אין לי משהו חכם במיוחד להגיב, אבל אני גם לא יכול שלא.
אני מזדהה עם מה שכתבת, והמשפט האחרון שלך כל כך קולע לנקודה הרגישה הזאת.
אז... למה באמת? ...במשפט אחד - "קיצוניות משאירה רושם".
מה אפשר לעשות עם זה? – מותר ונכון לשאול שאלות קשות, מותר להיות מתוסכל, מותר לכעוס, לפרוק,
אבל בסופו של דבר – לא להטריד את עצמנו ב"למה", מה שצריך להנחות אותנו הוא ה"איך" –
לפעמים ההתעסקות עם הסיבות – למה דווקא אני? למה הגעתי למצב הזה? למה אני כזה חלש? – היא מיותרת ומכבידה עלינו.
כמו שאתה כותב, אנחנו מתמקדים ב- ... איך אני שורד? – ויותר מזה, - איך אני *חי*?
זה בהכרח כולל את כל השאלות המעצבנות שללא ספק שאלת את עצמך אלף פעם, וסביר להניח שגם נחלת מהן אכזבות, אבל אל תעבור עליהן כלאחר יד, תמשיך לשאול את עצמך כל פעם מחדש -
איך אני עוזר לעצמי? איך מקיף את עצמי באנשים שאכפת להם? איך אני גורם לאנשים שכבר נמצאים בסביבה (משפחה?) שיהיה אכפת להם ממני? איך אני פחות ביקורתי כלפי עצמי? איך אני ממשיך להילחם על החיים הטובים שמגיעים לי? איך אני לא מתייאש? איך אני מקבל נקודות מבט חדשות על השאלות האלה?
תמשיך להתייעץ עם אנשים שאתה סומך עליהם. גם אם סתם כדי לדבר עם עצמך דרך השיחה איתם.

- אתה לא לבד!!
לא משנה עם מה אתה מתמודד, קח נשימה עמוקה – זאת מערכה לטווח הארוך. יש אנשים שעבורם דיכאון ותחושות קשות, הן חלק מההתבגרות. יש כאלה שילמדו להתמודד איתו כל החיים.
הנקודה היא – לא רק שאפשר – לא רק שכדאי – זה הכרחי ומחוייב המציאות. (- לא רק לאנשים שבוחרים בחיים, אלא גם לאובדניים.)

"איך זה ש..." - במשמעות קרובה ל- למה. כמו how come באנגלית

אני חושב שהרעיון שניסיתי להעביר מובן (גם בלי פילפולס).

ושאר התגובה שלך זה מתאימה יפה למה שכתבתי...

;)

אם אתה עדיין עסוק בפילפולים לא הבנת את העיקר. התגובה שלי אמרה, לא שהתייחס לא נכון, אלא שלשאלות האלה אין תשובה מספקת. חשוב ונכון להעלות אותם. אבל אי אפשר להישאר שם. 

אני מבין... באמת בעז"ה שאני אזכה

שירצה את חברו

אלא המגמה של השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו.

כנראה שדווקא הניסוח של התגובה שלי מבלבל אתכם פה

אנשים מהממים

למה לא היום

מה שבטח יבוא

כבר מחר

זה כנראה אנשים שמאחלים את זה

יודעים שיבוא מחר אז מתחילים כבר מהיום

כשרוקפור שרים את זה זה עוד טוב

אפשר למשוך את שבת גם לראשון

להאריך את הסוף

שעון קיץ

מי בנוי לחזור הביתה מהעבודה כשעוד אור אמצע היום

גבר צריך לעבוד במכרות מהזריחה

לחזור מאובק הביתה בשקיעה

דמדומים

האישה מחכה לו

מכינה לו משהו לאכול

הוא נוהם משהו לא ברור

מעשן קצת

נזרק לישון לפני עוד יום שילך לפרנס את כולם בעבודה קשה

מסוכנת

מכרות היהלומים במיר

זה לא סתם מסוכן זה חור שחור שלא טסים מעליו

מי שמתקרב מציץ ונפגע

חושך סיבירי קפוא במינוס 40

עולמות האסוציאציה כאן מרתקים

הייתי מגלה את העולם הזה

עולם חדש

עולם חדש צריך להיכנס אליו בתשוקה

גילוי

לצעוד עליו יחף

לעבור בתוכו

לחקור ולחשוף הכל

לבוא למקור המים ולשתות ממנו הכל

לטעום את מה שיש להציע

זה לא ענין של יפה או טעים זה הרבה מעבר

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not

Why am I so hard on myself about it

I hate how much I enjoy it 

I feel like shit

I want to run away to the beach

I want to sleep forever

I don't know

.Fuck

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

אמן