קודם כל זו אכן זכות מאוד גדולה להיות עם בית ברשותכם,

בלי משכנתא

ועם חיסכון מאוד מאוד יפה

וכמובן להכניס כל חודש יותר ממה שמוציאים בשוטף (אפילו אם זה קצת יותר)

מאוד לא מובן מאליו, ואשריכם זכיתם רואים ממך עד כמה את מוקירת תודה

לגבי הפערים בינך לבין בעלך בנושא של ההוצאות:

מציעה לצלול קצת יותר לעומק, ולראות על אילו ערכים גדולים יושב כל "שיקול" שלכם.

מהו הערך שחשוב לך כאשר את רוצה להוציא יותר?

ומהו הערך הכי חשוב לבעלך כרגע שמנחה אותו לא להוציא יותר?

אם תדברו ותתקשרו את הערכים החשובים הללו,

את הפנים-בפנים שלכם,

את הצרכים, החלומות, המאווים

בצורה ממש של "ביקור הדדי" אחד בלב של השנייה - זה יכול לעזור ולהביט על התמונה הרבה יותר רחב, וגם להתאים את המצאיות לכך שתצליחו לממש את החלומות והערכים של שניכם.

למשל, אם המטרה של בעלך, נאמר "מטרת העל" שלו - היא שתחיו ברווחה ובעוד 10 ו20 שנים תהיו משפחה מאושרת, בבית משלהם, עם חסכונות נאים ושיהיה לילדים כל מה שירצו גם לחייהם כבוגרים,

והוא רואה שה*דרך* לאותה מטרת על *בעיניו* היא לחיות יחסית בצימצום עכשיו בכדי לממש אותה - אז ממש ממש להזדהות ולהבין אותה מנקודת המבט שלו. (סתם נתתי דוגמא, הוא יכול להגיד כמובן גם ערכים אחרים...)

ואז,

אם מטרת העל *שלך* - היא שגם תהיה לכם משפחה שמחה ומאושרת ואוהבת ובעוד 10 ו20 שנים כולכם תחיו יחד בכיף וברוגע, באחדות ובשלווה ובאהבה,

והדרך *שלך* לאותה מטרת על - היא כבר מעכשיו לחיות ברווחה,

כי *עבורך* רווחה כלכלית משמעותה רווחה נפשית

רווחה כלכלית משמעותה בית

חום

אושר

שמחה

אפשרויות לילדים

ריבוי אהבה

ריבוי רוגע ושלווה

וכאשר *את* חיה יום יום בדרך הזו - זה מקרב *אותך* לאותה מטרת על,

כי אם את שמחה היום ומחר ובעוד שנה ושנתיים - רוב הסיכויים שהבית המשותף שלכם והאהבה וכו' ביניכם תוכל יותר להישמר ולהתקיים בעוצמה גבוהה,

מאשר אם חלילה תהיי עצובה או כבויה או מתוסכלת או מדוכאת בדרך...

וצריך לתווך זאת לבעלך ולומר לו,

שמאוד יכול להיות שבדרך הזו שהוא הולך כרגע,

אז אולי יהיו 4 קירות עוד 10 ו20 שנים -

אבל יותר חשוב שה***בית*** שיהיה יהיה אתם! המשפחה!

האהבה ביניכם!

הזוגיות הטובה!

השלווה

הרוגע

זה הבית האמיתי

המשפחה.

ואם חלילה חלילה (ממש לא במקרה שלכם, רק בכדי להעביר את הנקודה) - יהיו 4 קירות

אבל יגורו בו זוג גרוש חלילה

או זוג עצוב

או אישה כבויה

אז הבית עצמו יתפרק.

וזה חשוב מאוד להבין את זה.

אני מנסה לומר עוד מה שיש לי בראש אבל מתקשה משום מה להעביר זאת דרך הכתב כרגע שיותר עומק... אז מקווה שאת הבסיס כן הצלחתי להעביר.

בהצלחה רבה לכם,

בטוחה שאם תמצאו ערוץ תקשורת עמוק ופתוח אחד *ללב* של השני ולרצונות והמאווים והחלומות והצרכים - תוכלו לצלוח גם את זה בשמחה ובאהבה

אני בעיקר רואה שאת נמצאת במעין תיסכול מתמשך - וחוששת שדבר כזה לא מוביל למקומות טובים לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך, לכן אני "בצד" של השלמות הזוגית שלכם בסופו של דבר

(וכן האמת, אישית אני כן חושבת שאם יש אפשר לחיות ברווחה יחסית.

כמובן לא להתפרע, אבל לחיות בכיף ובהנאה )

אחרי שתדברו -

אפשר גם להבין שזה ממש לא "שחור" או "לבן"

ז"א, שאם בעלך מבין אותך

זה לא אומר שמחר אתם מתחילים להתפרע ותוך שנה הכל נגמר.

לא,

זה רק אומר שהוא מבין את הצורך הזה שלך, ואת המקום העמוק הזה אצלך (ואת את שלו, כמובן).

ואז אפשר להחליט למשל על הוצאה קבועה כל חודש, נאמר 1,000 ש"ח,

שאותם מוציאים בתחילת כל חודש ושמים במעטפה במזומן

והם מיועדים ל"מותרות" או "ביזבוזים"

וכל חודש את יכולה משם להעמיק ולהגדיל את רמת החיים.

ואת לא השתמשת בכל ה1,000 בחודש אחד - יש לך בחודש הבא 1,500 וכן הלאה...

ז"א, שגם זה יהיה תחום.

זה מאוד יעזור גם לך, להרגשה שיש לך כסף קבוע למותרות ורווחה יותר

וגם לבעלך, שיבין שזה תחום ובלגמרי בגבול היכולת הכלכלית שלכם וזה לא עכשיו יגמור את כל החסכונות ויהיה ללא שליטה...

והוא יכול לכתוב על המעטפה כל חודש "כסף שמיועד לאושר של אשתי ושל כל הבית שלנו ולמטרת העל שלי שיהיה לנו בית שמח ואוהב"

ואפשר כמובן בנוסף להייעץ עם יועץ כלכלי טוב ולראות איך אפשר אולי למנף את הכסף שלכם, כדי שהכסף (בחלקו לפחות) יעבוד בשבילכם ויתן לכם רווח,

אפילו אם תוציאו נאמר 100,000 מתוך ה700,000 להשקעות או כאלה - וזה יעלה - אז מאותה עלייה תוכלו גם להחליט שחלק מהסכום הזה הולך ל"מותרות"

או כל רעיון האחר

שמצד אחד יבטיח לבעלך ביטחון כלכלי שהוא זקוק לו

ולך רווחה נפשית ואושר שאת זקוקה לה

יש לכם 2.7 מיליון שקל שה' יתברך הביא לכם ללא מאמץ ואתם לא נהנים במתנה הזו? וואו... תאמרו תודה לה' תתחילו להנות... מתנה ממנו ישירות  , כאילו , צריך הוכחה יותר מזה?

אבל

מכיוון שתוך כמה שנים הוא יהיה רופא - אחד המקצועות המרוויחים ביותר במשק, החסכון הקטן עכשיו קצת מיותר.

אפשר לשחרר אלף אלפיים שקל בחודש בשקט לדעתי.

רופא זה מקצוע עם שמשתכרים בו הרבה מאוד מאוד מהרגע שאתה נהיה מומחה והלאה. אז כן - זה לוקח קצת זמן, אבל אפשר להיות חכמים עם זה.

את יכולה להציע לו הוצאות לפי כלל ה 4%, שבאופן עקרוני אמור לשמור על הכסף לטווח ארוך.

אפשר להחמיר וללכת על כלל ה 3% - ובעצם להוציא 3% מ 700000 כל שנה - שזה 21000 - או קצת פחות מ 2000 בחודש.

בסבירות גבוהה זה ישמור על הקרן(אמרת שהכסף מושקע)

יש מצב שזה ירגיע אותו.

בתור רופא שמרוויח 50-70K בחודש התקופה הזו תיראה לו בדיעבד מיותרת.

בכל מקרה הייתי מציע את זה ולא לוחץ יותר מדי, מה לעשות שכל הכסף ניתן במתנה מהמשפחה שלו, ואפשר לדמיין שזה חסר משמעות אבל בפועל זה עדיין לא.

ואלה שכן, מגיעים לשם רק אחרי שהם מגיעים לדרג ניהולי - מה שלוקח כמה שנים טובות. (אם הוא בשנה חמישית, אז הוא צריך עוד שנתיים לימודים, ארבע שנים התמחות ועוד ארבע שנים של תת התמחות כדי להיות בכיר. אחרי זה, אם הוא יהפוך למנהל מחלקה, זה ייקח עוד כמה שנים טובות). 

מומחה "רגיל" מרוויח 30-40K בחודש - שזה גם לא רע בכלל. 

חוץ מזה, יש הרב עם קליניקה פרטית, אבל שוב, מי שבאמת עושה כסף מקליניקה פרטית הם הרופאים הבכירים (אף אחד לא יילך באופן פרטי למי שסיים אתמול התמחות - בד"כ מי שהולך באופן פרטי בודק מי נחשבים לרופאים הכי טובים בארץ, וקובע תור אצל אחד מהם). 

בנוסף, זה גם מאוד תלוי בתחום ההתמחות. יש תחומים יותר ריווחיים ויש פחות. 

2 אנשים מקרבה ראשונה. 

רופא בקופ"ח שמרוויח 50,000 זה מאוד נדיר. זה קורה בד"כ כשרופא עם הרבה מטופלים שממש אוהבים אותו, עובר קופה ומביא אתו את כל המטופלים. (יש אחד מכפר ערבי שאני לא זוכר את שמו שחתם על חוזה של רבע מליון שקל לחודש... אבל זה נדיר). 

אבל זה נכון - האופק הכלכלי הוא גבוה מאוד. אין ספק.

אבל באופק הכלכלי הגבוה הזה לא מגיע תוך שנים בודדות - בתוך שנים בודדות מגיעים לאזור ה-30K - כדי להרוויח את הסכומים שציינת, אם בכלל, יש לבחור התמחות נכונה ולהיות בכיר - מה שיכול לקחת די הרבה זמן. 

בכל מקרה, אני מסכים עם המסקנה שלך - להוציא מהחיסכון כמה אחוזים בשנה, לא תשנה הרבה את התמונה הכללית בחיים. 

כתבתי באופן כללי כמה רופא מרוויח וכמה זמן לוקח לו להגיע לשם. 

בשום שלב לא התכוונתי לרדת לפרטי פרטים של משך כל התמחות ותת התמחות שקיימת - בגדול, זה לוקח 4 שנים. לפעמים זה לוקח יותר, ולפעמים פחות.כנ"ל לגבי תת התמחויות - ויש כאלה בחו"ל, יש כאלה בארץ ויש כאלה עם גיחות לחו"ל - אז?   

וגם זה שמתמחה בשנה השביעית מרוויח כמה גרושים - לא ראיתי סיבה מיוחדת להיכנס גם לזה. 

אז אם הכניסה הקטנונית שלך לפרטי פרטיים ואנקדוטות שוליות גורמות לך לחשוב שאני לא מכיר - אני אחיה עם זה. 

ואם אתה מכיר אנשים שמעדיים רופא צעיר וחסר ניסיון, אז שיהיה להם המון בהצלחה בחיים. 

הפרטים הקטנים הללו יכולים למלא בקלות ספר עב-כרס. (רק לפרט כמה זמן לוקחת כל התמחות, לאיזו תת התמחות אפשר להמשיך מכל אחת וכמה זמן היא לוקחת והאם עושים אותה בארץ או בחו"ל יכול לקחת כמה עשרות עמודים. אני חושב שיש אתרי אינטרנט שמפרטים את זה). 

הקטע היה מתי מתחילים להרוויח טוב.

10K בהתמחות זה לא נחשב וגם שכ"ל לא באמת משנה בתמונה הגדולה. איזה מנהל מחלקה יזכור אם הוא שילם 12K שכר לימוד בשנה או 15K? חסר חשיבות לחלוטין). 

אני פשוט לא הבנתי מה רצית. זה הכל. 

בהצלחה גם לך. 

https://www.themarker.com/news/health/1.8495231

טעימה: " מתמחה בפריפריה העמוקה משתכר בממוצע לפי הנתונים 29 אלף שקל בחודש, לעומת מתמחה במרכז ששכרו הממוצע הוא 22,425 שקל."

אולי התבלבלת בין סטאז' להתמחות

חוץ מלהיתפס לקטנות, יש לך עוד משהו להוסיף? 

קורעים להם את הצורה. משלמים על זה ברוחב לב אבל יש גם צד שני.

ואל תשכח שזה רק לשנות ההתמחות.

אחר כך החיים שלהם רגועים מאוד, ודאי רגועים בהרבה משל איש הייטק ממוצע

הם גם עושים שבתות לפעמים. 

בשלב מסוים החיים שלהם הופכים לקלים יותר - בזה אין ספק. 

רפואה מול הייטק זה טרייד-אוף: חיים קשים ושכר יחסית נמוך לתקופה לא קצרה, ואז הכל נהיה רגוע והכסף טוב (בד"כ) מול להרוויח טוב אחרי זמן קצר אבל החיים ממשיכים באותו קצב לאורך השנים. (אגב, היום החיים בהייטק לא לחוצים כמו הסיפורים משנות ה-2000).

אגב, בסה"כ, נראה לי שמגיעים לאותם סכומים לאורך השנים. 

באיזשהו שלב הרופא יעבור את ההייטקיסט (בד"כ) אבל התשואה של ההייטקיסט על מה שהוא כבר הרוויח, יכולה לפצות אותו על חלק מההפרש - כך שכלכלית, אני לא בטוח שמשהו אחד עדיף על פני השני. 

עולם החומרה (שעליו הכל מבוסס) עבר מהפיכה אדירה עם המצאת העננים שעוים לך הכל ועשר-15 שנה קודם לכן עם המצאת esxi. עבודות שפעם היו נעשות בהשבתה (ולכן בלילה) יכולות להתבצע היום על העתק של שרתים באור יום.

זה לא כמו פעם.

בפרט שהכסף הגיע כולו מהצד "שלו"...

וגם ההסתמכות שלך לעתיד היא על המקצוע שלו..

והִצגת שתי קיצונויות. מה שקרה היכן שאת גדלת - והתפיסה שלו. בכל אחת יש הגזמה לכיוון אחד.

יתכן שהדרך הנכונה היא אכן פרקטית:

לסכם שהכסף יושקע היטב - וברווחים מעבר לסכום הקרן, תשתמשו בינתיים.

אם יישארו שבע מאות אלף חיסכון, זה יפה מאד......

אכן בכללי, ראוי לשקול יחדיו מה עושים עם כספים שיש (וגם אני סובר שספציפית לכאן, לא היה מזיק אם היו קובעים להוציא כמו שכתבה, אלפיים ש"ח לחודש, עד לתקרה מסויימת שיקבעו מראש, ולחיות יותר ברווחה. סה"כ זה סכום גדול מאד).

אבל כאשר יש חילוקי דעות כאלה, אז לעובדה שהכסף הגיע כולו מהצד שלו בלי שהם התאמצו עליו, יש השפעה כלשהי. אני מניח שגם לה פחת נוח "לדרוש" כשזה כך.  זה לא ענין של דבר לא בריא, כל המציאות הזו היא חריגה, אלא של תחושה שיש בה משהו מוסרי.

אבל אני גם מסכים שרואי לדבר על כך - ואכן הם דיברו.

בכללי, נראה לי שלשניהם יש הקצנה בענין הזה - כל אחד לכיוון ההפוך. היא קצת "פזרנית" ("חזה עוף ועוף טחון" זה לא סיגוף. גם לא מה שהיא רומזת על חופשות "רק בארץ".. יש לה הרגל מסוים מהבית, שהיא עצמהיודעת את המשמעות שלו כשמקצינים) - והוא כנראה קצת "מתקמצן" או חושש מידי לגבי העתיד (הסכום שמדובר עליו הוא סכום גדול מאד. אם מוציאים מתוכו חמישים אלף כדי להסתדר עם עוד אלפיים לחודש בשנתיים הקרובות, ומשקיעים היטב את השאר - לא יקרה שום דבר רע... ההיפך).

אישית, אני נוטה יותר לכיוון שלה (דווקא בגלל זה כתבתי "בפרט שהכסף כולו הגיע מהצד שלו", כי אחרת זה נראה מאד מוגזם) - עם הסיוגים שציינה, כי אחרת גם סכום כזה יכול "לנזול" יותר מהר ממה שנראה..

אבל צריכים להחליט ביחד. וכן, יש גם מה שכתבתי "בפרט.." וכו'.

אלא שהוריו נתנו סכום עתק של 700,000 ש"ח - שמונח בצד - וכעת יש דיון ביניהם אם לשמור אותו ולהרוויח ממה שנכנס כעת, או להוציא גם ממנו. אני מניח שזה גם מה שגורם לה לא להרגיש נוח להעלות את זה כתביעה "שיוויונית".

את מתלוננת שכאילו בעלך מזכיר לך שהוא "מרוויח יותר ממך"?..

זה באמת מצער.

אולי גם גורם להתייחסות החריפה שלך.

אני חושב שאכן יש הבדל בין המקרים המדוברים.

אע"פ שלכשלעצמי, כפי שציינתי, לא הרגשתי בנוח עם הקיצוניות ב"גישת הצמצום" שלו - אבל עדיין למרכיב הזה יש נגיעה כלשהי, כשרוצים לשנות את הסטטוס של הסכום מחיסכון להוצאה. אני לא אומר שזה אדיאלי - אבל זה ממתן את התחושה כלפי ההקצנה שבגישתו. כלומר, אם היה מדובר על סכום כזה שהם הרוויחו (לא משנה בדיוק החלוקה ב"אחוזי הרווח"..) תוך נישואיהם, והוא רוצה לשמור הכל-הכל "לעתיד לבוא", הייתי חושב שזה כבר נראה אובססיבי. כעת, יש יותר מקום להתחשב בגישתו.

ואכן, דווקא בגלל מה שכתבת בסוף - "ביחד" - אני חושב שהפיתרון גם כאן הוא לא ללבות אש "לטובת" אחד הצדדים - אלא משהו מוסכם. לכן למעשה הצעתי יותר להתמקד בצד הפרקטי מאשר בשאלה העקרונית "מה עדיף", שיש לה צדדים לכאן ולכאן וגם הקצנות לכאן ולכאן.

והעדיף, כבר ציינתי, לדעתי, הוא לקבוע ביניהם, שתשואה מההשקעה תופנה להוצאת העכשוויות. מסכום כזה, אם משקיעים היטב, ניתן להרוויח חודשית למעלה ממה שהיא מעוניינת להוסיף כל חודש...

אל תקציני גם לכיוון הזה..

את גם אמרת דברים חכמים.

זה הטוב בדיונים כאלה - שמהאיזון של הצדדים השונים, מקבלים תמונה שלמה של מה שכדאי לשים לב.

[וגם אני תמיד מעדיף את המתוק על החריף...]

כפי שכתבו רבים, מצבכם הכלכלי טוב הרבה יותר מהממוצע..

אני גם מזדהה עם הרצון של בעלך לחיות ממה שמרויחים כעת, כי אם נכנסים לגרעון, זה עלול "לצאת משליטה" קצת, ואז 700,000 זה לא כל כך הרבה כפי שלעיתים נראה.

ההצעה לצרף את ההכנסה מה-700,000 לתקציב החודשי נראית מאוזנת ונכונה. לדוגמא: התשואה נניח 2,000 שח בחודש- אז לחיות גם ממנה. אפשר גם להחליט על סכום חד פעמי להוצאה על רכב קצת יותר טוב. 

סתם כך, אילולא היתה דירה או צפי לעליה משמעותית בהכנסה- פחות הייתי ממליץ על זה, אך במציאות כפי שתוארה, האיזון בין החיים השמחים/נוחים יותר שלך/שלכם כעת ישמר למרות ההוצאה הזו.

בעולם, קיים מושג של הלוואות סטודנטים (בארה"ב יותר, כי הלימודים יקרים מאוד), ההיגיון אומר, כעת ניקח הלוואה, סוג של השקעה, כדי שאחכ ההכנסה תעלה ונוכל להחזירה. נראה שמצבכם דומה. כעת יש הוצאות רבות של משפחה צעירה, וההכנסה תעלה בעתיד. כך שאתם יכולים לקחת "הלוואה" מהחיסכון.

נקודה למחשבה- יכול להיות שבשביל בעלך להוציא יותר מהסכום שמכניסים בחודש יוצר הרגשה של חוסר ביטחון. של אי ודאות לאיפה זה יוביל. זה לכשעצמו יוריד את ההנאה מהרכב החדש/חופשה/הוצאה אחרת. כשיש תכנון כלכלי אמיתי, עם מתכנן כלכלי, עם נתונים ואקסלים, זה יכול לשפר את ההרגשה. דווקא אמירות שנאמרות מתחום הרגש/אמונות אחרות כמו- הבריאות הנפשית חשובה יותר, לא לוקחים את הכסף לקבר ועוד, מוסיפים להרגשה של חוסר הביטחון להיכן כל זה יוביל, ובמיוחד לאנשים יותר ראליים (בעלך מהתיאורים שלך נשמע אדם ריאלי ששיקולים שכליים מובילים אותו בהחלטותיו הנבונות)

יכול להיות, שדווקא הסיפור שסיפרת על ההתנהלות הכלכלית של הורייך, שמצד אחד חיו ברמת חיים גבוהה, ומצד שני חסרי כל לפי התיאור, הוא זה שגורם לבעלך להרגיש שהוא חייב להיות בשליטה כלכלית כדי לא להגיע חלילה לשם. אז דווקא דרך נתונים ושיקולים כפי שכתבתי ניתן יהיה לקבל החלטות שטובות בעינייך יותר.

בנוסף, יכול להיות שאת מרשה לעצמך להיות במקום של לרצות להוציא יותר, כי את יודעת שבכל מקרה בעלך דואג ליציבות הכלכלית וכו, והוא מרשה לעצמו להיות יותר חסכן כי יודע שאת המקום שרוצה יותר נוחות את כבר מייצגת. ובמקרה, אם כל אחד היה משנה דעתו לגמרי- הצד השני היה גם מוצא לנכון לשנות את עמדתו כי פתאום נתפסה לו העמדה והוא גם מבין את הצד השני..

כמדריך חתנים - אני נוהג לספר מה ששמעתי מהמדריך שלי- ושאני משתדל ליישם (ורואה ישועות )

במקום להגיד לאשתך שרוצה בגד חדש לדוגמא, שזה עולה יקר וכו', להשתדל לקנות ממש בכייף וללא חשבון. במקום ללכת איתה ולחפש מה זול (או לקוות שלא תמצא דברים יקרים...)

להיות זה שממש מבקש ממנה לבוא לקנות לה בגדים חדשים. למצוא לה דברים שאולי יהיו לה יפים. תכשיט חדש. אולי את צריכה גם שעון חדש?

שברור הוא שהמקום שלך הוא שאתה זה שמעוניין לקנות לה וזו ההנאה שלך והרצון שלך(היא זו שכמעט עושה לך טובה לבוא לקנות..). 

בסופו של דבר, היא זו שתגיד בשלב מסויים, ובמיוחד אחרי שתרגיש שאתה בודאות מוכן שהיא תקנה, די, לא באמת צריך יותר. הרי הרבה פעמים, הרצון לקנות הוא קצת מבחן אם בעלי מוכן לקנות דברים שחשובים לי? האם אני באמת חשובה לו והוא אוהב אותי? 

בסופו של דבר, כנראה שיגיעו לאותו האיזון שהיה מתקבל אילו היא היתה רוצה רק להוציא, והוא היה מנסה לעצור/לחסוך, אבל, וזה הכי חשוב, ההרגשה הזוגית תהיה הרבה הרבה יותר טובה.

הדברים נכונים כמובן לשני הצדדים הזוגיים.. 

נכון, יש לכם כסף אבל זה לא ממש שלכם .

עקרונית הגישה של בעלך נכונה, אם יש קטסטרופה מסוימת והתרגלתם לרמת חיים גבוהה מאוד יהיה קשה לכם לרדת ממנה. 

מה שכן לפעמים צריך לשנות גישה. אמנם על נסיעה בכביש 6 משלמים אבל מצד שני זה חוסך זמן, הנסיעה יותר קצרה ויותר זורמת זה בא לידי ביטוי בק"מ שהרכב נוסע, בלאי, אין עצירות, גז, ברקס, רמזור זה בלאי ודלק מה שלדעתי שווה את השקלים בודדים שאולי חוסכים מאי נסיעה בכביש 6.

גם אוכל יותר מזין ובריא עוזר יותר מהחיסכון שמצטבר. 

וגם מבחינת הצפי לעתיד מבחינת המקצועות שלמדנו  - שנינו מתחומי ההייטק אבל אז עוד היינו סטודנטים שהעבירו תרגולים ומעבדות כדי לסגור את החודש. 

אני הייתי יותר כמו בעלך ואשתי היתה בגישה שלך. 

בסופו של דבר, השתדלנו להשתמש בתשואה על ההשקעות שלנו והשתדלנו לא לגעת בקרן. 

בדיעבד, אשתי צדקה. 

היינו יכולים להוציא קצת יותר כדי לחיות קצת יותר טוב והיום כשאני מסתכל אחורה, הסכומים שאותם חסכנו נראים לי כ"כ זניחים שאני גם קצת מרגיש רע לגבי זה שבגללי אשתי חיה ברמת חיים פחות גבוהה מזו שיכולנו להרשות לעצמנו.

(מצד שני, בתחום שלנו לא היתה ודאות לגבי העתיד - אין הבטחה למצוא עבודה ואין הבטחה שהשוק לא יקרוס בתוך כמה חודשים - אז אתם אפילו במצב יותר טוב).

אלא להוסיף 1000-2000 שקלים לתקציב החודשי. 

זו היתה תקופה של שנתיים-שלוש - כך שזה מסתכם בפחות מ-75,000 שקלים. 

גם עם ריבית דריבית לאורך כל השנים שעברו מאז, לא מדובר בסכום מאוד גדול. 

לא טוב לקחת הלוואות ולהיות במינוס או מאזן שלילי

לא סתם ההורים של בעלך הגיעו למה שהגיעו בזמן שההורים שלך בקושי גומרים את החודש

מצד שני גם לא צריך לסבול כל כך- בשביל האגרה על כביש 6 (זמן זה כסף...)

תדברי עם בעלך ותסכמו דרך כלכלית נכונה

דרך אגב, לזוג עם שני ילדים שלא משלמים משכנתא ולא משלמים שכירות, אמורה להיות לכם אפשרות לחסוך הרבה יותר כל חודש. אפילו עם שניכם עם מינימום זה מסתכם בכ 10000 בחודש.

לא הגיוני לחיות בצימצום כל כך (כמו שאת מתארת) כשיש הכנסה כזו כשאין צורך לשלם משכנתא או שכירות

כך שברור שיש מה לשפר מבחינת ההתנהלות הכלכלית כך שתרגישו רווחה כלכלית עם המשכורות שלכם

ואולי עדיף לקנות רכב יד2 מהחיסכון באזור ה 20-40 אלף, אבל שלא תצטרכו ללכת למוסך כל כמה זמן שזו עלות לא קטנה בכלל בסך הכל... 

אפילו בהשקעות מאד מאד סולידיות עם תשואה ממוצעת של כ-7% בשנה,

זה יכול לתת לכם כל חודש יותר מ-3000 ש"ח תוספת נטו למשכורות (לאחר הורדת המיסים).

כמובן שיש השקעות עם תשואה (הרבה) יותר גבוהה, אבל גם הסיכון יהיה בהתאם.

במצבכם הכלכלי המתואר, נראה שבהתנהלות כלכלית נכונה תוכלו תוך כמה שנים לא להיות תלויים בעבודות שלכם ואפילו לצאת לפנסיה מוקדמת וברווחה כלכלית..

יש אתר שיכול אולי לעזור:

הסולידית

אני חושבת שצריך לבצע איזון בין סדרי העדיפיות בינכם

כמו שחלק כתבו לך כל כך יפה,

אמא בריאה שמחה ומאוזנת ופנויה נפשית לילדים = זמן פנוי = נסיעה בכביש 6 לדוגמא

חשוב הרבה יותר מכמה מאות שקלים או אפילו כל סכום, בחודש שנלקחים מהחיסכון

אבל עזבי לקחרת מהקרן

למה שלא תשיקעו את הסכום ותחיו מהרווח- מהתשואה

למה לא תקנו  יחידת דיור שניה ותשתמשו בשכירות שלה

או כל דבר אחר

מבינה את הצורך לחיות מהכנסה בלבד

רק חושבת ששכחתם  כמה דברים בדרך כמו את החיים עצמם, המטרה של בעלך טובה וצודקת אבל ההקצנה שלה מול תנאי החיים הינה מוגזמת.

לכן לדעתי תחליטו על סכום או תשואה שממנה אתם כן נשענים על החיסכון.

וכל מי שכתב שהם יחיו ברמת חיים יותר גבוהה

לא מצליחה להבין למה , יש להם קרן שיחיו מתשואה זה שלהם , זה לא נוגס בכלום 

וגם לדעתי נחשב הכנסה ממש

מכירה כמה משפחות שחיות מהכנסה משכירות מזה שיש להם 3 דירות לדוגמא, זה יציב וזה מאפשר.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.