אתם מדברים על זה? מה דעתו בעניין?

אומר לך את האמת, גם לנו פעם היו המון ויכוחים ומריבות על זה. עד כדי כך שהרגשתי שממש כל פעם שהוא מדבר עם אמא שלו הוא מוצא דברים להתעצבן עליהם בבית. עברנו תהליך והיום אנחנו במקום אחר לגמרי, היום גם הוא מרגיש צורך לשים גבולות זה רק קשה לו. לפעמים הוא אפילו מבקש שאני אכתוב בשמו כי הוא לא מצליח...

אובייקטיבית, פעם בשבוע זה ממש המון. לדעתי לפחות. אולי הזמן גם לחשוב כמה קרוב רוצים לגור אליהם, כי זה נגזר אחד מהשני.

זה באמת באמת סיטואציה לא קלה שלוקחת המון כוחות

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

ואני כבר קראתי את השרשור ההוא בזמן אמת, אז כבר בזבזתי את השעה הזאת 😅

התיישבתי בספה ולא זזתי

אפשר לעשות עוד אחד כזה. !!!!!!!!!!!!

בשליש שלישי קורה לי הרבה..

תשתי הרבה מים ותהיי במנוחה

אני לא מיובשת ודווקא היה יום בנחת

טוב נחיה ונראה

הלכתי להיבדק וראו פעילות רחמית

אמרו לשתות הרבה ולנוח

לא היתה פתיחה או משהו

אני לא מתרגשת מזה

פשוט מנסה לשתות כמה שיותר

ציר אמיתי מאוד כואב, אלו זו סתם הכנה

לק"י

וזה גם עניין אישי וכוח סבל.

אני ממש מרגיז אותי כזה כשאומרים לאישה בהריון כשיהיו לך צירים תדעי

כן ברור

השאלה היא לא על לידה פעילה דודה, אלה על ההתחלה…

לכולנו ברור שכנראה לא אלד בבית

אבל אם אני רוצה אפידורל אני לא רוצה להגיע בפתיחה תשע…

(לידה קודמת בפתיחה מלאה חשבתי שאני בפתיחה שלוש כי התקדם מהר… לא חשבתי לבקש עוד בדיקה, חשבתי שככה זה…)

אצלי הברקסטונים בכלל לא מורגשים

רק הבטן נהיית קשה

אבל זה לא מפריע לי לדבר ללכת , זה בלי שום כאב.

בצירים שמקדמים פתיחה יש הרגשה כאילו הגוף נשאב לתוך הציר, גם באלו של השלב החטטני, לפני פתיחה 3.

ויש כאב חד משמעית בצירים מקדמי לידה ולא מדומים. אבל ז כמובן רק אצלי

גפ עם הפיטוצין בהתחלה אמרתי לבעלי זה צירים? זה לא? זה התקשות? מה שלומנו?

יש לבעלי היום משהו חשוב מארבע עד חמש

אז אני אמרתי לריבוש"ע שהיום אפשר להתחיל צירים בארבע

ככה אעביר שעה עד שיסיים, גם אדע שזה משו, הוא יבוא נשים את האפרוחיות לישון עם חיבוק ונצא

נשמע לי תכנית מעולה

קאט ל

עוד שבועיים וחצי אני לוויתן 😂😭

בעזרת ה'

ממש לא מזמן

מתחילת תשיעי היו לי צירים קטנים, התקשויות של הבטן + כאב קטן בזמן התקשות.

אבל זה לא היה סדיר

הרופאה בבדיקה בתחילת תשיעי ידעה להגיד שכבר יש צירים (לא מוניטור או משהו, רק הרכישה את הבטן), אבל בגלל שזה לא היה סדיר זה לא היה כל כך משנה

ופשוט באיזשהו שלב זה הפך להיות סדיר, כל ציר התארך ולא היה רק כמה שניות, וכשניסיתי לא הצלחתי לישון איתם וגם כשנרדמתי התעוררתי.

אז אלו היו הסימנים בשבילי לדעת שעכשיו זה באמת מוביל ללידה בקרוב ולא רק הכנה כללית של הגוף.

אז אם זה חוזר שוב, הייתי מתחילה מלבדוק כמה זמן אורך כל ציר וכמה זמן יש בין ציר לציר. זה נראה לי נותן מדד די אמין

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

מה שכן היום הוא מאוהב בנסיעות.

ובחזרה מהגן זה מה שמרגיע אותו ונכנסים לבית בנחת.

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

למפרע הבנתי פה מהפורום שיכול להיות שזה קשור לדלקות אוזניים... ובאמת לבת שלי היה הרבה דלקות אוזניים

מלא זמן נמנעתי מלנסוע כי זה היה מזעזע אבל אני חושבת שאחרי כמה חודשים היה שיפור משמעותי. לדעתי עד גיל חצי שנה עבר לגמרי.