אם להיות אדם רגיש מאוד דורש כוחות נפש, להיות אדם רגיש מאוד ובעל טיפוס אישיות סנגור זה אחד הדברים שואבי המשאבים.
זה מתסכל ברמות שאי אפשר לתאר.
זה הליווי התמידי של להרגיש עוף מוזר, לא מתאים ולא שייך בשום מקום ולשום מקום.
מבחוץ אנשים פוגשים את היופי והייחודיות, ואולי יחשבו וואי איזה כיף להיות אדם כזה נדיר. האמת?
יש בזה ייחוד וקסם משלו והרבה מתנות שמודה עליהן. אבל
לפעמים מבקשת לי את הפשטות של להיות אדם פשוט לא מורכב ולא מתוסבך, לא מבפנים ולא מגירוי חיצוני.
פגשתי את זה יותר מדי בשבוע האחרון.
אני לא מובנת לאחרים.
הלוואי והיתה דרך להסביר את עצמי בפשטות, ויותר מזה להתנהל בפשטות, בלי שאגיד או אעשה משהו וארגיש כמו חוצנית ומישהי שאולי מבינה טוב מאוד את שפת בני האנוש, אבל אף אחד לא באמת מבין אותה ואת השפה שלה.
כי ההוראות בשפה אחרת.
לא מוכרת.
לפעמים גם לא לי עצמי.