אנשושים, היה פעם שירשור של מישו אבל לא מוצאת אז שואלת שוב..
איך אפשר להרגיש יומולדת משמעותי?
ב"ה כל שנה נסעתי לכותל ולשמח בבי"ח אבל השנה אי אפשר את שניהם... יש למישהו רעיון איך בכל זאת אפשר להרגיש אותו משמעותי?
אנשושים, היה פעם שירשור של מישו אבל לא מוצאת אז שואלת שוב..
איך אפשר להרגיש יומולדת משמעותי?
ב"ה כל שנה נסעתי לכותל ולשמח בבי"ח אבל השנה אי אפשר את שניהם... יש למישהו רעיון איך בכל זאת אפשר להרגיש אותו משמעותי?

ת'אמת שזה מחר אז קצת מסובך ליסוע..
המבאס הוא שבבית אני לא יכולה באמת להתרכז בעצמי, במיוחד לא רוחנית בעצמי...
לי תמיד היומולדת מרגיש די משמעותי, אבל זה סתם באג שיש לי עם תאריכים... באופן כללי אני חושבת על איך שעברה השנה והחיים שלי בכלל, מה רציתי שיהיה השנה ומה מהרצונות שלי באמת יצא לפועל, מה הייתי רוצה לעשות בשנה הבאה... סוג של עצירה ומחשבה מחדש. אני גם משתדלת לקבל על עצמי קבלה טובה. וגם לעשות לעצמי איזשהו כיף לכבוד היומולדת, נגיד לאכול משהו טעים במיוחד או לצאת לטיול, לחשוב על מה שמיוחד בגיל הזה (גיל 11 זו הפעם הראשונה שהגיל שלי עם 'עשרה', 12 זה בת מצווה, 13 זה עול מצוות ממש [לא זוכרת את ההבדל אבל יש משהו] 14 זה כבר לא קטינה, וכו'...) ולהרגיש גדולה מאוד!!!
פעם כתבתי על זה משו, ואני לא יודע איך למצוא את זה, אז אכתוב את התמצית עד כמה שאני זוכר..
יש שלושה חלקים שכדאי לשים לב אליהם:
שני הראשונים הם דיבור עם ה' על העבר והעתיד, כמו שלימדונו חז"ל - "נותן הודאה על העבר וצועק לעתיד לבא" והשלישי הוא בינך לבין עצמך - להתבונן על מקומך ושאיפותייך.
א' "נותן הודאה על העבר" - עברה עלייך עוד שנה, עוד שנה של שהות בעולמו הנפלא של הקב"ה, שנה של חסד אינסוף שהוא השפיע עלייך. שנה של טובות עצומות שהוא הרעיף עלייך. והאמת שעוד לפני הטובות - עצם החיים: "על חיינו המסורים בידיך, ועל נשמותינו הפקודות לך", האויר שנשמת, האוכל שהוא סידר לך, הנשמה שהוא הפקיד בתוכך ושימר שלא תעזוב אותך. ואחרי זה באות הטובות - "ועל ניסך שבכל יום עימנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת"... כל היופי שבחיים, כל העזרה שקיבלת מה' על כל דבר, על כל צעד ושעל... משפחה, חברות, אולפנה, סניף.. כמה סיעתא דשמיא.. לכמה אנשים אין את מה שהיה לך.. הזכות להיות יראת שמים ועובדת ה', יש אנשים שלא זכו.... תודי לה', שבי ותדברי איתו, תודי ותודי ותודי....
ב' "צועק לעתיד לבא" - אחרי ההודאה העצומה על מה שהוא נתן והשפיע והרעיף עלייך במשך כל חייך, מיום הולדתך בכלל, ובשנה האחרונה בפרט. מגיע השלה של להתפלל על העתיד, שתזכי בעוד שנה של חיים מלאים ותוססים, בעוד שנה של חסדיו וטובותיו, עוד שנה של שמחה עם המשפחה, עם החברות, של שלוות הנפש, בלי מועקות... שנה של עליה וצמיחה רוחנית, שנה של הצלחה בגשמיות, וכו' וכו' וכו'.... להתפלל ולהתפלל... לפרט.. לבקש...
ג' החלק השלישי - חשבון נפש, אבל אל סתם חשבון נפש, אלא חשבון נפש מהסוג שמתאים ליום הולדת - כלומר - חשבון כללי, לעומת השאיפה כללית שלך בחיים - איפה את עומדת, ומה הלאה..
שבי עם עצמך ותחשבי: מה המטרה שלי בחיים? לאן אני רוצה להגיע? מה אני רוצה להספיק ולעשות? עברו עלי כבר X שנים (16?) מתוך כל שנותי עלי אדמות, עד כמה אני מתקדמת לכיוון המטרה שלי? באלו דברים אני לא ממש מתקדמת לכיוונה וצריך לשנות מסלול?
איפה הייתי בשנה שעברה בתאריך הזה? מה התקדמתי בשנה החולפת? במה השתפרתי? במה - חלילה, אם יש - נסוגתי? באלו דברים רואים שינוי משמעותי לטובה ובאלו, לעומתם, דרכתי במקום ולא ניכרת התקדמות? עד כמה השנה הזו היתה קרובה לעמידה בתכניות הרוחניות שלי אליה?
מה אני מתכננת לשנה הקרובה? אלו לקחים אני מפיקה מהשנה החולפת? מה אני הולכת לשפר לעומתה, ומה - מאידך - אני חושבת להמשיך באותה דרך, שהוכיחה את עצמה כיעילה? איפה אני מתכננת לראות את עצמי בעוד שנה, כחלק מההתקדמות הכללית שלי בחיים למלאות את שליחותי בעולם, לקיים את שאיפותיי?
אפשר לסכם את כל הסעיף הזה בשורה הבאה: מה השאיפה שלך בחיים, מה עליך לעשות כדי להגיע אליה, מה מתוך זה עשית בשנה הזו ומה לא, ומה התכנון - על פי זה - לשנה הקרובה.
מקווה שעזרתי
הָיוֹ הָיָהשמח לשמוע
יפהחידושאחרונהאז יש לי כמה מקומות ממש טובים לפיקניק שהייתי לאחרונה
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.