פשוט תתחילי לדבר למרות הבושה עד שכבר לא תתביישי

וואי נשמע שיא המתסכל... אולי תנסי במשפחה לדבר אחד על אחד ואז הדומיננטיות של אחים שלך לא תהיה רלוונטית

ובאמת אנשים אוהבים לדבר ופחות להקשיב... אבל לדעתי העובדה שאנשים אנוכיים ולא מבינים שאחרים בדיוק כמותם ולדעת לאזן את זה לטובת כל הצדדים, לא אמורה לגרום לך לשתוק כל הזמן. אם יש לך משהו שאת רוצה לספר, תשאלי את עצמך אם היו מספרים לך את זה, היית מתעניינת? לפי זה תספרי. ואל תשימי על השני שכל הזמן עובד לדבר על עצמו. תני לו לדבר על עצמו, אבל אל תהפכי את זה למונולוג. חברות היא הדדית.

בבית אני מדברת כזה אבל לא הרבה במיוחד שכול המשפחה בבית!!!

ואני ממש אוהבת את המשפחה שלי!!! כי אני יודעת שלבד עין בעין הם מקשיבים!!! 

וגם בחברות אני שיא! (לא בקטע גאווה... מצטערת...)

אבל קיצר לקח לי זמן לקבל את זה 

אבל עברתי את זה וזהו ועכשיו אני שמחה!!

קיצר מקווה שביכלל עזר לך ... לא נראלי אבל ניסיתי...

וכן פעם ניסיתי לא להיות שקטה ואז זה לא הצליח...והיום שאני מבינה כן זה אני!

איכשהו יצא לא יודעת איך שאני פוחת שקטה מפעם...קיצר מוזר

היא שזו דווקא תכונה נפלאה! אגב, הרבה דברים בעולם שבמבט שטחי נראים לא קוליים ולא כל כך טובים, כשמסתכלים טוב ומחפשים את האמת מגלים שדווקא בהם יש אינסופיות...

כמו השתיקה. 

נכון, אם לוקחים את השתיקה כגזרית גורל ואיזה באסה היא באמת לא נראית כ"כ אינסופית.. אבל אם זו שתיקה של שלווה פנימית וחוסר תלות בחיצוני, בכבוד המדומה וה"קוליות"- אז את מתחברת לעצמך ואת לא צריכה אף אחד. חס ושלום! אין הכוונה שלא תהיי מסמר הערב, אבל האמת היא שרק על ידי שלא מתעקשים להיות הכי מוצלחים דווקא, אלא מוכנים להסתפק במועט שה' חנן אותנו ומקבלים את החסרון בשמחה, רק על ידי כך מצליחים. (ישנם דרכים אחרות, אבל זה סוג של דמיון).

אבל איך הופכים את השתיקה לתכונה ככ נפלאה כמו שתיארתי?

קובעים זמן מסוים ביום להיות לבד. דבר ראשון עם עצמך, ומתוך כך עם ה'. אם מתעקשים ומתמידים זה מביא שלווה פנימית אדירה. מנסיון. (כמובן יש לי עוד מה להשתפר אבל אין ספק שמאז שהתחלתי התקדמתי...)

בהצלחה

בטח! יש לי מלא תכונות מעצבנות.

וסתם כמשוב למה שכתבת... לא יודעת מה לומר... אבל בסך הכל זו לא תכונה כזו רעה, יש לזה גם הרבה צדדים טובים, אולי תנסי לאט לאט - לדבר בהתחלה בארבע עיניים או להשחיל הערות קטנות...

כן מהרבה תכונות...

אבל דווקא עם השתיקה שלי למדתי להסתדר והיום אני ממש אוהבת את זה! אני חושבת שאם תתייחסי לשתיקה שלך ביותר נינוחות ורוגע בלי להיות לחוצה מזה, יהיה לך הרבה יותר קל וכיף!! פעם כל פעם כשהיינו כל הכיתה נגיד יחד, הייתי בלחץ מזה קצת כי לא דיברתי ולא מצאתי את עצמי בכלל, ברגע שלמדתי להתייחס לשתיקה כאל דבר טוב ולא כאיל בררת מחדל כי..אין לי שום דבר לומר, נהיה לי הרבה יותר קל! אני יושבת בשקט, ונהנית מזה, ומצד שני כשיש לי מה לומר הרבה יותר קל לי לומר אותו..

תשמעי, פעם הייתי אחד באמצע כזה, לא הייתי מהאלה העיקריים והמורגשים בדיבורים, לפעמים הייתי מתערב בדברים שממש הפריעו לי או שלא הסכמתי איתם, ואם ראיתי שמישהו אחר מנהל ויכוח והוא בעמדה שלי ומייצג אותה טוב, השארתי אותו להתווכח, אבל רוב הפעמים הייתי שותק אלא אם כן היו פונים אליי לשמוע את עמדתי(וזה קרה לא פעם ולא פעמיים).
לא זוכר באיזה שלב זה היה, אבל מתישהו פתאום התחלתי לתפוס עמדות ונגיד במשפחה שלי לא הייתי מתערב בויכוחים של המבוגרים, הייתי בעיקר מתעניין ומקשיב, ועכשיו אני עמדה נוכחת מאוד ותופס עמדה והכל. נראה לי שפשוט עד השלב הזה הייתי בשתיקה, שמעתי, האזנתי, הקשבתי, למדתי, הפנמתי ואחרי שהיו לי עמדות מבוססות יחסית ודעות מגובשות, הרשיתי לעצמי לתפוס עמדות... לפני כן פשוט הרגשתי שאין לי מספיק ביסוס לתפוס עמדה וזה סתם יהיה כי הימרתי או כי הרגשתי שזה יותר נכון, אבל זה לא היה שכלי אלא סברה שבאה מהרגש, ואת זה אני לא אוהב.
בויכוחים או דיונים בכיתה, אני עדיין באמצע, משום ששם בדרך כלל גם אנשים אומרים את עמדתי ואין צורך שאני אתפוס עמדה מסויימת, ויש גם נושאים שאני עדיין מתלבט בהם (אם לפרט, ויכוחים של הר המור-בית אל אני לא נוקט עמדה כרגע...), אבל אני כן תופס עמדה ומדבר כמה שאני יכול בלי לקטוע אחרים בגסות.
ונגיד יש איזה מישהו מהכיתה שקט כזה, שלפעמים באמצע דיון שאני ועוד אנשים מדברים, אני שואל אותו מה הוא אומר, אפילו סתם בשיחות חולין, והוא מצטנע ואומר שהכל טוב וכו'...כנראה שהוא גם מישהו מופנם כזה שהרבה פעמים שותק. הוא כן מדבר לפעמים, אך הוא נותן תמיד למישהו אחר את הבמה, אף פעם הוא לא מדבר כשמישהו אחר רוצה לדבר או משהו כזה, ולפי דעתי זה מראה על ענווה גדולה וגבורה גדולה.
יישר כוח...!!
שנזכה להגיד סברות אמיתיות ולקלוע לאמת כמה שניתן בלי לערב רגש או סברות בטן...!!

אמרתי שאת יותר דומה לאחד השקט והמופנם, ורציתי להגיד שלדוגמא במקרה שלי זה לא היה נורא לשתוק, משום שזה עזר לי לבסס את עמדתי אחרי זה ולא להגיד שטויות ודברים לא מבוססים, ובכללי שתיקה זה מעיד על ענווה ועל רצון של כמה דברים:
א. לא לבלבל בשכל ולא להגיד דברים לא מבוססים
ב. לתת לאחרים את המקום לדבר ולא להיות גולם(שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם:

1. אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין,
2. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו,
3. ואינו נבהל להשיב,
4. שואל כענין ומשיב כהלכה,
5. ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,
6. ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי,
7. ומודה על האמת.

וחלופיהן בגולם.)
3. זה קצת קשור לב', אבל להיות בגישה של "מי אני שאדבר?"
4. בדר"כ זה גם נובע מאנשים שהם בחינת "יצחק", שעצם המציאות סובבת אותם והם אינם צריכים להוכיח דברים ע"י דיבור או מעשים, הם פשוט נוכחים וזה עושה את העבודה, זו דרגה עצומה...!!! זה מראה שאת יודעת לחיות את המשפט של חכמים: "סייג לחוכמה-שתיקה" ו"מילה בסלע, שתיקה-בתרי"(אותו פאנץ', לא משנה מי שלא הבין...), ויודעת שיש דברים שהשתיקה יפה להם ודווקא לנצל את כוח השתיקה ולהגיד דברים דרך השתיקה, זה כוח עצום...!!!
ולכל השביעיסטים/שמיניסטים שעשו כבר בגרות בספרות, יבינו מה שאני מדבר,פשוט מילה אחת: "תהילה"(מה שהיה בספר, על זה שמילותיו של אדם קצובות לו" וכו'..עיין שם).
ושמחתי לתת את נקודת המבט שלי, מקווה שבמה שכתבתי עכשיו עזרתי יותר...
שבת שלום...!!

בשמחה רבה...!!!
הבנתי...
אמן...!!
יאללה, בהצלחה רבה...!!
שבת שלום...!!

אולי הבעיה היא לא את אלא המשפחה שלך....

תגידי את במקרה מאומצת?

אולי הבעיה היא לא את אלא המשפחה שלך..

תגידי את במקרה מאומצאת???

בתאכלס זה קורה לי גם אם המשפחה המזוייפת שלי אנחנו 4 אחיות ושניהם מהם מתכתבות בקבוצה סודית כשאני לידם והם לא מנסות להסתיר את העניין..... ממש לא אכפת להן ממני וגם ברגעים אלוש אני מקליד לך את העניין הן מדברות אחת אם השנייה ולדמרי מתעלמות ממני .... עכשיו הן צוחקות קיצר לא כיף פה אל תבואי....

לא יפה בכלל...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....