בפורים היינו אצל ההורים של בעלי, אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא הייתי אצלם.
הרגשתי שתקופת ההתרחקות הזאת עשתה לי טוב.
פחות רעשי רקע מלחיצים, אני פחות נעלבת.
ויותר מקשיבה לעצמי וללב שלי.
כרגע אני ברוך ה בשבוע ה13 להריון, במהלך הסעודה בעלי התחיל לקטר שכבר תקופה הוא לא אוכל בשר(בגללי) כי אני לא מסוגלת להריח ומקיאה, ואיזה כיף שעכשיו הוא אוכל.
הוא המשיך וקיטר על כמות הפעמים שאני מקיאה, ואפילו תיאר מראות של קיא.
ושהוא מבשל בבית, והוא עושה הכול.
כל כך התעצבנתי! עברתי טיפולי פוריות, והזרקתי לעצמי זריקות
וכל יומיים חדרו לי לגוף בבדיקות, ובדיקות דם בלי סוף.
איך אתה בכלל מעז לקטר?
הכי נורא, שאנשים בשולחן ריחמו עליו.
ואפילו גיסה אחת אמרה כן אני יודעת שאתה זה שעושה הכול.
וזה ככ הכעיס אותי!
אבל החלטתי להבליג, ולהגיד תודה על הטוב שהקבה נתן לנו.
וזה האוצר שגודל ומתפתח אצלי ברחם, וכל הרעשים מסביב לא מעניינים אותי. אז לא רבנו וגם לא התווכחנו.
צחקתי על הנושא והמשכתי הלאה.
לאחר מכן ישבנו בספה.. ודיברנו אני והוא, על משהו ממש בצחוק
והתבדחנו.
פתאום משום מקום אמא שלו צצה, ומתערבת ומגינה עליו.
וזאת לא פעם ראשונה.
והכי מציק שעם הגיסה השנייה זה לא כך, וזה הכאיב לי.
היא הכינה לגיסה תבשיל שהיא אוהבת, וסלטים מיוחדים רק לה.
והיא יודעת שאני לא אוכלת בשרי ואפילו לא חשבה או טרחה לדאוג לאיזו תוספת שלא מעורבבת עם בשר.
אני יודעת שהיא לא חייבת לי כלום, אבל היא לא פגשה אותי כמעט שלושה חודשים.
אפילו לא בירכה אותי במזל טוב. והיא ידעה מה עברתי..
זה ממש צבט לי בלב.. והיא עוד הגדילה לעשות.
וסיפרה לגיסה השנייה, שמאז שהיא נכנסה למשפחה המון דברים השתנו לטובה.
ושהיא מאוד שונה משאר הגיסות..
וכל זה שאני שם.
לא עניין אותי כל הסיפור, הדבר שהכי כאב לי בלב
זה שאת יודעת שהאישה של הבן שלך (אני) עברה טיפולי פוריות, בדיקות מעקבים, הרדמות.
לא חשבת להרים צלצול לדאוג לשלומה, לשאול איך היא מרגישה.
וגם שב"ה הקבה עשה איתנו חסד וזכינו להפקד,
לא חשבת להגיד לה מזל טוב או לשוחח איתה.
אשמח לעצותכן החכמות. כמה כיף שיש אתכן לפרוק! ולהוריד מהלב.
הרגשתי שתקופת ההתרחקות הזאת עשתה לי טוב.
פחות רעשי רקע מלחיצים, אני פחות נעלבת.
ויותר מקשיבה לעצמי וללב שלי.
כרגע אני ברוך ה בשבוע ה13 להריון, במהלך הסעודה בעלי התחיל לקטר שכבר תקופה הוא לא אוכל בשר(בגללי) כי אני לא מסוגלת להריח ומקיאה, ואיזה כיף שעכשיו הוא אוכל.
הוא המשיך וקיטר על כמות הפעמים שאני מקיאה, ואפילו תיאר מראות של קיא.
ושהוא מבשל בבית, והוא עושה הכול.
כל כך התעצבנתי! עברתי טיפולי פוריות, והזרקתי לעצמי זריקות
וכל יומיים חדרו לי לגוף בבדיקות, ובדיקות דם בלי סוף.
איך אתה בכלל מעז לקטר?
הכי נורא, שאנשים בשולחן ריחמו עליו.
ואפילו גיסה אחת אמרה כן אני יודעת שאתה זה שעושה הכול.
וזה ככ הכעיס אותי!
אבל החלטתי להבליג, ולהגיד תודה על הטוב שהקבה נתן לנו.
וזה האוצר שגודל ומתפתח אצלי ברחם, וכל הרעשים מסביב לא מעניינים אותי. אז לא רבנו וגם לא התווכחנו.
צחקתי על הנושא והמשכתי הלאה.
לאחר מכן ישבנו בספה.. ודיברנו אני והוא, על משהו ממש בצחוק
והתבדחנו.
פתאום משום מקום אמא שלו צצה, ומתערבת ומגינה עליו.
וזאת לא פעם ראשונה.
והכי מציק שעם הגיסה השנייה זה לא כך, וזה הכאיב לי.
היא הכינה לגיסה תבשיל שהיא אוהבת, וסלטים מיוחדים רק לה.
והיא יודעת שאני לא אוכלת בשרי ואפילו לא חשבה או טרחה לדאוג לאיזו תוספת שלא מעורבבת עם בשר.
אני יודעת שהיא לא חייבת לי כלום, אבל היא לא פגשה אותי כמעט שלושה חודשים.
אפילו לא בירכה אותי במזל טוב. והיא ידעה מה עברתי..
זה ממש צבט לי בלב.. והיא עוד הגדילה לעשות.
וסיפרה לגיסה השנייה, שמאז שהיא נכנסה למשפחה המון דברים השתנו לטובה.
ושהיא מאוד שונה משאר הגיסות..
וכל זה שאני שם.
לא עניין אותי כל הסיפור, הדבר שהכי כאב לי בלב
זה שאת יודעת שהאישה של הבן שלך (אני) עברה טיפולי פוריות, בדיקות מעקבים, הרדמות.
לא חשבת להרים צלצול לדאוג לשלומה, לשאול איך היא מרגישה.
וגם שב"ה הקבה עשה איתנו חסד וזכינו להפקד,
לא חשבת להגיד לה מזל טוב או לשוחח איתה.
אשמח לעצותכן החכמות. כמה כיף שיש אתכן לפרוק! ולהוריד מהלב.
