כל דבר שכתוב בתורה שהוא לא נכון, בהכרח יש דרך להבין אותו, אחרת התורה לא הייתה מתייחסת לנושא. אם התורה אומרת שצריך להיזהר מנטיות הפוכות, בהכרח שיש מושג כזה מבחינה פסיכולוגית, כלומר מושג אמיתי שהוא חלק ממערכת נטיות אופציונליות טבעיות בנפש האדם, כשהתורה מגדירה את זה כלאו, היא אומרת שזו נטייה שהיחס העיקרי למושג הזה התורה מלמדת שיהיה יחס שולל ולא מכשיר, אם התורה אומרת שזה תועבה, זה אומר שהתורה רואה את זה כנטייה שעצם קיומה ראוי שיהיה עמום ככל האפשר, עד כדי אי נחת גלויה.
אם אומרים שעבודה זרה זה תועבה - והתורה לא אומרת את זה, התורה אומרת את זה רק על חוקות הגויים הפסולות, אם זה הקרבה למולך, או בזמן הרומאים הגלדיאטורים ודומיהם, לגבי עבודה זרה התורה בעיקר מצווה להימנע מפסלים (ולפסלים מוערצים היא ממליצה להתייחס אליהם בתכלית הזלזול "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו") - כלומר ממחשבה שהלימוד הרוחני תלוי ב"דבר" אחד כזה או אחר שמופיע לפנינו. הלימוד הרוחני הוא עמוק, נמצא בכל וסובב הכל, ולית אתר פנוי מיניה. שלילת רצינוליות טבעית, כמו אתאיזם בדורנו, שלילת הדבר הזה בשם הרוחניות, זה היפך כוונת התורה, ולמעשה מי שחושב שהלימוד העמוק תלוי בשלילת כל כוח אחר חוץ מ"האמונה הראשית", מי שחושב שהעיקר הוא לשלול כל כוח אחר, למעשה מעיד על עצמו שאיננו רוצה להאמין ב"אמונה הראשית" בצורתה, מלבד על ידי הוכחות - במקום "פסלים" שהוא עובד להם, מכל "פסל " הוא יוצר "מלאך שיפסול את הפסל", ואת ה"מלאך הפוסל" הזה הוא יעבוד. הוא בעצם משתדל שיהיו לו כמה שיותר אלילים למליצים בינו ובין הקדוש ברוך הוא, כי לעבוד את ה' בעיניו זו לא אופציה.