וצעקנו ובכינו
כמו שלא נצחק
עוד לעולם
ורצינו
ונגענו
ושתקנו
ופחדנו
שם
אל מול הים
והשקט הזה
היה גדול
עלי
עלייך
עלינו
אז רק בהינו
רק נסוגנו
ולא אמרנו
את שרצינו
וזה לא אני
וזה לא את
זה הרבה יותר גדול
ממה שהיינו
מהאופק החיוור
שגילה לנו עתה
שמעולם בעצם
עוד לא חיינו
ומחול השתיקות
רק התחיל לחולל
את אינספור הסודות
עוד חשב למלל
כל טיפת אושר
כל דמיון חרישי
כמו עינים דומעות
או צחוק אצילי
רק להמשיך הלאה
רק לשכוח, רק לדהור
אל חושך זורח
שבוער כמו חזיון
שיכור מחולל
הזייה קודחת
בקבוק ריק אחד
מול שחר שצורח
השדים עוד חוזרים
גם בלילה, גם ביום
הם שבים ולוחשים
על הדי שיברון
ומחול הצללים
עוד מוסיף לחולל
את אחרון רסיסיו
עוד נוצר וזוכר
ואולי יום יבוא
לא אחפון את גופי
הנושא צלקות
האוגר את בכיי
רק הרים מבטי
רק אשא את עיני
למול שמש שוקעת
למולך-
נשמת חיי...
6/2/21
22:24

)