ת'אמת שזה מחר אז קצת מסובך ליסוע..

המבאס הוא שבבית אני לא יכולה באמת להתרכז בעצמי, במיוחד לא רוחנית בעצמי...

לי תמיד היומולדת מרגיש די משמעותי, אבל זה סתם באג שיש לי עם תאריכים... באופן כללי אני חושבת על איך שעברה השנה והחיים שלי בכלל, מה רציתי שיהיה השנה ומה מהרצונות שלי באמת יצא לפועל, מה הייתי רוצה לעשות בשנה הבאה... סוג של עצירה ומחשבה מחדש. אני גם משתדלת לקבל על עצמי קבלה טובה. וגם לעשות לעצמי איזשהו כיף לכבוד היומולדת, נגיד לאכול משהו טעים במיוחד או לצאת לטיול, לחשוב על מה שמיוחד בגיל הזה (גיל 11 זו הפעם הראשונה שהגיל שלי עם 'עשרה', 12 זה בת מצווה, 13 זה עול מצוות ממש [לא זוכרת את ההבדל אבל יש משהו] 14 זה כבר לא קטינה, וכו'...) ולהרגיש גדולה מאוד!!!

פעם כתבתי על זה משו, ואני לא יודע איך למצוא את זה, אז אכתוב את התמצית עד כמה שאני זוכר..

יש שלושה חלקים שכדאי לשים לב אליהם:

שני הראשונים הם דיבור עם ה' על העבר והעתיד, כמו שלימדונו חז"ל - "נותן הודאה על העבר וצועק לעתיד לבא" והשלישי הוא בינך לבין עצמך - להתבונן על מקומך ושאיפותייך.

א' "נותן הודאה על העבר" - עברה עלייך עוד שנה, עוד שנה של שהות בעולמו הנפלא של הקב"ה, שנה של חסד אינסוף שהוא השפיע עלייך. שנה של טובות עצומות שהוא הרעיף עלייך. והאמת שעוד לפני הטובות - עצם החיים: "על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך", האויר שנשמת, האוכל שהוא סידר לך, הנשמה שהוא הפקיד בתוכך ושימר שלא תעזוב אותך. ואחרי זה באות הטובות - "ועל ניסך שבכל יום עימנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת"... כל היופי שבחיים, כל העזרה שקיבלת מה' על כל דבר, על כל צעד ושעל... משפחה, חברות, אולפנה, סניף.. כמה סיעתא דשמיא.. לכמה אנשים אין את מה שהיה לך.. הזכות להיות יראת שמים ועובדת ה', יש אנשים שלא זכו.... תודי לה', שבי ותדברי איתו, תודי ותודי ותודי....

ב' "צועק לעתיד לבא" - אחרי ההודאה העצומה על מה שהוא נתן והשפיע והרעיף עלייך במשך כל חייך, מיום הולדתך בכלל, ובשנה האחרונה בפרט. מגיע השלה של להתפלל על העתיד, שתזכי בעוד שנה של חיים מלאים ותוססים, בעוד שנה של חסדיו וטובותיו, עוד שנה של שמחה עם המשפחה, עם החברות, של שלוות הנפש, בלי מועקות... שנה של עליה וצמיחה רוחנית, שנה של הצלחה בגשמיות, וכו' וכו' וכו'.... להתפלל ולהתפלל... לפרט.. לבקש...

ג' החלק השלישי - חשבון נפש, אבל אל סתם חשבון נפש, אלא חשבון נפש מהסוג שמתאים ליום הולדת - כלומר - חשבון כללי, לעומת השאיפה כללית שלך בחיים - איפה את עומדת, ומה הלאה..

שבי עם עצמך ותחשבי: מה המטרה שלי בחיים? לאן אני רוצה להגיע? מה אני רוצה להספיק ולעשות? עברו עלי כבר X שנים (16?) מתוך כל שנותי עלי אדמות, עד כמה אני מתקדמת לכיוון המטרה שלי? באלו דברים אני לא ממש מתקדמת לכיוונה וצריך לשנות מסלול? 

איפה הייתי בשנה שעברה בתאריך הזה? מה התקדמתי בשנה החולפת? במה השתפרתי? במה - חלילה, אם יש - נסוגתי? באלו דברים רואים שינוי משמעותי לטובה ובאלו, לעומתם, דרכתי במקום ולא ניכרת התקדמות? עד כמה השנה הזו היתה קרובה לעמידה בתכניות הרוחניות שלי אליה?

מה אני מתכננת לשנה הקרובה? אלו לקחים אני מפיקה מהשנה החולפת? מה אני הולכת לשפר לעומתה, ומה - מאידך - אני חושבת להמשיך באותה דרך, שהוכיחה את עצמה כיעילה? איפה אני מתכננת לראות את עצמי בעוד שנה, כחלק מההתקדמות הכללית שלי בחיים למלאות את שליחותי בעולם, לקיים את שאיפותיי?

אפשר לסכם את כל הסעיף הזה בשורה הבאה: מה השאיפה שלך בחיים, מה עליך לעשות כדי להגיע אליה, מה מתוך זה עשית בשנה הזו ומה לא, ומה התכנון - על פי זה - לשנה הקרובה.

מקווה שעזרתי

שמח לשמוע

אז יש לי כמה מקומות ממש טובים לפיקניק שהייתי לאחרונה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....