עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך י"ח בניסן תשפ"א 08:11
היא הצליחה במטרותיה
בחסידות היום ממש לא קיימים (לכל הפחות בזרמיה המרכזיים) תופעות רדיקליות מהסוג שהוזכר. וברובה גם לא באופן בלתי רדיקלי.
גם החסידות שנכנסה לצה"ד - ברובה מבוקרת - אין "התבטלות" לבשר ודם כלשהוא, אין ילדודס המשמשים בהנהגה, וכו'.
זה לא אומר שהכל מושלם, אבל באופן כללי - ברוב המקרים זה לא המצב שממנו רעשו ופחדו.
כמובן יש גם את הנקודה הנוספת - השפעתה המוצלחת של החסידות: ענייני העבודה שבלב וכו' מאוד נכנסו לכלל ישראל בעקבותיה, ויש לזה גם השפעה בנושא.
צריך גם להוסיף את זה שלא לנצח ניתן לפעול במריבה, בשלב מסויים התקבעו הצדדים ואין הרבה שיעברו צד - שבשבילם צריך עדיין לנהל מאבק, מי שבודק וחוקר יודע מה הביקורת שקיימת בכל צד כלפי צד אחר. וקיימת. וזהו זה, זה שאין היום חרמות ורדיפות לא אומר שעיקר ההתנגדות בטלה.
בהערת אגב, במקרים מסויימים כשכן יש תנודה משמעותית שיש מי שחושש ממנה - הוא אכן יפעל כנגדה בתוקף. הדוגמה הכי מוכרת לזה זו מלחמתו של הגראמ"מ שך בחב"ד. (לא שאני מסכים עם כל דבר שהוא חשב ועשה בנושא, אבל העיקרון הוא - שלדעתו כן היתה כאן הקצנה מסוכנת. והוא נזעק לבלום אותה ככל שביכלתו)