פשוט תתחילי לדבר למרות הבושה עד שכבר לא תתביישי

וואי נשמע שיא המתסכל... אולי תנסי במשפחה לדבר אחד על אחד ואז הדומיננטיות של אחים שלך לא תהיה רלוונטית

ובאמת אנשים אוהבים לדבר ופחות להקשיב... אבל לדעתי העובדה שאנשים אנוכיים ולא מבינים שאחרים בדיוק כמותם ולדעת לאזן את זה לטובת כל הצדדים, לא אמורה לגרום לך לשתוק כל הזמן. אם יש לך משהו שאת רוצה לספר, תשאלי את עצמך אם היו מספרים לך את זה, היית מתעניינת? לפי זה תספרי. ואל תשימי על השני שכל הזמן עובד לדבר על עצמו. תני לו לדבר על עצמו, אבל אל תהפכי את זה למונולוג. חברות היא הדדית.

בבית אני מדברת כזה אבל לא הרבה במיוחד שכול המשפחה בבית!!!

ואני ממש אוהבת את המשפחה שלי!!! כי אני יודעת שלבד עין בעין הם מקשיבים!!! 

וגם בחברות אני שיא! (לא בקטע גאווה... מצטערת...)

אבל קיצר לקח לי זמן לקבל את זה 

אבל עברתי את זה וזהו ועכשיו אני שמחה!!

קיצר מקווה שביכלל עזר לך ... לא נראלי אבל ניסיתי...

וכן פעם ניסיתי לא להיות שקטה ואז זה לא הצליח...והיום שאני מבינה כן זה אני!

איכשהו יצא לא יודעת איך שאני פוחת שקטה מפעם...קיצר מוזר

היא שזו דווקא תכונה נפלאה! אגב, הרבה דברים בעולם שבמבט שטחי נראים לא קוליים ולא כל כך טובים, כשמסתכלים טוב ומחפשים את האמת מגלים שדווקא בהם יש אינסופיות...

כמו השתיקה. 

נכון, אם לוקחים את השתיקה כגזרית גורל ואיזה באסה היא באמת לא נראית כ"כ אינסופית.. אבל אם זו שתיקה של שלווה פנימית וחוסר תלות בחיצוני, בכבוד המדומה וה"קוליות"- אז את מתחברת לעצמך ואת לא צריכה אף אחד. חס ושלום! אין הכוונה שלא תהיי מסמר הערב, אבל האמת היא שרק על ידי שלא מתעקשים להיות הכי מוצלחים דווקא, אלא מוכנים להסתפק במועט שה' חנן אותנו ומקבלים את החסרון בשמחה, רק על ידי כך מצליחים. (ישנם דרכים אחרות, אבל זה סוג של דמיון).

אבל איך הופכים את השתיקה לתכונה ככ נפלאה כמו שתיארתי?

קובעים זמן מסוים ביום להיות לבד. דבר ראשון עם עצמך, ומתוך כך עם ה'. אם מתעקשים ומתמידים זה מביא שלווה פנימית אדירה. מנסיון. (כמובן יש לי עוד מה להשתפר אבל אין ספק שמאז שהתחלתי התקדמתי...)

בהצלחה

בטח! יש לי מלא תכונות מעצבנות.

וסתם כמשוב למה שכתבת... לא יודעת מה לומר... אבל בסך הכל זו לא תכונה כזו רעה, יש לזה גם הרבה צדדים טובים, אולי תנסי לאט לאט - לדבר בהתחלה בארבע עיניים או להשחיל הערות קטנות...

כן מהרבה תכונות...

אבל דווקא עם השתיקה שלי למדתי להסתדר והיום אני ממש אוהבת את זה! אני חושבת שאם תתייחסי לשתיקה שלך ביותר נינוחות ורוגע בלי להיות לחוצה מזה, יהיה לך הרבה יותר קל וכיף!! פעם כל פעם כשהיינו כל הכיתה נגיד יחד, הייתי בלחץ מזה קצת כי לא דיברתי ולא מצאתי את עצמי בכלל, ברגע שלמדתי להתייחס לשתיקה כאל דבר טוב ולא כאיל בררת מחדל כי..אין לי שום דבר לומר, נהיה לי הרבה יותר קל! אני יושבת בשקט, ונהנית מזה, ומצד שני כשיש לי מה לומר הרבה יותר קל לי לומר אותו..

תשמעי, פעם הייתי אחד באמצע כזה, לא הייתי מהאלה העיקריים והמורגשים בדיבורים, לפעמים הייתי מתערב בדברים שממש הפריעו לי או שלא הסכמתי איתם, ואם ראיתי שמישהו אחר מנהל ויכוח והוא בעמדה שלי ומייצג אותה טוב, השארתי אותו להתווכח, אבל רוב הפעמים הייתי שותק אלא אם כן היו פונים אליי לשמוע את עמדתי(וזה קרה לא פעם ולא פעמיים).
לא זוכר באיזה שלב זה היה, אבל מתישהו פתאום התחלתי לתפוס עמדות ונגיד במשפחה שלי לא הייתי מתערב בויכוחים של המבוגרים, הייתי בעיקר מתעניין ומקשיב, ועכשיו אני עמדה נוכחת מאוד ותופס עמדה והכל. נראה לי שפשוט עד השלב הזה הייתי בשתיקה, שמעתי, האזנתי, הקשבתי, למדתי, הפנמתי ואחרי שהיו לי עמדות מבוססות יחסית ודעות מגובשות, הרשיתי לעצמי לתפוס עמדות... לפני כן פשוט הרגשתי שאין לי מספיק ביסוס לתפוס עמדה וזה סתם יהיה כי הימרתי או כי הרגשתי שזה יותר נכון, אבל זה לא היה שכלי אלא סברה שבאה מהרגש, ואת זה אני לא אוהב.
בויכוחים או דיונים בכיתה, אני עדיין באמצע, משום ששם בדרך כלל גם אנשים אומרים את עמדתי ואין צורך שאני אתפוס עמדה מסויימת, ויש גם נושאים שאני עדיין מתלבט בהם (אם לפרט, ויכוחים של הר המור-בית אל אני לא נוקט עמדה כרגע...), אבל אני כן תופס עמדה ומדבר כמה שאני יכול בלי לקטוע אחרים בגסות.
ונגיד יש איזה מישהו מהכיתה שקט כזה, שלפעמים באמצע דיון שאני ועוד אנשים מדברים, אני שואל אותו מה הוא אומר, אפילו סתם בשיחות חולין, והוא מצטנע ואומר שהכל טוב וכו'...כנראה שהוא גם מישהו מופנם כזה שהרבה פעמים שותק. הוא כן מדבר לפעמים, אך הוא נותן תמיד למישהו אחר את הבמה, אף פעם הוא לא מדבר כשמישהו אחר רוצה לדבר או משהו כזה, ולפי דעתי זה מראה על ענווה גדולה וגבורה גדולה.
יישר כוח...!!
שנזכה להגיד סברות אמיתיות ולקלוע לאמת כמה שניתן בלי לערב רגש או סברות בטן...!!

אמרתי שאת יותר דומה לאחד השקט והמופנם, ורציתי להגיד שלדוגמא במקרה שלי זה לא היה נורא לשתוק, משום שזה עזר לי לבסס את עמדתי אחרי זה ולא להגיד שטויות ודברים לא מבוססים, ובכללי שתיקה זה מעיד על ענווה ועל רצון של כמה דברים:
א. לא לבלבל בשכל ולא להגיד דברים לא מבוססים
ב. לתת לאחרים את המקום לדבר ולא להיות גולם(שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם:

1. אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין,
2. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו,
3. ואינו נבהל להשיב,
4. שואל כענין ומשיב כהלכה,
5. ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,
6. ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי,
7. ומודה על האמת.

וחלופיהן בגולם.)
3. זה קצת קשור לב', אבל להיות בגישה של "מי אני שאדבר?"
4. בדר"כ זה גם נובע מאנשים שהם בחינת "יצחק", שעצם המציאות סובבת אותם והם אינם צריכים להוכיח דברים ע"י דיבור או מעשים, הם פשוט נוכחים וזה עושה את העבודה, זו דרגה עצומה...!!! זה מראה שאת יודעת לחיות את המשפט של חכמים: "סייג לחוכמה-שתיקה" ו"מילה בסלע, שתיקה-בתרי"(אותו פאנץ', לא משנה מי שלא הבין...), ויודעת שיש דברים שהשתיקה יפה להם ודווקא לנצל את כוח השתיקה ולהגיד דברים דרך השתיקה, זה כוח עצום...!!!
ולכל השביעיסטים/שמיניסטים שעשו כבר בגרות בספרות, יבינו מה שאני מדבר,פשוט מילה אחת: "תהילה"(מה שהיה בספר, על זה שמילותיו של אדם קצובות לו" וכו'..עיין שם).
ושמחתי לתת את נקודת המבט שלי, מקווה שבמה שכתבתי עכשיו עזרתי יותר...
שבת שלום...!!

בשמחה רבה...!!!
הבנתי...
אמן...!!
יאללה, בהצלחה רבה...!!
שבת שלום...!!

אולי הבעיה היא לא את אלא המשפחה שלך....

תגידי את במקרה מאומצת?

אולי הבעיה היא לא את אלא המשפחה שלך..

תגידי את במקרה מאומצאת???

בתאכלס זה קורה לי גם אם המשפחה המזוייפת שלי אנחנו 4 אחיות ושניהם מהם מתכתבות בקבוצה סודית כשאני לידם והם לא מנסות להסתיר את העניין..... ממש לא אכפת להן ממני וגם ברגעים אלוש אני מקליד לך את העניין הן מדברות אחת אם השנייה ולדמרי מתעלמות ממני .... עכשיו הן צוחקות קיצר לא כיף פה אל תבואי....

לא יפה בכלל...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...