אירועים בתקופה זו1234אנונימי
תוהה אם אני מגזימה.
יש לגיסי אירוסין היום. החלטתי שהילדים יישארו איתי בבית ורק בעלי ילך (בן כמעט שלוש ובן חודשיים). מפחדת שהם יידבקו.

זה היה נראה לי הדבר הנכון לעשות, אבל ככל שהתקרב הזמן תהיתי אם אני מגזימה בחשש שלי. אני ובעלי מחוסנים, החשש הוא על הילדים.

ההחלטה כבר נעשתה, בעיקר רוצה לשמוע מה דעתכם והאם גם אתם מזכרות יותר בתקופה הזו
צודקת לגמרי!!!anonimit48
אם את רוצה לשמוע את דעתי, בבקשה:חלונות
אם אתם מחוסנים, ולפי ההנחיות מותר להקהל כמו שאתם מתכננים - למה ל"החמיר" על עצמכם?
ילדים, גם אם נדבקים חלילה, עוברים את זה מאוד קל. אתם מחוסנים - אז מבחינתי החגורה משתחררת...
הרי בשביל זה המציאו את החיסון.
אבל זו דעתי, שנובעת כרגיל מאופטימיות מלאה⁦
אני לא בטוחה1234אנונימי
שזה לפי ההנחיות
אולם סגור, יותר מ50 אנשים...
לא ברור לי שזה לפי ההנחיות

פשוט חוששת בגלל המוטציה הבריטית, וגם לא מתאים לי בידוד כרגע עם שני ילדים בבית 🙈
אולם סגור לפי התו הירוק מותר עד 300 אנשיםאנייי88
בלי תו ירוק. זה עד 20 בשטח סגור. לא 50.
^^ מדייקתפשיטא
עד חצי מהתפוסה של האולם ולא יותר מ300 (באולמות ענקיים..)
כשעד 5% מהמשתתפים יכולים להיות בלי תו ירוק ועם בדיקה שלילית מה48 שעות האחרונות..
ככה שאפשר בהחלט לחגוג אירועים עכשיו, אבל צריך או תו ירוק או בדיקה שלילית..
תודה על הדיוקאנייי88
אני לא נתתי את ההנחייה המלאה באמת רק הדגשתי שללא תו ירוק. זה תו סגול וזה עד 20 לא 50.
סתם נהנית מהקצת זיכרון שעוד נשאר לי, הכל טובפשיטא
איזה כיף שאת אופטימית בטבע שלך! מאחלת לי גם😆האור שבלב
💗💗💗
חחחח תודה נשמה.חלונות
מה שכן, הרבה פעמים זה גורם לי להרגיש כ"כ מוזרה ולא שייכת🤦
תמשיכי ככה ואל תתייחסי!!האור שבלב
זה אנחנו שצריכים ללמוד להיות יותר אופטימיים!!!

ואני אנסה ללמוד מהראיה שלך:

מה, בטח שתהיה לי לידה קלה
ובטח שאספיק להגיע לבית חולים
ויהיו לי צירים לא כואבים
והילד יצא בציק צק
ולא יכאב לי בכלל
ואני אתאושש במהירות
והוא ינק טוב
וישן טוב
ולא יהיה רגיש לחלב
ולא יפלוט
ויעלה במשקל כמו שצריך
ולא יהיה לי גודש ולא פטריה ולא דלקת ואהיה בריאה וחזקה לטפל במשפחה שלי!



נו, אז איך אני??

😍


את? אלופה! תלמידה מצטיינת ממש!חלונות
ומאז שקראתי שאת "נביעה" האהובה, בכלל עלתה קרנך עשרת מונים 🤗

ואמן אמן בשבילך על כל מה שכתבת! מחשבה יוצרת מציאות!
אמן, תודה נשמה💗🙏האור שבלב
מסכימה שאת הילדים לא לשלוחאין לי הסבר
ואם האופציה היחידה זה שעת תישארי איתם אז בעיניי זה מה שצריך לעשות...
אני הייתי לוקחת אותםאנייי88
אם היו נותנים לי.
את האמת!
לדעתי הם זקוקים לזה לא פחות מאיתנו.
בכל מקאה אם זה אירוע מתוכנן הייתי מבצעת להם בדיקות קורונה.
לחתונה1234אנונימי
ברור שהם יבואו (היא עוד שבוע וחצי) ואז גם נעשה להם בדיקות והכניסה לאולם תהיה לפי המתווה של האירועים, אז פחות חוששת.
היום פשוט זה משהו לא כל כך מאורגן, לא ברור לי כמה עומד בכללים
אני לא יודעת איך הם לוקחים סיכוןאנייי88
כי אם הם לא מחוסנים. הם יכולים להכנס לבידוד בחתונה.
אגב אם החתונה עוד שבוע וחצי אני באופן אישי הייתי משאירה את הילדים בבית. שחליחה לא היה צונח עלי בידוד משומקום.
הרוב מחוסנים1234אנונימי
לפחות החתן והכלה. כל השאר אני לא יודעת בדיוק, לכן גם נשארנו בבית...
לצערי אני לא יכולה להשאיר בבית.
הקטן איתי והגדול הרגע חזר למעון, אחרי חודשיים קשים (לידה, סגר, מבחנים)
קיצור, שולחים, ומקווים לטוב בע"ה
אנחנו נוהגים כמוך... 🤗קמה ש.
בס״ד

בטח אם יש יסוד גדול שזה לא יהיה לפי ההנחיות... מתוך ערבות הדדית ותחושת אחריות לכלל, וגם כהשתדלות להישאר בריאים גם אנחנו.

ובטח אם יש חתונה באופק הקרוב וחשוב לכם להיות כולכם 🙂

מחזקת אותך... 💛
את האמת1234אנונימי
שלא חשבתי על זה מכיוון על זה.
באמת מחזק!
תודה על זה
אני מוזמנת לאירוע לפי הנחיות משרד הבריאותסמיילי12
ואני לא מתכוונת להישאר
אני מחוסנת .אבל מפחדת מדי.

אני לא חושבת שאת מגזימה.
מספיק שלחת את בעלך. זו לא חתונה,זה אירוסים.
הנקודה היא שגם אם ההצהרה היא שנוהגים לפי ההנחיותציפיה.
בפועל לא בטוח שככה באמת מתנהגים, אז כן, לגמרי תומכת בלהשאר בבית.
נכון. לכן כתבתי שאני לא מתכוונת להישאר🙂סמיילי12
וזאת על אף היותי מחוסנת.
בן חודשיים ממש לא הייתי מוציאה מהביתאמאשוני
בהנחה והוא לא מחוסן.. בגיל כזה כל מחלה הכי קלה יכולה להסתבך אז למה לקחת סיכון?

באופן כללי, בברית שלנו בעיקרון עשינו 2 קפסולות במקום סגור. לא שאגיד שספרנו אחד אחד, כן היו חריגות כי בסוף באו יותר ממי שאישרו הגעה אבל בהחלט ביקשנו לא להביא ילדים. (בפועל באו מעט מאוד ילדים)

באמת לא רואה עניין להביא ילדים קטנים לאירוע כזה. ופחות הגיוני שאת תבואי ותשאירי תינוק בלעדייך אז הכי הגיוני שבעלך נסע לבד.
לגבי החתונה כן ראוי לעשות מאמץ להגיע. אם כי בלי קשר לקורונה יולדת לא צריכה להישאר אירוע שלם.
ואם את יכולה לבקש מאמא שלך שתשמור על התינוק בקרבת האירוע שתוכלי ללכת אליו מתי שצריך בלי להכניס אותו זה יהיה הכי נוח לדעתי.

בחתונה של אחותי הייתי חודש וחצי אחרי לידה ובלי קורונה. הגענו מוקדם ופרשנו מוקדם.
תודה!1234אנונימי
באמת לחתונה נגיע בע"ה
בלי קשר לקורונה- אני כנראה הייתי נשארת בחתונה של אחותייעל מהדרום
לק"י

גם חודש אחרי הלידה.
עניין של הרגשה פיזית ונפשית של האשה. אין בזה כללים (בהנחה כמובן שהיולדת יושבת בחתונה, לא מתזת ומרקדת וכו').
נשארתי בחתונה של גיסי 9 ימים אחרי לידהאורי8
התינוק היה בחדר יחוד חוץ מהזמן שהחתן והכלה היו בו. איתי או עם אמא שלי.
זה אמנם לא היה בקורונה, הרבה קודם. אבל לא עלה על דעתי ללכת מוקדם, ולא זכור לי שסבלתי.
אבל באמת שזה אישי, אני אוהבת אירועים משפחתיים ולא היה נראה לי שללכת מוקדם בחתונה של אח של בעלי זו בכלל אופציה.
מעניין לשמע שאנשים אחרים רואים את זה אחרת.
אני היתי הולכת עם הילדיםאורי8
וככה גם עשיתי באירוע אחר של משפחה קרובה. אני , בעלי, וכל המשפחה המורחבת שמעל גיל 16 מחוסנים.
הקורונה( גם המוטציה הבריטית) בדרך כלל עוברת קל אצל ילדים. יודעת שיש בחדשות מקרים קשים מועטים, יש מקרים כאלה גם בכל שנה מהשפעת ( מכירה אישית לצערי תינוקת בריאה שנפטרה מסיבוך של שפעת) ובכל זאת אף אחת מאיתנו לא מסתגרת בבבית כל החורף בשנה רגילה.
אנחנן גם נוסעות ברכב למרות שיש תאנות דרכים.
לכן נראה לי שאם כל המבוגרים מחוסנים הסיכון בלקחת את הילדים לאירוע משפחתי הוא קטן, גם אם ידבקו , כנראה יעברו את זה בקלות.
ואי אפשר לחיות כל הזמן בפחד מכל סכנה.
כמובן לא מזלזלת בהנחיות כלשהן, אני , בעלי ו2 הגדולים מחוסנים.
בכל אופן זו דעתי, לא יודעת אם זה מה שרצית לשמע.
אנחנו גם מתכנננים ליל סדר משפחתי מורחב, אם לא יהיה סגר. ( כל בני ה16 ומעלה במשפחה המורחבת מחוסנים או מחלימים)



אם1234אנונימי
הייתי יודעת שכל המבוגרים מחוסנים, הייתי נוסעת בלי התלבטות.
אבל זו בדיוק הייתה ההתלבטות שלי. אני לא מכירה את כל המוזמנים, לא ידעתי באיזה היקף יהיה האירוע. ואכן מסתבר שזה לא היה רק משפחה, אלא גם חברים... אין לי דרך לדעת האם הם מחוסנים. הוחלט על האירוע לפני שנכנס המתווה של האירועים, מלכתחילה לא נעשתה בדיקה מי מחוסן ומי לא.

ורציתי לשמוע דעות שונות גם אם זה לא בדיוק מה שאני חושבת
תודה שכתבת!
ומסכימה לגבי זה שאי אפשר לחיות בפחד כל הזמן השאלה רק איפה אנחנו מעבירים את הגבול...
לדעתי עשית את הדבר הכי נכוןמיקי מאוס
כל מי שטוען שלא נורא שילדים יידבקו - זה מה שחשבו בהתחלה, ומסתבר שטעו ובגדול.

אחוז גבוה מהילדים שעברו קורונה הגיעו אחרי כמה חודשים לאישפוז עם דלקת בדם. זה תסמונת שיש בה גם סיכון למוות אבל ב"ה בד"כ מצליחים לטפל בה.
עוד לא עבר מספיק זמן אז לא יודעים לומר מה ההשלכות של זה אבל בטוח שזה סיכון שאת לא רוצה לבדוק על הילדים שלך... בעז"ה אמן שיגלו שמתגברים על זה לחלוטין. אף אחד לא יכול להבטיח

אז כמובן צריך להחליט איפה שמים את הגבול, ברור שיש סיכונים שכדאי לקחת כמו לשמור על קשר עם ההורים או דברים כאלה אבל אירוסין זה מסיבה גדולה עם מגוון של אנשים שאת לא יודעת כמה נשמרים אז בעיני הסיכון בה גבוה מדי בשביל להכניס קטנטנים שלא מחוסנים ולא יודעים להישמר
רק מדייקת אחוז נמוך מאוד מהילדים שנדבקו פיתחו תסמונתאורי8
כמובן שכל ילד הוא עולם ומלואו. אבל גם אחרי שפעת יש מקרים בודדים ונדירים של תסמונת כזו, ואנחנו לא מסתגרים עם הילדים כל חורף בבית. ובחיים נורמליים לא אמורים לחיות בחרדה והימנעות מכל סיכון קטן שיש בחיים.
נראה לי שהקורונה חיזקה מאוד התנהגויות של חרדתיות והימנעות, כי תקופה ארוכה זה אכן היה מוצדק, והיינו צריכים להזהר, אבל במקום שכל במבוגרים מחוסנים והסיכון לילדים הוא קיים אך קטן מאוד, נראה לי שטוב יותר לשחרר קצת. גם להסתגרות בבית וחיים בחרדה מכל מפגש חברתי יש מחיר, לצערנו היינו חייבים להתרחק ממפגשים חברתיים תקופה ארוכה, לפי דעתי כשיש בארץ 4 מליון מחוסנים ומליון מחלימים, הסיכון פוחת, ואף פעם לא יהיה 100 אחוז בטחון. תמיד יש סיכונים בחיים, אנחנו לא נמנעים מנסיעות בגלל שיש תאונות. אם היינו מפסיקים ליסוע היינו מונעים הרבה הרוגים בתאונות דרכים, ובכל זאת אנחנו לא נמנעים מנסיעות.
נראה לי שזה הזמן לשחרר קצת את החרדתיות שנכנסה לחיינו ולהתחיל לחיות, במיוחד אם כל המבוגרים במשפחה מחוסנים.
בכל אופן זו הגישה שלי לחיים, משתדלת להיות אופטימית ולא לנהל את חיי מתוך חרדה.
כל מילה.חלונות
הנפש חשובה לא פחות מהגוף!!!
הנפש של מי?אמאשוני
של תינוק בן חודשיים שלא הולך לאירוסין כשיש חתונה עוד שניה?
של ילד בן 3- בגיל שלא מפסיקים להתרוצץ ללא מסיכה ולא ריחוק וללא שמירת מגע?
לשלוח אותו לגן ולצאת איתו לפארק זה שמירה על השגרה, אבל לקחת לאירוע?

שמירה על הנפש חשובה מאוד אבל צריך לשים לב מה באמת שומר על הנפש ומה חשיפה מיותרת שלא באמת תורמת יותר מדי
הנפש של האמא?אורי8
שנאלצת לוותר על אירוע משפחתי ולהישאר בבית.
אם לא חשוב לה לבוא, זה בסוף שיקול שלה.
היא שאלה מה אנחנו היינו עושות, אני הייתי הולכת. כי אני אוהבת מפגשים ואירועים משפחתיים.
אבל זה בסדר גמור שסדרי העדיפויות שלה שונים משלי.
לגמרי מה שאני חושבת מזדהה ןצסכימהראשית גאולה
אני לא מתנגדת לזהירות ואפילו לא לחיסונים
עודדתי את ההורים שלי להתחסן
(אנחנו מחלימים)
אבל אני חושבת שאסור שהדבר היחיד שינהל אותנו בחיים זה פחד
וזה יהיה הערך הכי עליון בכל בחירה והתלבטות
יש עוד דברים בחיים
וכל עוד אפשר לערב את מידת ההשתדלות שלנו
אנו לא צריכים לקחת את כל האחריות הכל רק על עצמינו יש גם בורא לעולם
חרדה לא, זהירות כן.מיקי מאוס
צריך להבין אם זה יותר דומה ללא לעלות על הכביש או יותר דומה ללהסיע פעוט בלי כיסא בטיחות.אני בטוחה שזה סיכון שאת לא לוקחת למרות שגם כאן סטטיסטית אחוז נמוך מהנסיעות נגמרות בתאונה...

נכון שהדברים לא ברורים. לא אמרתי לא לצאת מהבית ואפילו הסתייגתי מפורשות שברור שיהיו מקומות שבוחרים לקחת את הסיכון.

איפה הקו עובר? שאלת השאלות, כל הזמן מגלים דברים חדשים, וגם המציאות משתנה כך שזה משתנה וגם מאוד אינדיבידואלי.

הנקודה החשובה היא שיש פה סיכון וצריך להכיר אותו. ועד לאחרונה לא הבינו בכלל את המשמעות של זה כי לא מיידי (וכנראה גם התגבר בגלל המוטציה הבריטית, לא בטוח) זה לא נחשב אחוז נמוך בשביל כזה תסמונת חריפה. וגם אין אף אחד שיודע מה ההשלכות ארוכות הטווח בכללי של קורונה (סארס זה המחלה הכי דומה. כל מי שחלה בה, והיו כמה אלפים אז בהחלט יש מעקב, פיתח מחלה כרונית בהמשך חייו)

מה עושים כשיש אי וודאות? זה כבר החלטה אישית של ניהול סיכונים.
בעיני- לוקחים את הסיכון המינימלי שחייבים בשביל להמשיך את החיים, להתפרנס, ולתפקד.
בייחוד כשמדובר בעתיד הבריאותי של הילדים הקטנים שלי.
לגיטימי שאת תחליטי אחרת

וכמובן לא דומה אירוסין לחתונה, משפחה שרובה מבוגרים למשפחה שמלאה בילדים קטנים, משפחות מחברה שבה נשמרים מאוד לעומת אזורים שבהם יותר מחפפים בהנחיות ועוד מליון פרמטרים

בעז"ה כמו שזה נראה עוד כמה חודשים יהיה חיסון לילדים. אחרי שיחוסנו וודאי שהמצב יהיה שונה. כמו שלשמחתנו כבר משחררים יותר מול מבוגרים מחוסנים
רק לחדד לגבי שפעתYaelL

בקורונה עוד רב הנסתר על הגלוי אבל בשפעת ידוע שיש אוכלוסיות בסיכון למחלה קשה וזה כולל גם ילדים מתחת לגיל 5 ולכן מומלץ  לחסן את מי שנמצא באוכלוסיות האלה (כולל גם נשים בהריון, אנשים מבוגרים ואנשים עם מחלות כרוניות). ואז גם פחות יש צורך להסתגר.

ממש מסכימה איתך.שבעבוםאחרונה
שמעתי גם הרצאה של פרופ' שלזינגר, זיהומולוג ילדים מומחה, הוא אומר שהקורונה היא מחלה קלה בילדים.
הרבה מהילדים שמאושפזים במחלקות קורונה הם ילדים שבאו לבית חולים בגלל משהוא אחר ( שברים וכדו') וגילו להם גם קורונה.
לגבי הפוסט קורונה, זה באמת תופעה שנמצאת ונבדקת, לא באחוזים גבוהים וזה גם בשליטה.
הילדים שלי עברו את הקורונה בצורה קלה יותר מכל מחלת חורף אחרת, ( והם לקחו את זה קשה יחסית למשפחות אחרות שאני מכירה בהם נדבקו ילדים). אני ובעלי לא נדבקו למרות שלא שמרנו כלל על מרחק או מסיכות בזכות החיסון כנראה...
צודקתמתחדשת11
אני ממש תומכת בהחלטה שלך!ציפיה.
גם אם אתם מחוסנים, עדיף לא להביא את הילדים (כלומר, מישהו כנראה יצטרך להשאר בבית).
נכון, רוב הילדים חולים קל, אם בכלל. אבל כן יש מקרים - לא רבים, עדיין, אבל קיימים - של ילדים שמגיעים לבית חולים עם כל מיני מחלות ריאות אחרי שהיו חולים קל/א-סימפטומטיים.
אני עדיין הייתי נזהרת. באמת שזו מחלה שמפחידה אותי.
לדעתי בחרת נכוןגפן36
פוסט קורונה מסוכנת לילדים
המשפחה מחוסנת?דבורית
המבוגרים, החתן והכלה?
כי זה גם חשש שהילדים לא ידביקו אף אחד
באיזה שבוע סיפרתם על ההריון?אנונימית בהו"ל

מלתבטת כזה מה לעשות..

תלוי למיאיזמרגד1

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

עונהמולהבולה

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

תחילת רביעישיפור
חח וואיואני שר

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה


לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

זהו הייתי כבר בסקירהאנונימית בהו"ל

ואני תוהה מתי לספר


נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

שבוע 16 השבוע פרסמתי לכולםהרמה
גם רואים עלי למרות כל המאמץ שלי להסתיר..
תלוימתיכון ועד מעוןאחרונה

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ריפלוקס סמוי והנקהאן#שרלי

שלום לכולן, אשמח לכמה שאלות

1. תינוקת בת חודש וחצי כנראה עם ריפלוקס סמוי, נותנים תרופה עדיין ללא השפעה מספקת. רציתי לשאול איך מניקים תינוק ככה? היא אוכלת בחוסר נוחות גדול, מתחברת ומתנתקת גם עם הבקבוק, לוקחת שלוק וצורחת.. יוצא שפשוט אני כמעט לא מניקה כי לא פיצחתי את השיטה.. קשה לי לדחוף לה את השד כל פעם לשלוק ושהמאבק הזה קורה בגוף שלי.  ומאוד הייתי רוצה לעבור משאיבות להנקה. (היא יודעת לינוק בסדר, אני נותנת לה עדיין לפעמים לכמה דקות כשהיא רגועה). אשמח מאד לטיפים או אפילו הזדהות, להרגיש נורמלית. נראה לי כאילו כולן סביבי מניקות בסבבה ורק אני מסתבכת..

2. איחור בנטילת סרזט - של שלוש וחצי שעות. לקחתי מיד כשנזכרתי.  את הגלולה הבאה צריך לקחת בשעה הרגילה או בשעה החדשה שנזכרתי?

3. כמה משמעותי שאיבות (או הנקות) בדיוק בזמן כדי למנוע דימומים עם הגלולות?

תודה רבה לכן!!

עונההשם שלי

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.


2. תמשיכי בשעה הרגילה.


3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.


לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

אני רק אזדהה בקשר לקושי בהנקה...מתואמת

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.


בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

תודה רבה על הנירמולאן#שרלי

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

כרגע תשכיבי אותה לישון (וקודם כדי שתעשה גרפס)מתואמת

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

תודה רבהאן#שרלי
ההמלצה היא להניק בתנוחות זקופותאנונימית בהו"ל
נגיד התנוחה הפיזיולוגית

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

האמת שהייתי בייעוץ עם מישהי ממש נחשבת וטובהאן#שרליאחרונה

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מחפשת הרגעות...ליני(:

אני שבוע 6+3... מרגישה שממש נעלמו התסמינים פתאום... עוד לא ראיתי דופק... יש לי תור בשבוע הבא... נעלמו כמעט הבחילות. וירדה לי ממש הרגישות שהייתה בחזה.

ישמצב שבכזא הכל תקין?

אוף

כמובן שיש מצב שהכל טובכורסא ירוקה

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תודה! יש לי רקע בעבר של הפלות... אוף. נתפלל לטוב..ליני(:
מתלבטת אם ללכת להיבדק... 6+3 זה לא גבולי לראות דופק?
ברור זה בא והולך אבל למען השקט הנפשי תבדקיכנרת כנרת
תודה!! תוהה אם זה לא מוקדם מידי להיבדק...ליני(:
יודעת להגיד?
זה קצת גבוליהשם שלי

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.


עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

תודה!ליני(:
זה עדיין מאד מוקדםרוני 1234
אצלי בדכ הבחילות רק מתחילות בשבוע 7-8 אחרי שכבר רואים דופק.
תודה!ליני(:אחרונה
תמיד מתחיל אצלי מוקדם... אבל מבינה שזה לא בהכרח אינדיקציה... אז נחכה בסבלנות.
אשמח לרעיונות איזה מאכלים לתת לתינוקתבכינוי אחר

בת 8 חודשים,

היא אוהבת ביצה,

נתתי לה גם לטעום דג סלמון

וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.

אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.

מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?

כרגע אסור לה מוצרי חלב.

תודה 🙏

קוואקר.מוריה
סתכלי באתר 'המתכוניה'רק טוב!

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

תודה, האמת שהסתכלתיבכינוי אחר
ולא מצאתי לגיל שלה, אם יש לך אפשרות לצלם מסך אשמח. תודה 
את רוצה דווקא לארוחת בוקר?מישהי מאיפשהו

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

אבוקדו/ תפואהמקורית
אבוקדו, טחינה, חביתה עם קצת מיץ של עגבניהראשונית

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים


להחליף ממש ארוחהמדברה כעדן.

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....


טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

פירות מעוכים/ טחונים עם טחינה/ חמאת בוטניםיעל מהדרום

לק"י


חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.


ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.


אני מועכת הכל במזלג.

תודה לכולן על כל הרעיונות!בכינוי אחר
זה ממש משתנה מילד לילדרק טוב=)אחרונה

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

הרגשה אחרי הפלהכמהה ליותר

מאוד התלבטתי אם לשאול ואיך לשאול, אבל ממש בוער בי.

אני רואה פה בפורום, וגם מסביבי, שהפלה היא אירוע מאוד קשה לאישה, שזה דבר שממש מרסק נפשית, שנשים בוכות אחר כך הרבה, במשך תקופה לא מפסיקות לחשוב על האובדן, ושזה ממש קשה להם.

כמו ששיתפתי, ביום ראשון האחרון גילינו שאין דופק, וביום חמישי החרון עברתי גרידה. שבוע 13+3.

כמובן שהיה לי ממש הלם וקשה כהודיעו שאין דופק, אבל לא פרציתי בבכי או משהו כזה , וגם בהמשך חוותי את זה בצורה די קלילה.
וזה לא שלא חיכיתי להריון, חיכיתי מאוד, התרגשתי מאוד, כשראיתי דופק פעם ראשונה, ממש בכיתי. דיברתי אל העובר, תיכננתי כבר שמות אם זה יהיה בן ואם זה יהיה בת, קניתי עגלה חדשה, הייתי ממש בהתרגשות סביב זה.
אבל מרגע שנודע לי שאין דופק, לא נשברתי ולא התרסקתי בשום צורה. בכיתי טיפה, אבל בעיקר הרגשתי אדישות, הרגשתי סוג של תחושה של "הייתי בטוחה שזה יקרה לי, לא באמת מגיע לי עוד תינוק".
אני מרגישה מצויין מבחינה נפשית, אני מרגישה שמחה, אני מאושרת שזכיתי שיש לי כבר שני ילדים. אני ממש מרגישה ומשדרת אושר.

אני לא מבינה אם משהו דפוק בי שאני לא מקבלת את זה כל כך קשה.
אני מרגישה שהמשפחה והחברות שלי, מקבלות את הידיעה הזאת על זה שאני כבר לא בהריון, בצורה הרבה יותר קשה ממני.
כשהודענו לחמי וחמותי, חמי ממש בכה, בדמעות. כאב לי הלב הלב בשבילו, לא הבנתי איך הוא מקבלת את זה יותר קשה ממני.

בעלי לא אומר לי כלום, אבל מתחת לפני השטח, אני מרגישה כאילו הוא מצפה ממני להגיב אחרת ממה שאני מגיבה.
הוא לא מבין למה אני כל כך שמחה, למה כל מי ששואל אותי איך אני מרגישה, אני אומרת לו שהכל בסדר, שאני מרגישה מעולה.

היום החלטתי לחזור לעבוד, אני בסך הכל עובדת מהבית בעבודה מחשבית, לקחתי חופש כבר מיום שני האחרון, והרגשתי שזה די והותר, במיוחד שאני מרגישה מצוין, פיזית ונפשית, 
ובעלי די הזדעזע מההחלטה, הוא לא מבין למה אני לא מנצלת את זה שאמרו לי בבית חולים לקחת 3 ימי חופשת מחלה, בהוא ממש משדר לי כאילו אני אוצה לרצות את כולם ואת העבודה על חשבון עצמי, אבל אני ממש לא מרגישה שזה על חשבוני, כי אני באמת מרגישה מצויין.

תודה למי שקראה עד עכשיו, כתבתי ממש הרבה, ומבולגן, ונראה לי שחזרתי על עצמי עשרות פעמים, ואני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה ממכם 🤷‍♀️
אולי סתם לשמוע מה אתם חושבות. השיחה עם בעלי הבוקר ממש עירערה אותי, ואני תוהה אם משהו בי באמת לא נורמלי שאני רוצה לחזור לעבוד יומיים אחרי גרידה.

אניoo

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה


אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

את נורמלית לגמרידיאן ד.

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

 

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

 

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

את מדהימהרוני 1234

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

אני עברתי הפלהעדינה אבל בשטח
אחרי ציפייה מאוד גדולה טארוכה, ואכן נשברתי מזה ממש. אני מניחה שאם הייתי עוברת הפלה בתקופת פוריות רגילה וללא המתנה, כנראה הייתי עוברת את זה יותר בקלות. כל אחת והסיפור שלה, כל אחת ומבנה הנפש שלה, כל אחת והמצב הרגישי שהיא נמצאת בו לאותה נקודת זמן, אף אחד לא יכול להגיד לאף אחת איך להרגיש בשום מצב. רגש זה רגש. אולי את אופטימית מטבעך, אותי מלאת אמונה, ואולי חזקה, אותי את אחת שנאחזת בדברים הטובים, הכל יכול להיות. ואם את מרגישה טוב, למה להישאר בבית. כל מה שאת מרגישה לגיטימי לגמרי, תרגישי טוב בגוף ובנפש, בשורות טובות תמיד ♥️
נשמע לי ממש תקיןמתיכון ועד מעוןאחרונה

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

יוצאות עם הילדים לנופש?מולהבולה

בעלי ממש לא אוהב את זה....אומר שזה קשוח.אנחנו עם קטנים

ולפני שנתיים יצאנו והילדים היו בחוויה מה זה טובה !!!!!

אשמח לשמוע מכם לאן אתן יוצאות אם כן

לא בתי מלון כי זה סופר יקר

בעבר יצאנו לקמפינגרוני 1234

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

אנחנו פחות, יותר טיולים של יוםשיפור
זה הרבה עבודה, הרבה כסף, הילדים לא תמיד ישנים טוב מחוץ לבית, יותר נוח לי לחזור בסוף יום מעייף איתם למקום המוכר והידוע.
וואי זה סגנון אישיואני שר

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅


אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...


עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.


מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.


וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.


אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

אצלנו היו שנים שכן והיו שנים שלאמתואמתאחרונה

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

הריון עם התקן ודימוםמותקקק

התקן ושני פסים 
 

אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא


 

השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?

דימום בינוני

להתקשר למוקד ולשאול?פילה
חיבוק גדול!!התייעצות הריון
תודה בנותמותקקק
אני בהלם, מרגישה ככ מושפלתמותקקק
מסתבר שהבדיקה היתה מזוייפת, לא שמצי לב שהיה כתוב שזאת "מתיחה חיובית של בדיקת הריון מזוייפת"

ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים


ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה

אמלההה איפה קנית את הבדיקות האלו?פרח חדש

הזמנתי מטמומותקקק
וואי וואיפרח חדש

ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈

מה??? אין גבול לאנשים. חוצפהיעל מהדרום
דווקא לא רואה את זה ככהמותקקק
זכותם למכור דברים כאלה, רק הייתי שמחה אם היו יותר מדגישים את זה שזה בדיחה
האמת שבהתחלה חשבתי שקונים כאילו בדיקה רגילהיעל מהדרום

לק"י


ואז מגלים שזה לא.

ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.

מה??????שלומית.

אני בשוק שדבר כזה קיים

הכי לא מצחיק שיש 

🫂💙 סליחה, בטעות מאנונימיאנונימית בהו"ל
חיבוק גדול על ההרגשה המזעזעת!!מתיכון ועד מעון
אני בשוק. מי ממציא דבר הזוי שכזה?????אמהלה

ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?

כי היה לי איחורמותקקק
ואני אחת כזאת שישר נכנסת לסרטים וחייבת לדעת
חיפוש בגוגל מצא לי כמה אתרים שמוכרים את זה🤦‍♀️יעל מהדרוםאחרונה
לק"י

הזוי להשתמש בזה בתור בדיחה.

😱😱🫂🫂🫂רקאני
וואווו. הלם.באתי מפעם

איזה נס שלא הוצאת את ההתקן!!

חיבוק , איזה חוויה מטלטלת! 

לא דמיינתי - פוסט פריקהשושנושי

טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.

הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.

ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.

הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.

ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.

היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים

פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.

באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.

קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.

וזה הקטע - שאני לא. 

 

רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.

 

מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.

מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.

 

בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה

יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.

בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה. 

לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.

למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?

מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן. 

למה אני תקועה על הזוגיות?

אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?

לא יודעת.

לא סגורה על עצמי.

 

איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.

אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)

בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.

באהבהנפש חיה.

אולי יעניין אותך