כן הלכתי ישר ללימודים, ובנות  דיברו על זה שהייתה תאונה.

מתברר שאחת הבנות בחוליה חצתה את הכביש ההוא כדי להגיע לציוד, ורכב התנגש בה.

לא דרס אותה התנגש בה כמו שאנשים מתנגשים זה בזה, וכל מה שיצא לה זה סימנים כחולים.

(אבל בכל זאת היא לא הגיעה לבית ספר שבוע או שבועיים)

המורה שאחראית על משמרות הזה"ב שמעה על התאונה ועל כך שהמפקדת הבריזה.

אז היא עשתה שיחה לכל הכיתה ודברה על כמה שהמפקדת הזאת חסרת אחריות ואיך זה התאונה באשמתה.

לזכותה אומר שאני לא חושבת שהיא ידעה בכלל מי המפקדת הנוראית הזאת, אבל לא היה אמור להיות קשה לנחש כי כל העיניים היו עליי ובכיתי רק מהרעיון שמורה מעבירה שיעור לכיתה על כמה שאני נוראית.

אין סוף שמח- הורידו אותי מדרגת המפקדת ובפעם הבאה (והיחידה) שהיה לי עוד משמרת שמו אותי עם בנות אחרות.

בביקור הכיתתי שעשו לבית של הילדה שנפגעה בתאונה באמת שוכנעתי שהתאונה הזאת באשמתי ובקשתי מנה סליחה בכמעט דמעות והתביישתי ממש.

המורה הזאת גם מלמדת את העולים החדשים, ובבת מצווה של חברה שלי שהיא גם עולה חדשה, היא הזמינה את המורה הזאת ואפילו אמרה לה תודה מיוחדת מול כולם, ואני ממש התעצבנתי שמכבדים בן אדם שפגע בי כ"כ.

וואיי אני עדד כיתה ה הייתי ביישניתת של החייםםם!!

וועכשיוו אני מדברתת בליי הפסקההה

חח אני זוכרתת שכשאמאא שלי ילדה אתת אחשליי אזז אבא שליי כזהה בבוקרר התקשרר והודיע שנולדד בן, מזל טובב

ואני כזהה מהההה????? והתחלתייי לבכות תחיים

{הייתיי בת 4} חחיחיחייחיח

כשהייתי קטנה אני ובת דודה שלי זרקנו על האחים שלי ושלה בלוני מים והם חשבו שיורד גשם של בלוני מים זה היה ממש מצחיק.🤣

חזרתי עם בן דוד שלי מהגן  בצד השני של המדרכה עבר סיני תור אני עוד לא הכרתי אותו בן דוד שלי הכיר אותו אז שמעתי את בן דוד שלי  קורא לו "סיניי" ועשה לו שלום  ואני גם עשיתי לו שלום וקראתי לו טחינה( מחוסר ידיעה) חחחחחחחחחחחחחח 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות