בזמן האחרון אני שומעת הרבה על כך ששופטים ילדים עם הפרעות למידה לא נכון כאשר מצפים מהם להיות טובים דווקא בלימודים טיפוסים. ההנחה היא שיש לילדים או מבוגרים עם הפרעות למידה יכולות ונקודות חוזק אחרות שלא קשורות ללמידה הקלאסית ושבכלל לא כל אחד חייב ללמוד. כל זה מאוד נחמד ואני באמת מאמינה שיש דרכים רבות להצליח בלי הלימודים ה"טיפוסיים". אבל זה לא אומר שאדם עם הפרעות למידה לא יכול להצליח בלימודים כאלה. לפעמים מרגיש שלי שבגלל שמזכירים לעיתים קורובות מקרים בהם אנשים עם הפרעות למידה הצליחו ממש במסלולים שלא כללו לימודים גבוהים יוצרים תחושה שרק ככה אדם עם הפרעות למידה יכול להצליח.
כשהתחלתי תואר ראשון מתתי מפחד ורק רציתי שמישהו יגיד לי שאני יכולה לעשות את זה .אבל כל מה ששמעתי הוא שאני לא חייבת להצליח ,או בכלל ללמוד . אבל אני כן רציתי ללמוד וכל הדיבורים האלה בכך שאנשים כמוני ( מה שזה לא אמור להיות ) לא *חייבים* ללמוד ולא מצפים מהם יותר מידי להצלחה רק הורידו לי את הבטחון .
ברוך ה בסוף כן למדתי ( וברוך ה עדיין לומדת ) ואת התואר הראשון סיימתי בהצטיינות. אז פשוט חשוב לי להגיד למי שכן רוצה ללמוד: זה לא חובה אבל זה מאוד מאוד אפשרי.
נ""ב
מצטערת על שגיאות הכתיב , אני דסלקטית ובדיוק התיקון האוטומטי החליט להתקלקל .
