לשקר אין רגליים וגם לסודות. בסוף מישהו יפלוט שפנית לרב/רווחה/וכו' וזה יהיה עוד פחות נעים.
אני גרמתי להורים שלי ללכת לטיפול (שעזר) בלי לפנות לאף אחד, כולל אותם. הם פשוט הבינו שהם פוגעים בילדים.
אבל כל מקרה לגופו.
אז לשאלותיך:
1. תלוי במקרה, כפי שראית, אני פתרתי בלי איש חיצוני.
2. ככלל אצבע, הייתי מתיעץ עם רב שקרוב אליך אישית (ולאו דוקא להורים) כדי שיעזור לך לנתח את ה קרה לגופו, כי הרי אמרתי לך שזה נתון כל מקרה לגופו. אמנם יתכן שחשוב שזה יהיה רב שמבין בתחום המשפחה, כמו שאם חולים הולכים לרופא ולא לרב. ושוב, מקרה לגופו, הרי ברור שב"בית חם" (שנשלפים סכינים ונטענים אקדחים) צריך להתקשר למשטרה. למשל.
3. כל עוד אתה רק מתיעץ עם רב שקרוב אליך ולא אל ההורים, אין סיבה שתספר להורים. זה הכי נורמלי בעולם שילד משתף מבוגר על זה שההורים שלו קצת רבים, אז אין סיבה לחשוש. אבל אם אתה מחליט לפנות מעבר, אז הייתי מתחיל בפניה להורים (אם קשה, אז בכתב). "אבא ואמא, כך וכך לא נעים לנו, רציתי לפנות למישהו חיצוני ולא הרגשתי בנוח לעשות מאחורי הגב שלכם. זה משהו שעוד מתבשל בי וכנראה אעשה אותו בימים הקרובים, אבל בכל זאת כתבתי לכם, כי אולי אני מגזים ואולי אפשר גם אחרת, אז רק שתדעו שאתם האבא ואמא הכי טובים בעולם ואני דוקא כן מאמין בכם, אוהב, גרשון".
4. לא קושיה. יש פתרונות. ובטח שהילדים אינם צריכים להפגע.
5. אם ההורים שלך יתגרשו, לצערינו, אז זה לא אשמתך. אל תיקח אחריות על מעשים של אחרים. אתה רק תהיה הגורם שיגרום להורים שלך לחשוב על פתרון. אם הם יקבלו החלטה שגויה, אז לא עברת על "לפני עיוור".
ומעבר לשאלות, מריבות על כסף אין מקורן תמיד בכסף. הם יכולות להיות בגלל בעיות תקשורת או גאוה או לא יודע מה. אבל אלה בדרך כלל דברים שאפשר לפתור אם רק רוצים. רק במקרים נדירים יש תראומות או מחלחות נפש ודברים שמצריכים גירושין. אז תתעודד (אם כי רבים המקרים שאין נכונות לטפל).
ולגבי האחים. יכול להיות שאפשר לעזור להם גם בתוך העולם הנוכחי שהם חיים בו.
שמור על קשר. (מוחל לך על הצורך להיות מנומס אם לא בא לך)