הנה המכתב:
״יש לך ילדה ואתה אוהב אותה מאוד. אבל לא מעניין או חשוב לך להוציא אותה לשום מקום. מבחינתך לעשות את המינימום ולהוציא אותה לגינה הקרובה. אני רואה אנשים עם תינוקות בני שנה שנוסעים לצפון או לדרום ואנחנו אף פעם לא נוסעים לשום מקום.
זה מתסכל אותי כי כשאני אומרת לך שבא לי לטוס לחו׳ל או ליסוע לחופשה-זה לא מתאפשר כרגע בגלל הקורונה ואילוצים כלכליים, אבל לקורס (משהו בשביל הנפש) של 2-3 ימים אין לך בעיה לבקש כשאתה יודע שזה ישאיר אותי פה לבד איתה מהבוקר עד הלילה.
שנתיים שלמות הייתי איתה בבית תוך כדי שאני עובדת ואני מרגישה שמגיע לי להתאוורר.. זה מתסכל אותי אפילו יותר כי אני יודעת כמה אתה מעריך זאת. אמרת לי לא אחת. ולמרות ההערכה וההבנה של הקשיים המתלווים לכך-אף פעם לא ניסית לעודד אותי במה שאני כל כך זקוקה לו: טיול!!
רק לידיעה-דיברתי על זה פעם אחת עם בעלי והוא טוען שהוא לא מכיר מספיק את הארץ, אבל שאני מוזמנת לתכנן ולהגיד לו שייקח חופש. ובכל זאת.. גם אם התכנון עליי זה לא נראה שהוא בכלל מתעניין אם בדקתי אן מצאתי משהו.
