#16103 כועסת ומפחדת. אני מגיעה ממשפחה חרדלניקית, עדיין דתייה אבל פחות מהם. אני היחידה מהמשפחה שלא מתנגדת לחיסונים. היתר נעים בין סקפטיות ללהפיץ פייק ניוז בקטע אידיאולוגי. ברגע שהתחילו לדבר על חיסונים הודעתי להם שאתחסן והפכתי לבדיחה של המשפחה. פתאום קיבלתי טלפונים מדודות שלא שמעתי מהן עשור שביקשו ממני "לכבד את ההורים" ולא לעשות את זה. בקצת שבאתי לשבת האווירה תמיד הייתה לא נעימה וקישרו בין ההתרחקות מהדת לבחירה להתחסן.
תמיד היינו משפחה שמארחת וגם בתקופה הזאת זה כמעט ולא נפסק. גם זה היה משהו שהתווכחנו עלינו הרבה כי רצו שאבוא ואני לא רציתי. הסכמתי לבוא לארוחות שבת מדי פעם, אבל רק עם המשפחה המצומצמת.
יומיים אחרי שהתחסנתי חיסון ראשון (קצת כאבים ביד למי ששאל) הגעתי לסעודת פורים אחרי שהבטיחו לי שזו רק המשפחה המצומצמת. רק אחרי כניסת שבת כשאין לי שום דרך לחזור הביתה גיליתי שחוץ ממני ומהמשפחה המצומצמת מגיעים להתארח גם 15 בני דודים עם הילדים. כעסתי מאוד, אבל לא באמת היה לי מה לעשות ולא רציתי להרוס את האווירה ולמשוך עוד אש לכיווני, כבר ככה הייתי מרכז הערב ולא בקטע טוב.
למחרת אמא סיפרה לי בחצי צחוק על זה שאחד מהבנידודים שבאו היה אמור להיות בבידוד. שאלתי אותה אם היא ידעה לגבי זה לפני שבאתי והיא הכחישה, ורק אמרה שהיא לא מבינה למה אני מתעצבנת, הרי כבר התחסנתי ואם זה כזה חיסון טוב אני לא אדבק. ניסיתי להסביר לה שזה רק חיסון ראשון ועברו יומיים אבל זה לא עזר ובסוף השיחה עוד מצאתי את עצמי מתנצלת, לא ברור על מה.
מאז עברו שבועיים וחצי. אמא שלי מאושפזת, אבא שלי חולה ומשתגע כי הוא רוצה להיות איתה ולא יכול. אחותי ובעלה גמורים במיטה עם חום שלא יורד, שתיים מהבנות שלהם חולות, אחי מסרב להיבדק אבל סובל מסימפטומים דומים אז אני מניחה שגם הוא חולה, לא יודעת מה הולך עם הבני דודים חוץ מאחת שבהריון ובטיפול נמרץ. אני מרגישה לא משהו אבל במצב טיפה פחות גרוע מהיתר. למזלי דאגתי ללכת להתבודד בדירת נופש של חברים ולא לחזור הביתה כי חבר שלי מדוכא חיסונית ואם היה קורה לו משהו באמת הייתי משתגעת.
בווטסאפ המשפחתי המורחב יש כרגע בעיקר בקשות לתפילות ו-וויכוחים על האם ללכת להיבדק או לא. השיא היה איזה ויכוח בין שתי דודות שראיתי הבוקר, אחת מהן טוענת שהיא שמעה שהיו מחוסנים במפגש ו"הגיוני שהם אלו שהדביקו" כי החומרים שהזריקו להם גורמים למוטציות מדבקות להתפתח ולעבור הלאה או איזה שקר בסגנון. זה שבר אותי סופית. יצאתי מהקבוצה.
מרגישה שפשוט אין לי שום דיבור עם המשפחה שלי. מפחדת ופגועה וכל כך לבד. עצות???
תמיד היינו משפחה שמארחת וגם בתקופה הזאת זה כמעט ולא נפסק. גם זה היה משהו שהתווכחנו עלינו הרבה כי רצו שאבוא ואני לא רציתי. הסכמתי לבוא לארוחות שבת מדי פעם, אבל רק עם המשפחה המצומצמת.
יומיים אחרי שהתחסנתי חיסון ראשון (קצת כאבים ביד למי ששאל) הגעתי לסעודת פורים אחרי שהבטיחו לי שזו רק המשפחה המצומצמת. רק אחרי כניסת שבת כשאין לי שום דרך לחזור הביתה גיליתי שחוץ ממני ומהמשפחה המצומצמת מגיעים להתארח גם 15 בני דודים עם הילדים. כעסתי מאוד, אבל לא באמת היה לי מה לעשות ולא רציתי להרוס את האווירה ולמשוך עוד אש לכיווני, כבר ככה הייתי מרכז הערב ולא בקטע טוב.
למחרת אמא סיפרה לי בחצי צחוק על זה שאחד מהבנידודים שבאו היה אמור להיות בבידוד. שאלתי אותה אם היא ידעה לגבי זה לפני שבאתי והיא הכחישה, ורק אמרה שהיא לא מבינה למה אני מתעצבנת, הרי כבר התחסנתי ואם זה כזה חיסון טוב אני לא אדבק. ניסיתי להסביר לה שזה רק חיסון ראשון ועברו יומיים אבל זה לא עזר ובסוף השיחה עוד מצאתי את עצמי מתנצלת, לא ברור על מה.
מאז עברו שבועיים וחצי. אמא שלי מאושפזת, אבא שלי חולה ומשתגע כי הוא רוצה להיות איתה ולא יכול. אחותי ובעלה גמורים במיטה עם חום שלא יורד, שתיים מהבנות שלהם חולות, אחי מסרב להיבדק אבל סובל מסימפטומים דומים אז אני מניחה שגם הוא חולה, לא יודעת מה הולך עם הבני דודים חוץ מאחת שבהריון ובטיפול נמרץ. אני מרגישה לא משהו אבל במצב טיפה פחות גרוע מהיתר. למזלי דאגתי ללכת להתבודד בדירת נופש של חברים ולא לחזור הביתה כי חבר שלי מדוכא חיסונית ואם היה קורה לו משהו באמת הייתי משתגעת.
בווטסאפ המשפחתי המורחב יש כרגע בעיקר בקשות לתפילות ו-וויכוחים על האם ללכת להיבדק או לא. השיא היה איזה ויכוח בין שתי דודות שראיתי הבוקר, אחת מהן טוענת שהיא שמעה שהיו מחוסנים במפגש ו"הגיוני שהם אלו שהדביקו" כי החומרים שהזריקו להם גורמים למוטציות מדבקות להתפתח ולעבור הלאה או איזה שקר בסגנון. זה שבר אותי סופית. יצאתי מהקבוצה.
מרגישה שפשוט אין לי שום דיבור עם המשפחה שלי. מפחדת ופגועה וכל כך לבד. עצות???
