סתם סנובי לא להתחפש בגלל הגיל

שונאת תחפושות

שמתי גלימה שחורה, חולצה מכופתרת שגדולה עליי עם עניבה ירוקה, וכובע צבעוני גדול מבד, לא יודע איך לקרוא לזה

אה גם שני גרביים לא תואמים עם סנדלים

1. לוחמת יאק-משו

2. אסטרונאוטית

3. מקסיקנית

4. אינדאנית (את התחפושת הזאת הכי אהבתי)

בבוקר  הראשון של התחפושות למרות שלא היה אולפנה התחפשתי לגננית מושקעת וזה..
ואז בערב  בפעולה בסניף התחפשתי למורה מצחיקה כזאת..היה פאדיחותת
אממ ואז אחכ בקריאת מגילה למיקי מאוס..נדוששש
ואחכ ביום של המשלוחי מנות התחפשתי לבמבי
ואז לליצן
חח קיצר זה כיף להתחפש בכל גילל

תחפושת שלמה שממש כל תכליתה היא להראות כמו איזו דמות זה לדעתי קצת גובל בחוקות הגויים...

לא בקטע שמרני פשוט זה ממש דומה לחג התחפושות של הנויצרים

אנחנו התחלנו בזה קודם..
ותלוי איזו דמות לדעתי..

או שזה יותר בכיוון של לבוש שמח?

וגם נראלי פורים היה נפני החג הגויים

פשוט המנהג הזה של להתחפש לספיידרמנים ולמפלצות וכל מיני כוכבים מרגיש לי חוקות הגויים...

חושבת שכן עדיף שילד התחפש למרדכי היהודי לדוד המלך , כהן גדול וכו... אבל באלו להתחפש לגיבור על אז מה אכפת לנו...

שמעוו אחיינית שלי בת 8 כזה באה עלי תגידי  איך מסיברים לילדים בגן מזה ה' כאלו מסבירים כאלו הוא גיבור על? פושט לאוכל אותה

רציני שהוו איזה עומס... היה \ יש

שמתי שמלה מכוערת וצעיף קשור בסנטר, עליונית בצבע חום ממש ממש בהיר וסוג של שאל כזה במקום מעיל שהיה ממש לא נוח והרגיש כאילו לבשתי שק.

חצי שעה לפני היציאה נזכרתי לחפש מקל, עם המקל של המטאטא נראיתי כמו משה רבינו, אז לקחתי מקל הליכה של טיולים.

גם אמא שלי אפרה אותי קצת- שמה לי טונות צבע אפור מתחת לעיניים והדגישה וציירה קמטים.

יצאנו מהבית לקריאת מגילה ובאמצע הדרך קלטתי ששכחתי מסכה, כששמתי אותה הבנתי שרוב האיפור היה באזור הפה ולא רואים כלום מתחת למסכה.

בקריאת מגילה התיישבה ליידי דוברת אנגלית שכל שנייה בקשה שאני אמצע לה את המקום במגילה. (גם אני מאבדת את המקום לפעמים, אבל אני לא מטרידה זרים עם זה כל חמש דקות!)

בסוף הקריאה היא אמרה לי "thanks ma'am"("תודה גבירתי" בשביל המתקשים) וזה באמת גרם לי לתהות-

התחפושת שלי הייתה טובה מידי והיא באמת חשבה שאני זקנה שצריך לפנות אליה ככה?  

התחפושת הזאת מליפני חודשיים יותררר

ובמוצאי שבת התחפשתי לחתולה שחורה

וואי זה היה הורס חושיםם

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....