בס"ד
הקמפיין המרכזי של מפלגת הציונות הדתית בשבועות האחרונים הוא בכלל על בנט. במודעות שהם מוצאים, בעיקר ברשתות החברתיות, או במסרים בראיונות השונים, הם מאשימים את בנט בכך שהוא לא מצהיר שהוא לא ישב עם לפיד, מרץ והעבודה. הבחירות אומנם עוד לא הגיעו לסיומם, אבל את הקמפיין הזה ניתן לומר שבמידה מסוימת הוא אכן נחל הצלחה.
בשבוע שעבר הודיע בנט כי בשום מצב הוא לא ישב תחת לפיד. בנט הדגיש כי אין לו בעיה לשבת עם לפיד, והרי הוא לא מחרים אף מפלגה ציונית כמובן, אבל כשלפיד תחתיו. לא הפוך. מי שהצטרף, בערך, לאמירה זו הוא גדעון סער. גם הוא אמר שלפיד פרטנר להקמת ממשלה, אבל כאשר הוא תחתיו ולא הפוך. רק למקרה שמשהו שכח, על פי הסקרים מפלגת יש עתיד בראשותו של לפיד נמצאת היום המפלגה השנייה בגודלה בכנסת.
זאת הסיבה שבמערכת הפוליטית חושדים שמדובר בברית חדשה בין בנט לסער. השניים שלא התאחדו בטרם סגירת הרשימות, צפויים להתאחד מיד לאחריהם ולבוא כסיעה אחת ורוטציה בניהם ובכך להיות המפלגה השנייה בגודלה וזו שעומדת בראש גוש 'רק לא ביבי'. בינתיים ביש עתיד, לא מתרגשים מהדיבורים האלה, אלא עובדים מתחת לפני השטח. על פי דיווח של זאב קם ביש עתיד כבר עכשיו גייסו את תמיכתם של מפלגות מרץ, העבודה ואולי גם חלקים מהרשימה המשותפת, לצד הבטחה של ליברמן שהוא ימליץ על ראש המפלגה הגדולה ביותר בגוש. בסוף, מה שקובע כמובן זה מספר ההמלצות ולא איחודים של רגע אחרי הבחירות.
אבל אם נחזור לבנט, מסתבר שאלו לא הערכות היחידות לגביו. רבות דובר כאן על הרצון שלו להיות כף המאזניים ולדרוש רוטציה, אלא שכנראה גם הוא הבין שזה לא באמת אופציה ריאלית במצבו. לכן, בימים האחרונים אנחנו שומעים תדרוכים חדשים על התוכנית החדשה של בנט להגיע בסופו של דבר לכיסא ראש הממשלה.
לטענת בנט, ואת זה הוא אומר בריש גלי, מפלגות השמאל לא יוכלו לעולם להחליף את נתניהו אלא רק משהו מהימין. עכשיו, לפי אותם התדרוכים, בנט מבין שבשביל להחליף את נתניהו לא מספיק להיות איש ימין אלא צריך לעשות את זה מתוך מפלגת הליכוד עצמה. לכן, בנט מתכוון לבוא אל נתניהו ביום שאחרי הבחירות ולבקש בתמורה להמלצה עליו להיכנס עם עוד כמה מחברי סיעתו לליכוד ולהיות חלק בלתי נפרד מרשימת הליכוד.
על פי אותם הדיווחים, בנט לא יסתפק בכך אלא בכוונתו לבקש גם הכנסת חברי מרכז מטעמו, קיצור תוקפת הצינון שיש במפלגה וכן להכריז עליו כיורש שלו לאחר שנתניהו יחליט לפרוש מתפקידו. זה אומנם נשמע תרחיש מופרך לחלוטין, אבל נזכיר שרק לפני שנה וחצי חברה הימין החדש בראשותו של בנט לליכוד בתמורה לתיק הביטחון ובכך הצטרפה לממשלה. אומנם זה היה רק עד לבחירות בלבד, תקופה של מספר חודשים בודדים בלבד, אבל כתקדים זה חלק חשוב מאוד מהמהלך.
בסוף השבוע האחרון התפרסם ריאיון עם בנט בעיתון החרדי 'משפחה'. המראיינים, יוסי אליטוב ועו"ד אבי בלום, מספרים בתחילת הריאיון כי הם ישבו עם בנט במשך שעה וחצי ודיברו איתו על נושאים שונים. בפתח הריאיון הם מביאים גם הם את הערכה הזאת שנשמעה בעוד מקומות נוספים. יכול להיות שהם שמעו את הערכות האלו והכניסו אותם לתחילת הראיון, אבל גם יכול מאוד להיות שבשעה וחצי שהם דיברו עם בנט הוא גם תדרך אותם בנושא, וזה מה שהביא לפרסום הערכות אלו.
חשוב לזכור. מלכתחילה נכנס בנט לפוליטיקה בשביל דבר אחד - להגיע לכיסא ראש הממשלה. כבר קרוב לעשור שבנט מחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, לחכות עוד כמה שנים שגם נתניהו יפנה את מקומו, אבל בסוף להגיע לשם, זה נשמע עבורו כמו האפשרות הריאלית והבטוחה ביותר להגיע אל הייעד שאותו הוא הציב לעצמו עם כניסתו למשחק הפוליטי.
שקט, כאן עולים
אם כבר נגענו ביש עתיד, צריך להתבונן לעומק במה שקורה במפלגתו של יאיר לפיד. את מערכת הבחירות פתח לפיד בתור המפלגה הרביעית בגודלה בכנסת, על פי הסקרים כמובן, כאשר מעליו נמצאות ימינה של בנט, תקווה חדשה של סער וכמובן הליכוד מעל כולנה.
עוד לפני סגירת הרשימות הופעל על לפיד לחץ כבר להתאחד עם אחת המפלגות בטענה שגוש השמאל-מרכז חייב להציב אלטרנטיבה שלטונית. לפיד דחה את הקולות האלה בהינף יד. הוא זוכר מה שקרה בפעם האחרונה שהוא החליט להקשיב ולהתאחד בשביל להציב אלטרנטיבה. זה נגמר בממשלת אחדות של נתניהו יחד עם מי שהוא הרים מאפס לעמדת ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון.
בינתיים מאחורי הקלעים הסכים לפיד לבחון את הצטרפותם של בודדים לרשימה. אם זה עריקים ממפלגתו של גנץ כמו ח"כ (לשעבר ולעתיד) מרב כהן ואם זה ניהול מו"מ חשאי עם דמויות מהעבר כמו ציפי ליבני. אבל מעבר לזה לפיד המשיך בשלו וסירב להיכנע ללחצים. כיום, בהסתכלות לאחור, אנחנו רואים שלפיד אכן צדק. מבלי להתאחד עם אף אחד ומבלי להביא דמויות דומיננטיות לרשימה הצליח לפיד לאט לאט לעקוף את בנט ולאחר מכן לעקוף גם את סער ולהתייצב שוב כמפלגה השנייה בגודלה.
אבל לא רק זה. השקט ביש עתיד נמשך גם בימים אלו. מלבד נושאים כמו השילוב של איתמר בן גביר כחלק ממשלת נתניהו הבאה ודברים מהסוג הזה, לפיד שותק כמעט לחלוטין. הוא ממעט להתראיין ולגעת בנושאים נפיצים, כאלה שעלולים לפגוע בו אם רק יתבטא בצורה הלא מדויקת. בינתיים הוא מבליט את הנקודה הכתומה שמייצגת זריחה להראות עתיד טוב יותר שהוא יכול להביא.
אבל הכי חשוב, הוא לא נותן לנתניהו את המתנה שהוא כל כך מחכה לה. כל מערכת בחירות נתניהו בונה לו יריב ומכתיר אותו ל"אויב". זאת אסטרטגית הבחירות שלו וכך הוא יכול להוציא מצביעים מהבית – "זה או אני או הוא", כפי שאנחנו זוכרים ממערכות בחירות קודמות. יכול להיות שזה מה שעזר ללפיד לעלות כל כך, אבל הוא לא מוכן לשלם בתמורה ולהגיד את המובן מכל 'אני מתמודד לראשות הממשלה מול נתניהו'. לפיד לא רוצה לתת לנתניהו את הקלף ובינתיים בזכות השתיקה שלו, הקמפיין מצליח לא רע בכלל.
עם זאת צריך לזכור דבר אחד חשוב. ללפיד יש תקרת זכוכית מאוד קשה. גם מבחינת מצביעים וגם מבחינת שותפים עתידיים. בכעשר השנים שלו בפוליטיקה הישראלית הספיק לפיד להסתכסך עם לא מעט אנשים, ולא רק החרדים, כך שאומנם הוא הצליח לנצח עכשיו כמה וכמה קרבות, אבל יש לו עוד דרך ארוכה לעבור במלחמה. שם, כנראה, הוא כבר לא יצנח. לא יצנח.
הערה לסיום
מי שעוקב אחרי הראיונות, הרבים יש לומר נכון לתקופה זו של הבחירות, של נתניהו בתקשורת וודאי שם לב לתופעה מיוחדת. בעבר היום ראש הממשלה מנכס את ההצלחות לו בלבד והיינו שומעים "אני הבאתי, אני עשיתי" וכו'. אלא שבבליץ' הראיונות שהתחיל בחדשות 12 והמשיך בעוד כלי תקשורת רבים, התחלנו לשמוע מנגינה אחרת "אנחנו הבאנו, אנחנו עשינו" וכן על זאת הדרך.
השינוי הוא לא סתם. נתניהו ראה את הביקורת הציבורית מכך שהוא לוקח קרדיט על כל ההצלחה למרות שיש עוד אנשים מלבדו שהיו חלק מהעשייה, והחליט לשנות כיוון. אתמול (שני) שהוא בטעות נפל בכך בריאיון אצל אריה גולן בכאן רשת ב', ובטעות אמר "אני הבאתי" זה נפל לידיו של האחרון כפרי בשל שפתח במתקפה קשה על ראש הממשלה. מבחינת נתניהו מדובר בפליטת פה קשה, שאותה הוא מן הסתם יתקן בעוד בליצ'י ראיונות שמן הסתם יהיו בשלושת השבועות שנותרו.
