הילדים לא במסגרות.
התקשרתי לבעלי לפני שלוש שעות והתחננתי שהוא יחזור הביתה. בחיים לא עשיתי את זה.
הוא אמר לי שהוא ממש ישתדל, אבל אמר שייקח לו לפחות שעתיים עד שיצליח לסגור הכל בעבודה ולבוא.
שלוש שעות אחרי שדיברנו, הוא רק יצא.
הילדים בהתחלה שיחקו יפה, אבל כמה הם יכולים להעסיק את עצמם, עכשיו הם פשוט הולכים מכות הורסים את הבית!
בעבודה שלו הם צוות של כמה בכירים ולפי הסיפורים שלו, הוא הראש הגדול שם. יש כאלה שהרבה יותר מקטינים ראש.
למה הוא לא יכול להיות כמוהם לפעמים??? אני מתחננת שיבוא, אז שפשוט יעזוב את הכל ויילך!!! הוא כמעט תמיד זה שמגיע ראשון ויוצא אחרון. הוא כ"כ מסור לעבודה שלו, יש לו חוש אמת וצדק אדירים. אבל לפעמים אני מרגישה שאני נפגעת מזה.
דיברנו על זה המון. אני יודעת שהמשפחה שלנו במקום הראשון אצלו. אבל לפעמים יש עננים כבדים שמסתרים לי את הידיעה הזו.
עכשיו כל הילדים בוכים. הולכים מכות. אני שוכבת על הספה ואפילו אין לי כוח לצרוח עליהם.
אני יודעת שהוא כבר יצא, אבל עם הפקקים שיש עכשיו, ייקחו לו זמן עד שהוא יבוא.
אוף אני מרגישה שאני כועסת עליו ומאוכזבת.
ובמיוחד שאניו יודעת שהוא עשה מאמצים לצאת מוקדם (בד"כ הוא יוצא רק בסביבות 18) אבל זה לא מספיק. הייתי צריכה שהוא יהיה בבית לפני שלוש שעות.
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות