וזה ימשך עוד הרבה זמן תלכי לבדוק אולי זה סוג של הפרעת אכילה למרות שרוב הסיכויים שלא

אבל אני הולכת החוצה לשדה ויושבת שם עד שאני נרגעת ואם קר בחוץ אם סוודר... ולפעמים לוקחת ממתקים לא עוזר לך אולי כן... מנסה

תנסי נגיד לשמוע שירים במקום, זה יכול להיות אחלה תחליף

אני כשאני עצבנית או משו כזה... שירים מרגיעים אותי... לאדעת מה איתך, אבל שווה לנסות🧐  

דבר ראשון זה נפלא שאת עושה משהו כדי לא להיפטר מהעצבות, רוב האנשים פשוט מתרגלים לזה ומסתובבים ברוחב בלי חיוך ה' ירחם.

דבר שני שאת צריכה לדעת שהשמחה היא הדבר הנפלא ביותר בעולם כיוון שנאמר על ה' שהוא מקור הטוב בעולם "עז וחדווה במקומו" כך שכמה שאת שמחה- את מתחברת אליו. אם כן אפשר להשתמש בהרבה אמצעים כדי להתחבר. למשל לעשות חסד או לרקוד, כן, אפשר פשוט להיכנס לחדר, להפעיל מוזיקה טובה ולרקוד. עושה רפואה גדולה לנפש, בדוק. ואפשר ומומלץ לעשות שטויות וכו' וכו' (כמובן שלא עבירות וכו')

שימחת אותי שאני יודע שעוד יש אנשים שנאבקים בגלי העצבות השחורים שהמן עמלק שולח אלינו בדור הזה...

ישנה הדחקה וישנה התמודדות, וכל עוד מתמודדים לפני שחווים את העצב- העצב מודחק פנימה גם אם התמודדנו כביכול.

ע"כ לפני שמחליטים להתמודד צריך להרגיש את העצב, ואז לעשות סוג של חשבון נפש- למה אני עצובה עכשיו? ולאחר שמבינים מה פגע בנו באמת צריך לתת לנפש זמן מסוים (שנקבע על ידי) שבו היא צריכה לחוות ולכאוב, ורק לאחר שעברנו את שלב העיקול וההתאבלות- אפשר לשמוח בלי מטענים רגשיים,
עכשיו יכולים להפעיל מוזיקה ולרקוד ולשמוח באמת!

סתם סתם..

תשימי תחטיפים במקום שקשה לך להגיע אליו,

ואז לא תקחי מהר מהר..

או שפשוט תדאגי שלא ישעמם לך 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....