ועדיין לא החלמתי
מהבור הזה בבטן - -
לפני שנתיים זו הייתה התקופה הכי רעה.
אני זוכרת שהלכתי לישון עם כל כך הרבה חושך בלב ובראש ועיניים והוא מילא את כל החדר והייתי כל כך כל כך כל כך
לבד
הלכתי בכל העיר, אבודה
משוועת לאנשים שיסתכלו בי
נכנסתי לתוך חדר עמוס ואפוף ושיכור מרוב שמחה פשוטה של אהבת חברים
ובקושי הצלחתי לחייך
ורק רציתי לטבוע בתוך שקט של מים עוטפים
והזמינו
ושאלו
וניסו
ולא היה בי צד שני של הצוק כדי להגיע אליו,
נותר
רק
לקפוץ.
אלו היו ימים רעים כל כך.
והם חתומים בי, כמו אריה בכלוב, כמו מפלצת בארון.
אני לא מסתכלת להם בעיניים כי מבטם מדליק בי שלהבות של כאב
כאילו קרע רעם את השמיים שבתוכי