אני תמיד אומר שאף הבטחת בחירות לא שווה כלום, ולא משנה באיזה תחום, אלא אם היא כוללת רפורמה במערכת המשפט.

לביבי היו 12 שנים לחוקק חוק בענין ולסגור את הסיפור. 

משיקוליו שלו, הוא בחר להשאיר לבג"ץ לעשות מה שהוא רוצה. 

באותה מידה גם אני יכול לומר, שבגלל שביבי לא ביטל רגולציות עודפות לדעתי על בנייה כבר 15 שנה, אני מחליט שמהיום אפשר לבנות חופשי בלי שום אישור. אבל העניין הוא שאין לי סמכות להחליט החלטה כזו, ולכן להחלטה שלי אין שום משמעות.

אותו דבר בדיוק עם בג"צ. הם יכולים להחליט כל מיני דברים, אבל אין להם שום סמכות לשנות ולחוקק חוקים. לכן ההחלטה הנ"ל הרבה יותר חמורה מאשר, נגיד, ההחלטה של גנץ לשנות טפסים מאבא ואמא להורה1 והורה2.

חוץ מזה, מה הקשר בין היותו של חוק קיים כבר זמן רב לבין בטלותו? אתה יודע שיש חוקים שקיימים כאן עוד מימי האימפריה העותמאנית, ובכל זאת בג"צ לא פוסל אותם כי הם לא מפריעים לו?

אנשים עתרו לבג"ץ כדי שיורה לקבל את הטקס המטורלל שהם עברו כ"גיור" לצורך חוק השבות. 

בג"ץ פנה לכנסת ואמר להם שאין חוק בנושא ושיחוקקו משהו.

בג"ץ לא ביטל חוק - לא היה מתכלתחילה חוק שמגדיר מהו גיור לצורך חוק השבות.  

הכנסת מרחה את זה במשך 15 שנים. 

מה בדיוק אתה מצפה מבית המשפט לעשות? 

יש אנשים שהגישו עתירות והם צריכים לקבל תשובות. 

15 שנים חלפו - כמה זמן הם יחכו? 

חוק השבות מעניק אזרחות אוטומטית בישראל לכל יהודי.

יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר.

בג"ץ פסק לפני עשרות שנים כי גיור הינו במשמעות של המרת דת, ולא בהכרח שיהיה על פי הלכה.

עד היום הכירה המדינה בהמרות דת רפורמיות בחוץ לארץ, ומעתה יכירו בהם גם בארץ לעניין חוק השבות. מדובר במדרון חלקלק, כי אם הם יהודים לעניין חוק השבות, מדוע לא יחשבו ליהודים לכל דבר ועניין.

התיקון בחקיקה צריך להיות בהגדרת יהודי: מי שאימו יהודיה או התגייר כהלכה.     

הבעיה בפתרון שאתה מציע היא המילה: "כהלכה". החרדים הרי לא מכירים בגיורים של דתיים לאומיים, למשל - אז מה משמעות המילה?  

ראיתי עכשיו פתרון הרבה יותר פשוט לבעיה: לא להכיר בגיורים כלל בנוגע לחוק השבות. 

מי שרוצה להתגייר - שיתגייר, אבל שיקח בחשבון שזה לא יקנה לו שום דבר מעבר ביטוי אמיתי לרצון העמוק שלו להיות חלק מעם ישראל. 

כן קיימת התנגדות למתן סמכות לרבני ערים לאשר גיורים. ההתנגדות היא מאותה סיבה שלא נותנים לראשי ערים להנפיק רשיונות נהיגה, וכו'.

בית הדין הרבני: יהדותם של אלפי גרים - מבוטלת

הרב דרוקמן הקים מערך גיור שהרבנות הראשית וגם הוא עצמו התנערו ממנו. לא שייך לדתיים לאומיים וחרדים.   

הוא לא הקים שום דבר. 

החרדים לא קיבלו את הגיורים של הרב דרוקמן. (מה הפלא... הםהרי אפילו לא מכנים אותו "רב"). 

בית הדין הגדול לערעורים פסל למפרע את הגיורים שלו, ולא חוגים חרדים פסלו אותם. חפש משהו אחר. 

אני פשוט לא זוכר באיזו ישיבת הסדר למד הרב שרמן. 

כדי שיהפוך את החלטת הרב שרמן.

שואל ברצינות.

ובג"ץ קבע שהגיורים חוקיים (למען האמת, למי אכפת מה בג"ץ קובע בנושא? הוא הרגע החליט שגיורים רפורמים יוכרו כגיורים...). 

אבל בג"ץ לא ביטל את הסמכות של בית הדין הרבני לבטל גיורים כעיקרון. 

אם בג"צ לא יודע מה המשמעות של "גיור", הוא יכול לשאול את הרבנות הראשית. במקום זה, בג"צ בחר לכפות את תפיסת עולמו על ציבור שכלל לא בחר בו.

בגלל זה הם דאגו למנות לשם את הרה"ג יונה מצגר... 

הכנסת לא התייחסה במשך 15 שנים. 

אם אתה היית תובע מישהו בבית משפט מכל סיבה שלא תהיה והוא היה מתעלם מהתביעה לך במשך 15 שנים למרות פניות חוזרות ונשנות של בית המשפט אליו - לא היית מצפה שבשלב כלשהו בית המשפט יפסוק לטובתך? 

חזרנו לדוגמא שהבאתי לעיל: אני מתלונן כבר 15 שנה על רגולציות הבנייה המיותרות, והמדינה לא עושה כלום. אני מתלונן כבר 15 שנה והמדינה פשוט מתעלמת. אז החלטתי שמהיום כל אחד יכול להנפיק לעצמו אישורי בנייה.

זה לא משנה מה אני חושב על המצב הנוכחי וכמה זמן הוא כבר תקוע. חוק זה חוק וסמכות היא סמכות. בדיוק כמו שלי אין סמכות להתיר הנפקת אישורי בנייה פרטית, לבג"צ אין סמכות להתיר הנפקת תעודות גיור פרטית.

ההבדל הוא שיש חוק שהכנסת חוקקה בנוגע לרגולציית בניה. זה אולי - ואפילו סביר להניח - חוק גרוע, אבל הוא קיים. 

לכן, אין לבג"ץ מה להתערב. 

אם תפנה אליו, הוא יגלגל אותך מכל המדרגות. זו תהיה הפסיקה שלו. 

במקרה הנוכחי, אין חוק שמסדיר את נושא הגיור או מגדיר "מהו גיור" בכל הקשור לחוק השבות. זה לא קיים. 

שתי נשים שעברו טקס רפורמי רצו שיכירו בהן כיהודיות. 

הן פנו לבית המשפט שפנה לכנסת כדי שתחליט האם הן נחשבות ליהודיות עבור חוק השבות. 

הכנסת לא ענתה להם במשך 15 שנים. 

אתה לא חושב שבשלב כלשהו הן צריכות לקבל תשובה? 

חוק הוא חוק במידה ויש חוק. 

כאן, פשוט לא היה חוק. 

תפקידו של החוק הוא לקבוע קווים כללים לאופן ניהול המדינה הראוי. תפקידה של הממשלה הוא התווית מדיניות וביצועה. כלומר, הכנסת מכווינה את הממשלה "פחות או יותר" כיצד להתנהל, והממשלה מחליטה על הפרטים הקטנים.

משכך, הסמכות לקבוע מיהו יהודי לעניין חוק השבות נתונה למי שהוסמך לכך על ידי הממשלה. במקרה שלנו, שר הפנים. שר הפנים החליט שגיור לעניין חוק השבות הינו אך ורק גיור שבוצע על פי ההלכה (בערך, כי בשנת 2005 בג"צ כבר פסק שרפורמים בחו"ל יכולים לגייר), אז זו המשמעות של המילה "גיור" בהקשר הזה, ולבג"צ אין סמכות לקבוע מה המשמעות.

חוקים לא אמורים להגדיר את כל הפרטים. אם חוק לא מגדיר דבר מסוים עד הסוף, זה לא חיסרון בחוק כלל. ראה לדוגמה את סעיף 7 בחוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי: "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". מהי "התיישבות יהודית"? למה הכוונה במילים "המדינה תפעל"? מה בדיוק היא תעשה? התשובה היא שהחוק הזה נועד לכוון את הממשלה לכיוון מסוים, ולא לקבוע במסמרות של ברזל את צורת ההתנהלות המדויקת - את זה הממשלה כבר תעשה בעצמה. יעלה על הדעת שבג"צ יבוא ויגיד שבגלל שהחוק לא מגדיר כיצד המדינה תפעל, הם יכולים לבוא ולכפות על הממשלה לפעול באופן מסוים?

אז זה לא שאין כאן חוק. יש כאן חוק, והוא אומר שמי שעבר גיור יכול לקבל אזרחות ישראלית. אלא שהחוק הזה לא מגדיר מהו גיור. למה שיגדיר? מדוע לא לתת לממשלה - שהיא הרבה יותר גמישה מהחוק וקשובה יותר לרצון העם - להחליט מה הכוונה?

בכל מקרה אין זה מתפקידו של בג"צ להתערב בנושאים כאלה, שכן לא הופר כאן שום חוק. בג"צ יכולים לענות לעותרים: "שאלנו את המדינה מדוע היא מסרבת להעניק לכם אזרחות, והיא השיבה ששר הפנים החליט שלא להכיר בטקס שעברתם כגיור", והשמים לא יפלו. גם כשהעתירה היא נגד היהדות, מותר לדחות אותה.

בסופו של דבר, גם הממשלה כפופה לחוקים ושריה מחויבים לחוקים אותם קבעה הכנסת. 

לשר הפנים אין את המסוכת לקבוע מיהו יהודי בנוגע לחוק השבות כיוון שאין אף חוק שהסמיך אותו לזה. 

על זה בדיוק היתה העתירה. 

הכנסת העדיפה שלא להחליט למרות מספר מתווים שהוצעו לה ובג"ץ נאלץ לתת סעד לעותרים לאחר 15 שנים. 

ולא, בג"ץ לא יכול לקבל תשובה ש"שר הפנים החליט לא להכיר בטקס שעברתם" כיוון שכאמור, אין אף חוק שנותן לו את הסמכות לכך. בדיוק על זה היתה העתירה. 

אגב, קח בחשבון שאתה ממש לא רוצה שזו תהיה החלטה של שר פנים - אם שר הפנים הבא יהיה מהמפלגה של ליברמן או לפיד, אתה מאוד מאוד לא תאהב את זה. 

כל גוף במדינה - כולל הכנסת עצמה - כפוף לחוקי המדינה. זה ברור ואין בינינו מחלוקת על כך. אבל החוק לא אומר ש"גיור" רפורמי נחשב לגיור, הוא פשוט לא אומר. ולמלא פערים בחוק *זה התפקיד של הממשלה*. החוק לא צריך להסמיך את השר לבצע אותו, בדיוק כמו שהמשטרה לא צריכה שהחוק יתיר לה לתת קנס לעבירה שיש עליה קנס. ברגע שהחוק קיים, תפקיד הרשות המבצעת הוא לבצע אותו, גם אם לא נכתב בפירוש בחוק שיש לבצע אותו וכיצד.

לשם כך, הרשות המחוקקת העניקה למבצעת את הסמכות לתקן תקנות ולקבוע את ההשלכות בפועל של הפרטים הקטנים של החוק. לצורך כך, הממשלה שוכרת את שירותיו של המשפטן הבכיר ביותר במדינה, שיעזור לה להבין ולהחליט מה משמעות החוק.

ויש עוד עניין מרכזי שאתה לא שם לב אליו: לבג"צ *אין סמכות* לקבל החלטות מנהליות. פשוט אין ואין שום חוק שמעניק לו סמכות כזו. גם אם נגיד שאתה צודק ולשר אין סמכות כזו, בג"צ לא יכול ליטול את הסמכות לעצמו ולקבוע מה שבא לו, אלא רק לומר לשר "לא אתה מחליט, אלא XYZ. לך ושאל אותו מה דעתו". מה שבג"צ עושה כאן (שוב) זה שוד סמכויות מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. ולא משנה כמה הטענה של העותרים נכונה וכמה זמן הם מחכים, לבג"צ פשוט אין סמכות. וזה לא משנה כמה הם צודקים או חושבים שהם צודקים.

שר בממשלה שואב את סמכויותיו מכח החוק. 

הוא לא יכול לנכס לעצמו סמכויות. 

ההשוואה למשטרה שעשית היא לא נכונה - יש חוק שמסמיך אותה לגבות קנסות על עבירות שלהן יש קנס הקבוע בחוק. 

לעומת זאת, המשטרה לא יכולה להחליט בעצמה שיש פעולות שהן לא חוקיות אלא אם המחוקק הגדיר אותן ככאלה - וזו המקבילה לטענה שלך. 

לגבי הסמכות של בית המשפט - יש כאן בעייתיות, אבל שוב, כמה שנים אדם שעתר לבית המשפט אמור לחכות? 15 שנים זה לא מספיק?

אז על סמך מה אתה טוען שזה טקס מטורלל? על סמך הזבל שקראת ב"עולם קטן"?

על פניו נראית עכשו הזדמנות היסטורית שלא היתה במשך עשרות שנים לתקן את מערכת המשפט, אבל שוב נחמיץ אותה משיקולים פוליטיים צרים. המפלגות הדתיות והחרדיות צריכות להציב דרישה מקדמית שלא יהיה דיון בבג"ץ בסוגיה שיש בה אופי יהודי ללא רוב שופטים שומר מצוות. 

רק ממשלה עם לפיד ומיכאלי תתקן את המצב ותחזיר את בג"צ לגודלו הטבעי.

לפיד ומירב מיכאלי לא ישנו שום דבר - אבל גם נתניהו, במצב בו הוא נמצא עכשיו, לא ישנה שום דבר. 

הוא צריך תמריץ כדי לשנות משהו. 

התמריץ שלו הוא קולות הבוחרים. 

כל זמן שקולות הבוחרים שלו מצביעים לו בגלל טענה מהסוג שאתה מעלה - הוא לא יעשה שום דבר. 

למה לו? 

הרבה יותר קל לשבת ולא לעשות כלום. 

הוא צריך להרגיש את הכסא שלו מתנדנד כדי להתחיל לסחוף אנשים אחריו. 

ואם לא הוא, אז לפחות שהמחליף שלו יבין שלא מספיק להצהיר "אני ימין אני ימין" - אלא שהוא באמת יצטרך לעשות משהו בנידון. 

אתה בעצם לוקח מנתניהו את התמריץ שלו לעבוד. 

זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. 

אחזור, ראש ממשלה מתוקף תפקידו חייב להיות ממלכתי, קל וחמר כשמזמינים אותו לטקסים רשמיים. הרי לא יתכן שבטקס רשמי הוא יכנס בבית המשפט העליון ב- 200 ק"מ לשעה. אני לא מאמין לך שאתה לא מבין את זה, ולא צריך להיות ר' לוי יצחק מברדיצ'ב כדי להבין את זה.

מצד שני התנהלות המפלגות הסקטוריאלית שלא קידמו חקיקה כאשר הכח היה בידיהן היא בעייתית ופושעת. שרת המשפטים שקד בהיותה לשון מאזניים ממשית יכלה להציב אולטימטום: תיקון מערכת המשפט, או אתה לא ראש ממשלה. נתניהו היה מתקפל כמו מעטפה.

וגם זאת, נתניהו הוא איש העולם הגדול שנפגש תדיר עם שועי עולם, ככזה הסוגיות שמעסיקות אותו הן: חוץ, בטחון, וכלכלה. אף אליבא דגדולי יריביו, והם רבים, בכולם הוא הצליח בענק.

כאיש העולם הגדול פרוייקט החיסונים שהוא מוביל, ונקרא על שמו, מקנה לו בזכות ובצדק רב מקום של כבוד כאחד מגדולי מנהיגי העולם המשפיעים ברבע הראשון של המאה העשרים ואחת. בכל העולם מדברים עליו. לא ביידן, פוטין, ג'יפינג, לא מרקל, ולא אחרים. בנסיבות האמורות הוא לא התעניין, ולא עניינה אותו מערכת המשפט עד שהאש אחזה בשולי בגדיו.

ההצלחה הכבירה היחידה שלו היא ביח"צ ציבור ושיווק. 

שהם רוצים הם יודעים מאוד לדרוש או להסדיר חקיקה בנושא (כמו חוק הגיוס) פשוט זה טוב להם לקבוע דברים

זה לא אשמת ביבי כי זה לא מדבר אליו. מי שלדעתי אשם אלו המפלגות הדתיות והחרדיות שלהם זה אמור להיות חשוב.

בג"ץ אף פעם לא בוחל בשום אמצעי או לוליינות משפטית כדי לנגח ביהדות 

וזו בהחלט אשמת ביבי - עתיד המדינה היהודית לא מדבר אליו? 

זו פשוט חלק מתפיסת ההנהגה שלו שניתן לסכם אותה ב-2 מילים: "אחרי המבול". 

כי בצורה כזו כל אחד יכול לקבל אזרחות בצורה ממש קלה ומהירה. 

התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:

1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי

זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:

* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.

* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.

  הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.

2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה

בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:

* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.

* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.

3. הטיעון המוסרי והמשפטי

השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":

* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.

* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.

* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.

4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב

* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.

* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")

אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.

מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.

חייבים קודם לעודד בדרכי נועם ובדרכי שלום - על ידי מתן הטבות כספיות וכל עזרה אפשרית - הגירת אלו שקיים חשש סביר שהם לא רוצים שתהיה ליהודים מדינה, שיהגרו אל מחוץ לגבולות ארצנו. משימה קשה, וצפוי שהשמאל יפריע, אבל אין ברירה, אם רוצים להגיע לאיזשהו פתרון יציב. ובסוף גם השמאל יודה לנו על זה. 

כל שכן עזיבה צבאית

וגם אם חלקם יתפשרו, אחרים לא יסכימו. ואנחנו כבר מכירים שיש להם אש"ף, חמאס, ג'יהאד, החזית העממית ועוד, ומה שסוכם עם אחד או כמה מהם לא מחייב את השאר. אם כן, יצטרכו לסגת עד הסוף, כולל ירושלים, אחרת כל ההשקעה בשלום תהיה לשווא.

אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).

אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...

יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.

למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?

איני מכיר את וינטר ואיני יודע מה תכניותיו לחיים ובמה חוץ מפיקוד הוא מוכשר. אם וינטר באמת חושב שהשליחות הבאה שלו בעם ישראל, היא השפעה דרך המסדרונות הפוליטיים - שיתכבד ויכנס כמספר 4/5 ברשימה, שילמד איך נראת הכנסת מבפנים, איך עובדים בוועדות, איך נראים דוחות של מרכז המחקר, יכיר מבפנים את יחסי הכנסת-ממשלה וכד'. אם הקדנציה תהיה מוצלחת, בקדנציה הבאה יוכל להיות ראש וועדה או סגן שר וכו'.

https://traffic.outbrain.com/network/redir?p=mor03zpLbHPE28H8v_I-jQBrSoRk-p5Rd2s5xP2ohFZiBbTv5JNDTzpJhZx6oD9vcKhoXIcvmyzYy_KH5vIbdb9S6GBs38j8q9Tz4euaUfO-hi63DxNubnyUyFD1wcZywN7Yr8twdGnfLQeKlm6FvZpBk2kL3l_3htcCEyAVcoJvZHQjCKY3zfn7L8Y-ko_RG4drApKs94MJ8TWrz8J1VW4q4BIxZ9YUVCKO7z1PkQv_i5n6Q6Q9rXIwWDHU0SJLMyjHMFHn-Upg-PRLWFyh6lXJUxOsU0qy1FrBtE4d7WvF6YOW-yFNREWZPpTu5dJ0zGkkqUqVSk67jmetnmD5mcypYzgDojPkmLXbP1Z-gr9EGUUarGdD9N_6eQC8nLhQuiJo_1bahz3ykByCXEWvuhwbwWXbRxS5L9NK2mmlv5wPEgcDK4-gcm01qIifKeLdjxP4NHr9dfkLOcj9BOGJanr0MDqjTRXsgRfxVqquZf3R1hxdcOqH4FikyJlHunlUEjnJlxud5ZamIgGboxUwmLdHP15NO77yKaVKMzxbhJErbryXvGFVsdJiA25s8x1YWt39TFSeY1b5Ez0wwqJCrq33VAZy1Fms1qw3pFW46sskF4HbgdpxroO1hsRt7fo0mPtbLBM9M01rSiwcQv6ZYNiuJsmMG5E0nrE7hycj0j8KizGg3Np_l3YVIWIoQAzF3Jg-5872N_dx1QqDY3KgYz7qBHRqjjBCrzWkztaTIddTPEIIHovpbOKDZXCxpQzC0EiOsft5vkI-Vi7FOrHTCKzhF9vQiPLbKNKsFHP5PsK0e3C3MCvhvADRC5VQ8QyRq0YGCKEk1U1z3GNaMD4DqsM8VXQk9Dirm0tnKUHCovxjH2ndhjnw7_WheTfbBR5OlkKI2SMdiXWm6zECiwbJ2O9Aa9DTgazrDw_3DEcNZgtCg1cjC1F2sB53q58T4LZFH24kG0nYQH_4lPgWv-hWs9nhZ0qYq5BhPBate89WIMfu8Zpabe-f1PDOhgSFLSj-hSJ3JoJhOKiOgiwMk9iLoQEkV7wMFBxvOH0UZUTp54Ph9vf7kwfxAyIymdeCABWi&c=1d201d22&v=4&ucid=PQL2yZvt

קישרת עם מאמר שאומר בערך כמוני, רק ששניכם מתעלמים באופן מביך מהשאלה לשם מה ולמה מציפים את שמו של וינטר אל מול הפוליטיקאי הדגול בעיני עצמו- סמוטריץ'.

נראה לך שמישהו בליכוד יציע להחליף את נתניהו.

כך או אחרת, בעוד תשעה חודשים- גג, יתקיימו בחירות לכנסת. השאלה שצריכה להשאל כאן ועכשו היא לא מי האיש שיכול להציל את המפלגה מסכנת טביעה והכחדה, אלא מי הוא האמיץ שמסוגל לשכנע את המגזר שתם זמנה של הציונות הדתית כמפלגה עצמאית על כרעי תרנגולת.

כשבקפלן בודקים כל מיני גרסאות של חיבורים פוליטיים כדי למקסם את כוחם, במחנה האמוני- הפוך, לא פחות מחמש מפלגות מתמודדות כל אחת בנפרד על 3.5 מנדטים בסך הכל.

אציע לך לישון על זה לילה, ומחר תחזור לכאן עם תשובה.

לולי מפלגת הציונות הדתית, לא כנראה שלא היינו חוזרים להלחם אחרי הפסקת האש הראשונה ובוודאי שלא אחרי השניה. מוסדות החינוך היו קורסים ומפת ההתיישבות היתה של בלונים על חוטים בתוך מדינה פלסטינית.

מי שלא מבין את זה שיצביע ליכוד, ויתחיל להתאמן מעכשיו על מקהלת 'תפילה לעני'...

מתוך ההבנה הזאת חפשו מי הכי קרוב ליכולת לממש את ענייני הליבה בתפישת עולמכם.

ממה שאני מכיר (ממקורות אמיניים בעיניי, אבל לא מקור ראשון), סמוטריץ' עבד מאוד מאוד קשה לנסות לגייס את וינטר מספר שתיים, וכמו שכתב @איתן גיל, הוא אכן דחה אותו. זאת אומרת שגם הפוליטקאים עצמם, וזה נכון לכולם ללא יוצא מן הכלל, מחפשים כוכבים לקשט בהם את הרשימה שלהם, ובמקומות גבוהים, ממש לא בשוליים-עד לא רייאלי.

בינתיים, זה בכל מקרה נראה שהכיוון שלו זה בכלל ללכת לבד ולא להתחבר למפלגה קיימת. 

האמת שהתווכחנו על עניין דומה, כשאתה תמכת במהלך של סמוטריץ' להחלפת אורי אריאל ואני טענתי שעם כל הכבוד לשיאן הכנסת, הוא רק אחרי קדנציה אחת ויש לו מה ללמוד...

מאז המציאות הפוליטית עברה טלטלות שהמציאות בהן עלתה על כל דמיון - שלוש מערכות רצופות, שתי ממשלות פרטיטיות שלא משלימות את ימיהן ומה לא...

עכשיו, אני מבין, בסופו של דבר הסנטימנט הצבאי חזק בציבור שלנו, תמיד ובמיוחד אחרי השנתיים האחרונות. מפלגה שאין לה אף אחד עם הסטוריה צבאית משמעותית, תהיה בבעיה, למרות שמצד האמת אלו שני תפקידים שונים לגמרי.

הוא ביצועיסט מעולה, אבל מנהיג מפלגה הוא לא, ולא יהיה.

הוא בטוח שאם יקיף את עצמו בכוכבים, מצבו הפוליטי ישתפר, אבל הציבור חושב הפוך, ולראיה- גם אם יציבו מטאטא בראשות הרשימה הוא יביא מספר קולות כפול בקלפי.

לגבי וינטר, כפי שכתבתי קודם, הוא בחור טוב וכריזמתי, אבל לא אפוי פוליטית. מן המעט המצופה ממנו הוא צריך לדלג בין אולפני הרדיו והטלויזיה ולהתראיין בכל נושא רלוונטי, כדי שנדע מה הן עמדותיו, ומהו כושרו הריטורי.

חזרה לסמוטריץ', שילמד ממפלגת העבודה שהצליחה להכנס לכנסת הנוכחית על חודם של קולות בודדים, מה שהביא למסקנה מתבקשת שלמרות עברה המפואר באמת, תם זמנה. ראש המפלגה הודיעה שלא תתמודד שוב, וכל השאר חברו למסגרת פוליטית אחרת בראשות יאיר גולן.

כאמור, סמוטריץ' הוא הבעיה ולא הפתרון. בזמן שהוא מחזר אחר כוכבי קישוט למפלגתו, חברו שמחה רוטמן בורח מן הספינה הטובעת, וזו רק ההתחלה.

הוא לא יכול למכור לנו מפלגה דתית (עלאק) כאשר הנרטיב הדתי נמצא במקום 6 או 8 בסדרי העדיפות, וחבוי בפרשנות עקלתון  תחת מצוות ישוב ארץ ישראל. בכל הכבוד, הציבור לא קונה...

למרות התמיכה הרחבה שיש לו בפורום זה, הוא צריך לעשות מירב מיכאלי ולזוז הצידה, ולאפשר לאחרים לפנות את ההריסות שהוא הרס בשתי ידיו השמאליות. אחריו יבוא מיזוג טכני או ממשי עם גוף פוליטי שאינו אקדח צעצוע.

המשך יבוא.

השאלה המשמעותית היא מה יכולות הביצוע שלו בשדה הפוליטי. מי שרוצה להיות בכיר במפלגה ובוודאי מנהיג מפלגה (כמו שרחש השמועות טוען שוינטר רוצה) - צריך להוכיח יכולות בשדה הפוליטי. להוכיח שהוא מסוגל להעביר חוקים, להוכיח שהוא יכול לנהל סדר יום בוועדות. להוכיח שהוא מסוגל לנהל מו"מ פוליטי ולהגיע בו להישגים, אפילו שהרבה פעמים במגזר יעקמו את האף (לדוגמא - התמיכה בהסכם החטופים הראשון, תמורת הכנסת מנגנון אוטומטי של חזרה ללחימה ברגע שהעסקה קורסת). להוכיח שהוא מסוגל להתנהל עם חבריו למפלגה במנהיגות משתפת.

אגב, הנקודה האחרונה היא עקב אכילס משמעותי של הרבה גנרלים או מנכ"לי חברות, במעבר לפוליטיקה. מפקד (ובדומה מנכ"ל) רגיל לסדר הררכי שאפשר אולי לשמוע דעות אבל בסופו של דבר אם הוא הבכיר - הוא נותן פקודה והיא מתבצעת ואם יש בכיר ממנו - הוא מקבל פקודה ומבצע. המעבר למערכת פוליטית שבה גם אם הוא ראש מפלגה או אפילו ראש ממשלה - יש משמעות להחלטותיו, אבל גם לאחרים יש מילה, צריך לשכנע את הרוב וגם המיעוט במחיר לא כבד מידי יכול לפעול אחרת או אפילו סתם לגרור רגליים - קשה מאוד להרבה גנרלים.

יש הרבה פוטנציאל לוינטר, אבל יש לו הרבה מה להוכיח לפני שקופץ בראש.

בליכוד הוא שרוף, ולכן עליו לבחור בין בנט לבין להשאר בבית.

בנט, על פניו, לא ישוש לצרף אותו בהיותו נתפס "משיחי" ותואם סמוטריץ' שלא יחליק בגרון, ובקפלן.

בשולי הדברים נזכיר שכל הגנרלים שהצטרפו לפוליטיקה אכזבו את בוחריהם. מי יותר ומי פחות...

כולם, היינו כולל יצחק רבין, ששלושה כדורי אקדח הפכו אותו מלא יוצח פוליטי לקדוש, קדוש. 

והשאלה רק למי, לעומתך @מרדכי טוען שהוא רוצה ללכת לבד.

אתה קצת מכליל מידי, היו גנרלים שכן הצליחו כמו רפול ועוד. אתה צודק שרבים כשלו, יש סיבות טובות לכשלון. רבין גם כגנרל היה גרוע, הצליח לבנות הילה של 'ביטחוניסט, אבל מעולם לא לחם בעצמו חוץ מבאלטלנה...

כיוון שרבים נכנסו לפוליטיקה בקול רעש גדול וכשלו נחרצות, אני טוען בתוקף שאם גנרל טוב, רוצה לרתום את כחותיו, יכולת ההנהגה שלו, מסירות הנפש שלו ועוד - לעשיה הציבורית בתחום הפוליטי, עליו להתחיל מלמטה. להכנס כח"כ פשוט, אחרי קדנציה או שתיים מוצלחות להתקדם לסגן שר או יו"ר וועדה. 

ובניגוד ל- @מרדכי  סבורני שהוא לא יקים פלטפורמה חדשה סמוך כל כך לתאריך הבחירות הרישמי וקל וחומר אם יוקדמו הבחירות.

משאת נפשנו צריכה להיות ששתי מפלגות בלבד תתמודדנה זו מול זו, אבל זה לא ריאלי.

בשלוש שעות קורה פה מה שביתר המדינות קורה בשנה שלמה. מכיוון שעד הבחירות יש *לפחות* עוד ארבעה חודשים - זה נחשב לנצח.

מה יש לוינטר להציע לסדר היום הפוליטי שלנו חוץ מכלום.

במחשבה נוספת, יש מצב שיחבור לאבי מעוז, וימוקם ראשון ברשימה. < צ >

מרשים שם סמארטפונים, בנעם הוא פסול...

🤣

מצד אחד ההנחה שלי היא שאולי הוא ימשוך מצביעים לטווח קצר, אבל לא תהיה לו הצלחה משמעותית בפוליטיקה לטווח בינוני ובוודאי ארוך.

מצד שני, אני מאוד מקווה שהפארסה של מינוי זמיר לא תחזור על עצמה והרמטכ"ל הבא יהיה מי שימונה על מנת לנער אתת צה"ל ולהחזיר אותו להיות צבא מנצח.

הצעד הראשון של רמטכ"ל כזה יצטרך להיות החלפת חלק משמעותי מקציני המטכ"ל הנוכחיים, בקצנים ששואפים לנצח ולהכריע. ככל שווינטר, אמונה, סלמון, וינר ואחרים פחות יתלכלכו בפוליטיקה (בה כנראה גם יכשלו) - תהיה יותר אפשרות להחזיר/לקדם אותם בצבא.

וכמוהו, אשכנזי הובא מבחוץ כדי להחליף את חלוץ הכושל, שהתפוטר.

שניהם היו מטבע הדברים, מינויים בדיעבד, ולא לכתחילה, ומועמדים בדרגת אלוף.

וינטר לעומתם, השתחרר בדרגת תת אלוף, ובדרגתו משרתים בשרות פעיל לא פחות מ- 250. בנסיבות אלה הסיכוי הריאלי להשבתו לשרות פעיל שואף לאפס

בתקווה שהגורמים הרלוונטיים הבינו זאת, מוטב מאוחר מלעולם לא, נשאר לקוות שאחרי הבחירות ימנו סוף סוף רמטכ"ל שיבין שאינו יו"ר וועד העובדים של גנרלי הקונספציה, אלא מישהו שבא לנער את המערכת. ככזה הוא יחפש את הקצינים ההתקפיים ובעלי החזון להחליף את משובטי אוסלו במערכת.

וזה רע בעיקר אם בלד תהיה בפנים כי הם שרפו להם קולות. משאר הבחינות זה לא כזה דרמטי.

אפשר לקוות שזה ידרבן את הימין להצביע ואולי גם להתאחד גם כדי לשמור על הקולות.

בשאר מסכים איתך. ש"ש

אני לא מדבר עכשיו על מצביעי הדמוקרטים, וגם לא יש עתיד, אלא בעיקר אל אנשי ימין שמצד אחד לא מזוהים עם הממשלה ומצד שני הם עבר נבגדו כבר פעם אחת כשהצביעו לבנט ולימין הממלכתי. כשהם יעמדו בצומת הזו, האם לסתום את האף או לקחת את הסיכון שבממשלה שהם בוחרים תהיה מפלגה שנכנסה לכנסת גם בעזרת מבציעי בל"ד וחדש-תעל, אז הם יבחרו באופציה הראשונה.

לאופוציזיה אין סיכוי ריאלי להרכיב את הממשלה הבאה, אבל בלוק חוסם הוא לא בלתי אפשרי ועל זה הם עובדים חזק.

ומנגד בימין ישנים על האף. בקליפת אגוז, מסתמח שבין 4 ל- 6 לא יעברו את אחוז החסימה.

כנראה טראמפ השיג, באיומים והלחץ שיצר, הסכמים מסחריים לטובת ניצול משאבי הטבע של גרינלנד.  

מה שמלכתחילה היה מעוניין.   

נכון שעכשיו הוא מאוד עקשן. כיוון דאתי למיפלט לא אתי למבלע. אבל עם עוד קצת השתפשפות עם הנוער והערכים האלה הוא איתנו.

רק עכשיו הוא התחיל לצאת לשטח להקשיב ולראות את האותנטיות של הערכים הימניים.

כל הערבים מארץ ישראל

מתוך התנשאות ומקובעות.

ומטבע הדברים הוא גילה זוויות חדשות שהוא לא הכיר.