פורום אולפנת מירון
בהנהלת:
מכתב פתיחה
תמיד ידע אותי בכחש לערבב.טהורה~
כל כך עצוב בלי מסיכה על הפנים.טהורה~
ככה זה כשנלחמים על החיים.טהורה~
כמה אני חסר.טהורה~
פה תהא קבורתי.
זה לא צחוק זאת מלחמה על החיים.טהורה~
אני שתקתי.טהורה~
הוא הכאיב,
או הו, איך הוא הכאיב
אתה שומע?טהורה~
מרגליות.
השורה הזאת הילכה עליו איימים.טהורה~
בכוחותיי האחרונים.טהורה~אחרונה
נראה שבנות אולפנת מירוןמקפיצים נטושים
לא מספיק פעילות פה. ואז בנים כמוני נכנסים. חוצפה שכזו.
|יד פרצוף|הוד444
עוד כאפהטהורה~
אלוהים. כמה שקשה לי אלוהים.טהורה~
בפנים הפחד רוקד, הפחד בודדטהורה~
נמאס להתלונן.טהורה~
אי אפשר להפסיק.
..טהורה~
(אוף,ככ הרבה טעויות עשיתי,ולא ידעתי. למה לא אמרו לי שאסור לומר ככה? ומה אני אמורה לעשות עכשיו? איך מתמודדים עם הידיעה הזאת שאולי בכל רגע יכול לקרות לה משו? ואסור לספר לאף אחד. אסור. אסור. אסור. אמרו לי שחייב לספר, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. זה יהיה ככ דוחה ומגעיל. אבל אם יקרה משו? זה יהיה על המצפון שלי. רק שלי. כי לא היה לי אומץ לעשות עם זה משו. די די אני לא יודעת. אני קטנה מידיי, החיים האלה גדולים מידיי, אין עם מי לדבר. אין למי לספר. אין איפה לפרוק.)