"גם לי יש הפתעה בשבילכם! אני עדיין כאן, חיה, נושמת ובועטת!!"

"סינר נחמד, מצורף פתק"

"הנה הם הסריחו את החדר..."

"סליחה? אני באתי למוזיאון! סליחה? מה? אני.. אני לא מבינה!"

"עזרת גברים- יש, עזרת נשים- יש, עזרת תרנגולים- זה לא, למה צריך?!"

"טוביה, אתה בחור טוב ויפה לב!"

"אה לא, למעשה תכננתי לשבת לדגור על הכיסא הזה עד שיבקע ממנו כיסאון קטן!"

"אתה בטח אסי?! בוא אני אכיר בינך לבין עדנה הפרה, אתה לועס בדיוק כמוה!"

"אתה רוצה אולי לשתף את כולנו במה שיש לך לומר עלי?"

והנה זה הפך מדודה שוקית לחגדא... אין ידעתי שזה יקרה...|ידפרצוף|

-"תגיד לי חדגא"

-"לי חדגא"

-"לא התכוונתי שתגיד לי חדגא"

-"אז למי אני אגיד? רק אתה פה!"

-"אוף נו...(או משהו כזה) חדגא אפשר לשאול אותך שאלה?"

-"אפשר גם אפשר"

-"מה אתה עושה כשנתקע לך אוכל בין השיניים?"

-"חדגא לא מבין"

-"כשאתה מסיים לאכול, ונשאר לך אוכל בין השיניים"

-"אהההה, הבנתי איפה הטעות שלך... אני אף פעם לא מסיים לאכול!"

-"אוף איתך חדגא"

-"אני לא מבין על מה הפניקה! לפחות עוד לא הביאו את התירס מאמריקה.."

-"חדגא אני שונא(!) שאתה ממציא מילים בשביל החרוז!! שונאא!!!"

-"חאאאדגא לא ממציא! אואו נואו נואו, חדגא רק מקדים את זמנו...(לא זוכרת מה הוא מקשקש שם)"

-"כן כן שמענו, חדגא והזמן... אוף!"

אההה זאת היתה פריקה... זה העיק עלי כבר הרבה זמן והייתי חייבת להוציא את זה...

"חדגא צייר שמש..חחח שמש עגולה, ויפה וחמימהה"

-"אני יודע הכל! הכללל אני יודע, שאל אותי איך קוראים לי?"

-"איך קוראים לך?"

-"חאאאדגא חחחח שאל עוד משהו!"

-"אני אשאל את פרץ..."

"רגעע שכחתי משהו! אמממ שכחתי מה שכחתי..."

"שומרים? היו שניים כן שניים. לאאאאא היו ארבע! בעצם שנים.  בעצם ארבע. שניים שהם ארבע בפנים, ושניים שהם ארבע חחח"

ועכשיו, שירים!!

"בדד... במשעול של התיש

בדד...

 בלי תפקיד ללא כלוםםםם

בדד...

כמה טוב לו

לדג

שכלל לא

מודאג

כי ראשו מלא כלוםםםםםם

בדדדדדדדדדדדד"

"כן זהו חדגא!

הגדי עם המההההה

קולו עוד עולההההה

קולו לא נדםםם

כן זהו חדגא

הגדי עם המההההה

קולו ימלאאאא

את כל העולםםם

טהטהטהטהטהטה

טהטהטהטהטהטה

טההההההה

טההההההה"

"יוחנן הקטן

רק לומד הוא כל הזמן

לשיעורים הוא חורש

לא ולא ולא!"

"שה וגדי, גדי ושה

יחדיו יצאו אל השדה

יצאו יחדיו למעיין

יצאו לשתות מאאאאים

אחד לבן שני שחרחר

תלתלי אזניים

פעמונים מצלצלים

על צווארתיים

אל המעיין יצאו ___

אל המעיין רצו עדרים..."

וזה נמשך עוד אבל אני לא זוכרת וגם בטח יש לי פול טעויות

ועכשיו סתם שירים מהערוץ:

"סבתא סימה, סבתא סימה

את הסבתא הכי מקסימה

תמיד את יודעת את הכל

והכי כיף לבוא אליך לאכול

היום יש לך יום הולדת,

את כבר בת  שמונים

רצינו לומר מזל טוב,

מהנכדים והנינים

שולחים לך חיבוקים

ואלף נשיקות

שתזכי להרבה שנים

טובות ומתוקות!

שתזכי להרבה שנים

טובות ומתוקות!"

"סבתא יפה סבתא יפה

ספרי לנו על חיפה!

בתא יפה סבתא יפה

ספרי לנו על חיפההההההההה!"

"סבתא חביבה

את כזאת מגניבה

אין כמוך בכל הסביבה!

אלופת העוגיות

מחלקת סוכריות

כל הנכדים אוהבים אותך נורא!"

"סבתא יקרה

סבתא קציצה

אותך תמיד נאהב ונעריצה"

"פולקע חבר יקר!

רצינו לבקש סליחה

אנו יודעים שאתה כועס

ויש לך סיבה

במקום לעזור

האכלנו אותך מרור

עם מילים מייאשות

שכלל לא מלמדות (או משהו כזה)"

"שניים יחד הרבה יותר טובים

שניים יחד הרבה יותר טובים

שניים יחד הרבה יותר טובים

כמו שאמרו חכמים!"

"שוקוקיד, זה רגע מתוקק

שוקוקיד לא צריך לחשוב!

קייץ חורף סתיו אביב

אין שום דבר אחר!

שוקוקיד אין מה לוותר(?)"

זהו בעז"ה נגמר לי... עד הפעם הבאה...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך